הפיצוץ בבית החולים אל-אהלי ברצועת עזה הוא עוד אירוע המלמד עד כמה עמוק קיבעונה של התקשורת הבינלאומית ושל אליטות אינטלקטואליות בעולם המערבי (כמובן שלא מדובר בכולם, אבל רבים מהם בוודאי). הנטייה, בשם ההזדהות עם החלש, לקבל כל דיווח פלסטיני ובעיקר של חמאס, כאילו היו דברי אלוהים חיים, מעידה על אובדן מצפן מוסרי, על פחדנות, נביבות אינטלקטואלית ובעיקר שנאה יוקדת, אנטישמיות במיטבה, כלפי ישראל והיהודים.
גם אם דובר צה"ל היה מצליח להוכיח באותות ובמופתים דקות לאחר האירוע, לא היה בכוחו לעצור את שטף הדיווחים, הזעזוע והגינויים באמצעי התקשורת הבינלאומיים ואפילו המובילים שבהם. גם לאחר שהובהר והוכח מעבר לכל ספק שבית החולים נפגע מרקטה כושלת ששוגרה על ידי הג'האד האסלאמי מבית קברות שצמוד לבית החולים, לא נשמעו גינויים נגד הג'האד האסלאמי וחמאס. לא הוטחה בהם ביקורת נוקבת על שימוש במתקנים אזרחיים ובאזרחים כמגן אנושי. העובדה שבית החולים שיפא, בית החולים הגדול ביותר ברצועת עזה, הוא מפקדה קדמית של חמאס על פני האדמה ומתחתיה, גם היא אינה מטרידה במיוחד את התקשורת הבינלאומית.
הלקח המתחייב הוא שלצד הקפדה של צה"ל על חוקי המלחמה ולצד מאמץ עליון להימנע מפגיעה באזרחים חפים מפשע, חייבת ישראל להשיב מלחמה שערה בזירה הבינלאומית ולמול התקשורת הבינלאומית. יש לעמוד על צביעותה, הטיותיה ומסוכנותה לשלומו של העולם החופשי. זה לעולם לא יהיה קל וההישגים לא יהיו בהכרח מיידיים, אבל אל לנו לעבור לסדר היום על התנהלות כל כך בעייתית ובלתי אתית בעליל. האירוע האחרון הוא לא פחות מצלצול השכמה לקברניטי המדינה וצה"ל לגבי מהותה ומשמעותה של מלחמת התודעה. הניסיון מלמד עד כמה חשובה המערכה על התודעה - מלחמת אוקראינה היא מלחמת תודעה בהיקף עצום, המתנהלת במקביל לצד המלחמה הקינטית. מה עוד צריך לקרות כדי שנתעשת ונלמד לגייס את מיטב משאבינו וכישרונותינו למלחמה החשובה הזו, ויפה שעה אחת קודם.
הפיצוץ בבית החולים אל-אהלי ברצועת עזה הוא עוד אירוע המלמד עד כמה עמוק קיבעונה של התקשורת הבינלאומית ושל אליטות אינטלקטואליות בעולם המערבי (כמובן שלא מדובר בכולם, אבל רבים מהם בוודאי). הנטייה, בשם ההזדהות עם החלש, לקבל כל דיווח פלסטיני ובעיקר של חמאס, כאילו היו דברי אלוהים חיים, מעידה על אובדן מצפן מוסרי, על פחדנות, נביבות אינטלקטואלית ובעיקר שנאה יוקדת, אנטישמיות במיטבה, כלפי ישראל והיהודים.
גם אם דובר צה"ל היה מצליח להוכיח באותות ובמופתים דקות לאחר האירוע, לא היה בכוחו לעצור את שטף הדיווחים, הזעזוע והגינויים באמצעי התקשורת הבינלאומיים ואפילו המובילים שבהם. גם לאחר שהובהר והוכח מעבר לכל ספק שבית החולים נפגע מרקטה כושלת ששוגרה על ידי הג'האד האסלאמי מבית קברות שצמוד לבית החולים, לא נשמעו גינויים נגד הג'האד האסלאמי וחמאס. לא הוטחה בהם ביקורת נוקבת על שימוש במתקנים אזרחיים ובאזרחים כמגן אנושי. העובדה שבית החולים שיפא, בית החולים הגדול ביותר ברצועת עזה, הוא מפקדה קדמית של חמאס על פני האדמה ומתחתיה, גם היא אינה מטרידה במיוחד את התקשורת הבינלאומית.
הלקח המתחייב הוא שלצד הקפדה של צה"ל על חוקי המלחמה ולצד מאמץ עליון להימנע מפגיעה באזרחים חפים מפשע, חייבת ישראל להשיב מלחמה שערה בזירה הבינלאומית ולמול התקשורת הבינלאומית. יש לעמוד על צביעותה, הטיותיה ומסוכנותה לשלומו של העולם החופשי. זה לעולם לא יהיה קל וההישגים לא יהיו בהכרח מיידיים, אבל אל לנו לעבור לסדר היום על התנהלות כל כך בעייתית ובלתי אתית בעליל. האירוע האחרון הוא לא פחות מצלצול השכמה לקברניטי המדינה וצה"ל לגבי מהותה ומשמעותה של מלחמת התודעה. הניסיון מלמד עד כמה חשובה המערכה על התודעה - מלחמת אוקראינה היא מלחמת תודעה בהיקף עצום, המתנהלת במקביל לצד המלחמה הקינטית. מה עוד צריך לקרות כדי שנתעשת ונלמד לגייס את מיטב משאבינו וכישרונותינו למלחמה החשובה הזו, ויפה שעה אחת קודם.