למעלה משבוע עבר מאז הפלישה האוקראינית לשטח רוסיה במחוז קורסק. מדובר בפעם הראשונה שבה אוקראינה החליטה לבצע מהלך צבאי נרחב ומתמשך מעבר לגבול, להבדיל ממספר פשיטות קצרות שנעשו באמצעות כוח בגודל של בין פלוגה לגדוד לכל היותר, וללא לקיחת אחריות. הפעם, האוקראינים הפנו למשימה כוחות בסד"כ של כמה חטיבות, השתלטו על שטח של בין 500 ל-1,000 קמ"ר (תלוי מי סופר), ולקחו שבויים בהיקף נרחב (עשרות רבות לכל הפחות). למעלה ממאה אלף תושבים רוסים התפנו מהאזור. ועדיין, המצב וקו החזית במחוז טרם התייצבו לחלוטין.
אוקראינה התנהלה בראשית המבצע בעמימות מלאה, אך בימים האחרונים זלנסקי הודה במהלך. גם פוטין אישר נוכחות אוקראינית בשטחו, על אף שידוע כאחד שלא נוהג להכיר בכשלים. ההחלטה על המבצע היוותה הימור בצד האוקראיני – מצד אחד, העלאת מורל, הוכחה כי רוסיה אינה מסוגלת לשלוט במצב, ובמקרה של הצלחה – רידוד כוחות רוסים באזורים אחרים בחזית ואולי אף חילופי שטחים. אך מהצד השני – הכוחות המושקעים הם בין היחידות הפנויות הבודדות שברשות צבא אוקראינה, והלחץ הרוסי על שאר חלקי החזית עודנו חזק.
אם יצליחו האוקראינים להתבצר ולהחזיק בשטח זמן רב, הדבר יחשוף חולשה של מוסקבה, קודם כל כלפי חוץ – היעדרו של כושר ההרתעה הרוסי, היעדר קיום קוים אדומים ועוד. מול החברה הרוסית, הממסד יידע כנראה לתרץ את המצב, יתכן אפילו תוך גיוס כוחות מחודש מול אויב חיצוני.
בכל מקרה, מוקדם לדבר על שינוי במאזן האסטרטגי במלחמה, היות והמציאות החדשה לא נותנת יתרון מכריע לאוקראינה ולא מבטיחה את הצלחת המבצע חודשים קדימה. המלחמה ככה"נ תימשך גם לתוך 2025, כאשר אנו נהיה עדים להמשך שיתוף הפעולה בין רוסיה לאיראן (עליה נסמכת מוסקבה רבות), ואילו המערב ימשיך במעורבותו העמוקה במלחמה ובתכנון המענה לאיום הרוסי על אירופה.
למעלה משבוע עבר מאז הפלישה האוקראינית לשטח רוסיה במחוז קורסק. מדובר בפעם הראשונה שבה אוקראינה החליטה לבצע מהלך צבאי נרחב ומתמשך מעבר לגבול, להבדיל ממספר פשיטות קצרות שנעשו באמצעות כוח בגודל של בין פלוגה לגדוד לכל היותר, וללא לקיחת אחריות. הפעם, האוקראינים הפנו למשימה כוחות בסד"כ של כמה חטיבות, השתלטו על שטח של בין 500 ל-1,000 קמ"ר (תלוי מי סופר), ולקחו שבויים בהיקף נרחב (עשרות רבות לכל הפחות). למעלה ממאה אלף תושבים רוסים התפנו מהאזור. ועדיין, המצב וקו החזית במחוז טרם התייצבו לחלוטין.
אוקראינה התנהלה בראשית המבצע בעמימות מלאה, אך בימים האחרונים זלנסקי הודה במהלך. גם פוטין אישר נוכחות אוקראינית בשטחו, על אף שידוע כאחד שלא נוהג להכיר בכשלים. ההחלטה על המבצע היוותה הימור בצד האוקראיני – מצד אחד, העלאת מורל, הוכחה כי רוסיה אינה מסוגלת לשלוט במצב, ובמקרה של הצלחה – רידוד כוחות רוסים באזורים אחרים בחזית ואולי אף חילופי שטחים. אך מהצד השני – הכוחות המושקעים הם בין היחידות הפנויות הבודדות שברשות צבא אוקראינה, והלחץ הרוסי על שאר חלקי החזית עודנו חזק.
אם יצליחו האוקראינים להתבצר ולהחזיק בשטח זמן רב, הדבר יחשוף חולשה של מוסקבה, קודם כל כלפי חוץ – היעדרו של כושר ההרתעה הרוסי, היעדר קיום קוים אדומים ועוד. מול החברה הרוסית, הממסד יידע כנראה לתרץ את המצב, יתכן אפילו תוך גיוס כוחות מחודש מול אויב חיצוני.
בכל מקרה, מוקדם לדבר על שינוי במאזן האסטרטגי במלחמה, היות והמציאות החדשה לא נותנת יתרון מכריע לאוקראינה ולא מבטיחה את הצלחת המבצע חודשים קדימה. המלחמה ככה"נ תימשך גם לתוך 2025, כאשר אנו נהיה עדים להמשך שיתוף הפעולה בין רוסיה לאיראן (עליה נסמכת מוסקבה רבות), ואילו המערב ימשיך במעורבותו העמוקה במלחמה ובתכנון המענה לאיום הרוסי על אירופה.