הפיצוץ בבית החולים הבפטיסטי אמש בעזה היה בגדר פעמונים מעוררים שצלצלו חזק. האירוע, והטיפול התקשורתי הבינלאומי בו, הוכיחו עד כמה העמדה המוסרית הישראלית פריכה, שלא לומר נזילה. אם בשבוע הראשון של המלחמה הצליחה ישראל לזכות באמפתיה עולמית בשל תמונות הטבח הנורא בדרום, הרי שהנרטיב הזה השתנה חיש מהר. החיפוש אחר לגיטימציה בינלאומית לפעולות התגמול של צה"ל ברצועת עזה הוא תהליך תודעתי מורכב וקשה, ואירועי אמש הוכיחו עד כמה בעולם המערבי והליברלי, ישראל בנחיתות הסברתית ותודעתית.
היותה של ישראל מדינה הנחשבת בדעת הקהל העולמית כ"מדינה כובשת" פועלת לרעתה אפילו בשעה שאזרחי ישראל מותקפים באכזריות בידי הברברים שבבני האדם. אחרי כמה ימים (מעטים) של הלם, וב"סיוע" של התמונות המציגות את תוצאות ההפצצות הישראליות, אזרחי העולם המערבי שבים חיש מהר אל התפיסות היסודיות שלהם, אלה המגנות את הנוכחות הישראלית ביהודה בשומרון, אלה התומכות בזכותם של הפלסטינית למדינה עצמאית וכו'.
למערכת ההסברה הישראלית, שהינה מערכת מסורבלת ואיטית למדי, היה קשה מאוד להתניע אמש. אלפי ישראלים נמרצים, שזעמו על ההאשמות השקריות והאיומות שהוטחו בצה"ל, יצאו לפעולת הסברה עצמאית על מנת להפיץ ברשתות החברתיות את האמת. לא המדינה עשתה את זה, בטח שלא הממשלה. אפילו לאופוזיציה לקח זמן להתעורר. אבל ישראלים, ממשפיענים, דרך עיתונאים בכירים ועד אזרחים מן השורה - כולם הובילו קו הגנתי-התקפי עוצמתי. תוך שעות, התמלאה הרשת במידע אמין אודות האירוע הקשה בעזה.
אבל לחלק לא קטן מכלי התקשורת המרכזיים בעולם זה לא ממש שינה הרבה. הניו יורק טיימס, הנחשב לעיתון החשוב בעולם, המשיך, במשך שעות, להציג את הטענות הפלסטיניות השקריות בעמוד הבית של האתר שלו. לא עזרו הלחצים, ולא עזרו העובדות: בניו יורק טיימס העדיפו את הנרטיב הפלסטיני אל מול הנתונים העובדתיים של ישראל וצה"ל. אולי עוד נקבל הסברים להתנהלות התמוהה הזו, אולם בינתיים ניתן להסיק, די בבירור, כי מאמצי ההשפעה של ישראל נתקלים בלא מעט חומות. ויש לכך סיבות. היסטוריות. שלא נעלמו וכנראה שגם לא יעלמו.
____________________________
הפרסום נעשה בשיתוף קרן קונרד אדנאוור בישראל
הפיצוץ בבית החולים הבפטיסטי אמש בעזה היה בגדר פעמונים מעוררים שצלצלו חזק. האירוע, והטיפול התקשורתי הבינלאומי בו, הוכיחו עד כמה העמדה המוסרית הישראלית פריכה, שלא לומר נזילה. אם בשבוע הראשון של המלחמה הצליחה ישראל לזכות באמפתיה עולמית בשל תמונות הטבח הנורא בדרום, הרי שהנרטיב הזה השתנה חיש מהר. החיפוש אחר לגיטימציה בינלאומית לפעולות התגמול של צה"ל ברצועת עזה הוא תהליך תודעתי מורכב וקשה, ואירועי אמש הוכיחו עד כמה בעולם המערבי והליברלי, ישראל בנחיתות הסברתית ותודעתית.
היותה של ישראל מדינה הנחשבת בדעת הקהל העולמית כ"מדינה כובשת" פועלת לרעתה אפילו בשעה שאזרחי ישראל מותקפים באכזריות בידי הברברים שבבני האדם. אחרי כמה ימים (מעטים) של הלם, וב"סיוע" של התמונות המציגות את תוצאות ההפצצות הישראליות, אזרחי העולם המערבי שבים חיש מהר אל התפיסות היסודיות שלהם, אלה המגנות את הנוכחות הישראלית ביהודה בשומרון, אלה התומכות בזכותם של הפלסטינית למדינה עצמאית וכו'.
למערכת ההסברה הישראלית, שהינה מערכת מסורבלת ואיטית למדי, היה קשה מאוד להתניע אמש. אלפי ישראלים נמרצים, שזעמו על ההאשמות השקריות והאיומות שהוטחו בצה"ל, יצאו לפעולת הסברה עצמאית על מנת להפיץ ברשתות החברתיות את האמת. לא המדינה עשתה את זה, בטח שלא הממשלה. אפילו לאופוזיציה לקח זמן להתעורר. אבל ישראלים, ממשפיענים, דרך עיתונאים בכירים ועד אזרחים מן השורה - כולם הובילו קו הגנתי-התקפי עוצמתי. תוך שעות, התמלאה הרשת במידע אמין אודות האירוע הקשה בעזה.
אבל לחלק לא קטן מכלי התקשורת המרכזיים בעולם זה לא ממש שינה הרבה. הניו יורק טיימס, הנחשב לעיתון החשוב בעולם, המשיך, במשך שעות, להציג את הטענות הפלסטיניות השקריות בעמוד הבית של האתר שלו. לא עזרו הלחצים, ולא עזרו העובדות: בניו יורק טיימס העדיפו את הנרטיב הפלסטיני אל מול הנתונים העובדתיים של ישראל וצה"ל. אולי עוד נקבל הסברים להתנהלות התמוהה הזו, אולם בינתיים ניתן להסיק, די בבירור, כי מאמצי ההשפעה של ישראל נתקלים בלא מעט חומות. ויש לכך סיבות. היסטוריות. שלא נעלמו וכנראה שגם לא יעלמו.
____________________________
הפרסום נעשה בשיתוף קרן קונרד אדנאוור בישראל