כתב האישום ומעצרו של שחקן קבוצת הכדורגל אנטליהספור, שגיב יחזקאל, בטורקיה רק כי הביע הזדהות עם מסר 100 הימים לחטיפתם והריגתם של ישראלים במתקפת החמאס של ה-7 לאוקטובר ממחישים שתי תופעות המעצבות את החברה הטורקית בתקופה האחרונה.
ראשית, השיח הציבורי הטורקי בכללותו עוין מאוד לישראל. מאז ה-7 באוקטובר התבטאו אישים ומוסדות רבים בטורקיה למען החמאס, ואף כי ניכר שבבסיס התמיכה הטורקית בארגון עומדת ההזדהות באופן כללי עם הסוגייה הפלסטינית, נשמעות הבעות תמיכה במעשיו ובלוחמיו ללא הסתייגות. לעומת זאת, מחוות אזכור 100 הימים מצד שחקן ישראלי נתפסה כ"הסתה" וכ"מעשה הנוגד את הערכים הלאומיים הטורקיים".
שנית, המקרה שוב מדגים את תפקיד מערכת המשפט הטורקית להשתקת שיח שלא מתיישר עם הקו הממשלתי. לפני יחזקאל, ובנושאים אחרים, נפתחו תיקים רבים, גם תוך כדי שימוש בטיעון של "הסתה", נגד אנשי אופוזיציה, עיתונאים ואנשי ציבור אשר הביעו עמדה שונה מזאת של הממשלה או מתחו ביקורת כלפיה.
המעצר הביא לתגובות רבות בישראל. שר הביטחון, יואב גלנט הגיב באופן חריג יחסית בנושא והאשים את טורקיה בהיותה ה"זרוע הביצועית של חמאס". גירושו של שגיב יחזקאל מטורקיה, אף שלא תשכיח את התקרית, כן תמנע את הסלמתה לכדי משבר רחב יותר בין המדינות. מנגד, הסתבכות נוספת של הפרשה תעיד על כך שבאנקרה יש רצון למתוח את החבל בצורה מסוכנת.
יש אף לציין שישנם עוד ספורטאים ישראלים המשחקים בקבוצות טורקיות וניצבים בפני סיטואציה מורכבת מאז ה-7 לאוקטובר. ספורטאים ישראלים בקבוצות טורקיות שימשו לא פעם כגשר לקירוב בין העמים. בולט למשל היה חיים רביבו ששיחק בקבוצות הטורקיות המובילות פנרבחצ'ה וגלאטסראיי. פגיעה בסיכויים שבעתיד יבחרו ספורטאים ישראלים לשחק בטורקיה היא נזק נוסף ליחסים בין המדינות. אם נוסיף על כך גם את האיומים של קמעונאים ישראלים לצמצם את היקף הרכישות מטורקיה, ובמקביל קריאות בדעת הקהל הטורקית להפסקת הסחר עם ישראל הרי שיש סיבות לדאגה כיוון שבתקופות משבר בין המדינות הרבה פעמים היו אלו האספקטים הרכים יותר שמנעו מטורקיה לנתק את יחסיה עם ישראל.
כתב האישום ומעצרו של שחקן קבוצת הכדורגל אנטליהספור, שגיב יחזקאל, בטורקיה רק כי הביע הזדהות עם מסר 100 הימים לחטיפתם והריגתם של ישראלים במתקפת החמאס של ה-7 לאוקטובר ממחישים שתי תופעות המעצבות את החברה הטורקית בתקופה האחרונה.
ראשית, השיח הציבורי הטורקי בכללותו עוין מאוד לישראל. מאז ה-7 באוקטובר התבטאו אישים ומוסדות רבים בטורקיה למען החמאס, ואף כי ניכר שבבסיס התמיכה הטורקית בארגון עומדת ההזדהות באופן כללי עם הסוגייה הפלסטינית, נשמעות הבעות תמיכה במעשיו ובלוחמיו ללא הסתייגות. לעומת זאת, מחוות אזכור 100 הימים מצד שחקן ישראלי נתפסה כ"הסתה" וכ"מעשה הנוגד את הערכים הלאומיים הטורקיים".
שנית, המקרה שוב מדגים את תפקיד מערכת המשפט הטורקית להשתקת שיח שלא מתיישר עם הקו הממשלתי. לפני יחזקאל, ובנושאים אחרים, נפתחו תיקים רבים, גם תוך כדי שימוש בטיעון של "הסתה", נגד אנשי אופוזיציה, עיתונאים ואנשי ציבור אשר הביעו עמדה שונה מזאת של הממשלה או מתחו ביקורת כלפיה.
המעצר הביא לתגובות רבות בישראל. שר הביטחון, יואב גלנט הגיב באופן חריג יחסית בנושא והאשים את טורקיה בהיותה ה"זרוע הביצועית של חמאס". גירושו של שגיב יחזקאל מטורקיה, אף שלא תשכיח את התקרית, כן תמנע את הסלמתה לכדי משבר רחב יותר בין המדינות. מנגד, הסתבכות נוספת של הפרשה תעיד על כך שבאנקרה יש רצון למתוח את החבל בצורה מסוכנת.
יש אף לציין שישנם עוד ספורטאים ישראלים המשחקים בקבוצות טורקיות וניצבים בפני סיטואציה מורכבת מאז ה-7 לאוקטובר. ספורטאים ישראלים בקבוצות טורקיות שימשו לא פעם כגשר לקירוב בין העמים. בולט למשל היה חיים רביבו ששיחק בקבוצות הטורקיות המובילות פנרבחצ'ה וגלאטסראיי. פגיעה בסיכויים שבעתיד יבחרו ספורטאים ישראלים לשחק בטורקיה היא נזק נוסף ליחסים בין המדינות. אם נוסיף על כך גם את האיומים של קמעונאים ישראלים לצמצם את היקף הרכישות מטורקיה, ובמקביל קריאות בדעת הקהל הטורקית להפסקת הסחר עם ישראל הרי שיש סיבות לדאגה כיוון שבתקופות משבר בין המדינות הרבה פעמים היו אלו האספקטים הרכים יותר שמנעו מטורקיה לנתק את יחסיה עם ישראל.