ב-6 ביוני, לראשונה מאז שיבתו של טראמפ לבית הלבן, קיימו נשיאי שתי המעצמות הגדולות - סין וארה"ב – שיחת טלפון. השיחה נמשכה כשעה וחצי, ובמהלכה הדגישו שי ג׳ין-פינג ודונלד טראמפ את הנושאים שמעסיקים בעיקר את הקהל הביתי של כל אחד מהם.
לאור ההאשמות האמריקאיות, על פיהן סין מפרה את הסיכומים בנושא הסחר שאליהם הגיעו נציגי המעצמות בז׳נבה, ולאור העובדה שהנושא מטריד את רוב מדינות העולם, הנשיא שי הקדיש חלק נכבד מדבריו לנושא. בשיחה טען שהסיכומים מקובלים לא רק על אזרחי סין וארה״ב, אלא גם על הקהילה הבינלאומית. שנית, ואולי כעקיצה לצד האמריקאי, הוא ציין שסין מקפידה על קיום הבטחותיה ולפיכך עומדת בהסכם.
הנשיא שי הקדיש חלק ניכר מהשיחה לאחד מ״הקווים האדומים״ שהגדירה סין - טאיוואן. שי ציין שעל ארה״ב להתנהל בזהירות בנושא זה, וכינה את תומכי עצמאות טאיוואן כקבוצת שוליים קטנה שעלולה לגרור את המעצמות לעימות. אמירה זו מעידה על רצונה של סין לשרטט קו ברור, שלפיו בייג'ינג לא תתפשר על עמדותיה הנחרצות בנושא, אותו היא מגדירה עניין פנים-סיני.
הנשיא האמריקאי, מצדו, ניסה להציג את השיחה ככזו שהתמקדה אך ורק בנושא הסחר בין המדינות. הוא אף טען כי לא צפויות יותר חששות בנוגע להגבלות שהטילה סין על ייצוא יסודות נדירים, זאת לאור הסכמות מתגבשות בין סין לאיחוד האירופי. הנשיא הוסיף כי לא נידונו במהלך השיחה סוגיות כמו המלחמה בין רוסיה לאוקראינה או איראן. מכך ניתן להסיק כי טראמפ רואה את היחסים בין המדינות דרך פריזמה כלכלית, ומבקש להשאיר את הסכסוכים העולמיים מחוץ לשיח - בין אם במטרה להפחית מתיחות, ובין אם משום שאינו מעוניין במעורבות סינית בהם. במקביל, גם הביע את רצונו לראות סטודנטים סינים בארה״ב, אף שפעולותיו בפועל נוגדות את הטענה הזו.
למרות הפערים הרטוריים בהצהרות המנהיגים, שי וטראמפ הבהירו את הרצון ההדדי בשיתוף פעולה בין שתי המעצמות. אולי אף משמעותי מכך, ובניגוד לאופן שבו התקיימו שיחות בעבר בין נשיא לסין לבין ממשל ביידן, נראה שקיים בין שני המנהיגים קשר אישי חם, שהתבטא בהזמנות הדדיות לביקורים רשמיים. הדינמיקה החיובית הזו עשויה לתרום להפחתת מתיחות בין המעצמות.
ב-6 ביוני, לראשונה מאז שיבתו של טראמפ לבית הלבן, קיימו נשיאי שתי המעצמות הגדולות - סין וארה"ב – שיחת טלפון. השיחה נמשכה כשעה וחצי, ובמהלכה הדגישו שי ג׳ין-פינג ודונלד טראמפ את הנושאים שמעסיקים בעיקר את הקהל הביתי של כל אחד מהם.
לאור ההאשמות האמריקאיות, על פיהן סין מפרה את הסיכומים בנושא הסחר שאליהם הגיעו נציגי המעצמות בז׳נבה, ולאור העובדה שהנושא מטריד את רוב מדינות העולם, הנשיא שי הקדיש חלק נכבד מדבריו לנושא. בשיחה טען שהסיכומים מקובלים לא רק על אזרחי סין וארה״ב, אלא גם על הקהילה הבינלאומית. שנית, ואולי כעקיצה לצד האמריקאי, הוא ציין שסין מקפידה על קיום הבטחותיה ולפיכך עומדת בהסכם.
הנשיא שי הקדיש חלק ניכר מהשיחה לאחד מ״הקווים האדומים״ שהגדירה סין - טאיוואן. שי ציין שעל ארה״ב להתנהל בזהירות בנושא זה, וכינה את תומכי עצמאות טאיוואן כקבוצת שוליים קטנה שעלולה לגרור את המעצמות לעימות. אמירה זו מעידה על רצונה של סין לשרטט קו ברור, שלפיו בייג'ינג לא תתפשר על עמדותיה הנחרצות בנושא, אותו היא מגדירה עניין פנים-סיני.
הנשיא האמריקאי, מצדו, ניסה להציג את השיחה ככזו שהתמקדה אך ורק בנושא הסחר בין המדינות. הוא אף טען כי לא צפויות יותר חששות בנוגע להגבלות שהטילה סין על ייצוא יסודות נדירים, זאת לאור הסכמות מתגבשות בין סין לאיחוד האירופי. הנשיא הוסיף כי לא נידונו במהלך השיחה סוגיות כמו המלחמה בין רוסיה לאוקראינה או איראן. מכך ניתן להסיק כי טראמפ רואה את היחסים בין המדינות דרך פריזמה כלכלית, ומבקש להשאיר את הסכסוכים העולמיים מחוץ לשיח - בין אם במטרה להפחית מתיחות, ובין אם משום שאינו מעוניין במעורבות סינית בהם. במקביל, גם הביע את רצונו לראות סטודנטים סינים בארה״ב, אף שפעולותיו בפועל נוגדות את הטענה הזו.
למרות הפערים הרטוריים בהצהרות המנהיגים, שי וטראמפ הבהירו את הרצון ההדדי בשיתוף פעולה בין שתי המעצמות. אולי אף משמעותי מכך, ובניגוד לאופן שבו התקיימו שיחות בעבר בין נשיא לסין לבין ממשל ביידן, נראה שקיים בין שני המנהיגים קשר אישי חם, שהתבטא בהזמנות הדדיות לביקורים רשמיים. הדינמיקה החיובית הזו עשויה לתרום להפחתת מתיחות בין המעצמות.