השתתפותו של נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, בחגיגות לציון הנורוז ב-21 במארס, וכן העובדה שקפץ, בהתאם למסורת, מעל "אש הנורוז" אותה גם הדליק, עוררו גל של עניין בטורקיה ומחוצה לה. למרות שארדואן ציין שהנורוז אינו שייך ל"אף קבוצה אתנית, אלא לאומה כולה ולכל הגאוגרפיה שלנו", ניכר שהשתתפותו בחגיגות נועדה להיות מחווה למיעוט הכורדי במדינה, אשר חוגג באופן מסורתי את הנורוז. מחווה זו היא חלק מהניסיון למשוך אליו מצביעים מהמיעוט הכורדי, על מנת לשנות את החוקה הטורקית באופן שיאפשר לארדואן לרוץ לכהונה נוספת כנשיא מבצע. עם זאת, לאור מעצרו של יריבו הפוליטי המרכזי של ארדואן, ראש עיריית איסטנבול, אקרם אימאמולו, ב-19 במרץ, ניכר שהמפלגה הפרו-כורדית אינה מתרשמת מהמחווה והצטרפה למחאות נגד המעצר. בתגובה, השלטונות לא איפשרו למנהיג המחתרת הכורדית הכלוא, שקרא רק לאחרונה למחתרת להתפרק מנשקה, להעביר את ברכתו לכבוד הנורוז לנציגי המפלגה כדי שיקריאו אותה.
התייחסות ארדואן לנורוז כחג ששורשיו טורקיים עוררה תגובות זעם וביקורת בתקשורת וברשתות החברתיות באיראן בטענה שהיא מבטאת מאמץ מצד הנשיא הטורקי להפקיע את החג מידי האיראנים. במאמר פרשנות באתר החדשות "תאבנאכ" נכתב כי ארדואן מנצל את הנורוז לחיזוק מעמדו הפוליטי על רקע התגברות המחאות נגדו תוך הפקעת המורשת התרבותית וההיסטורית האיראנית. האתר טען כי אין זו הפעם הראשונה שאנקרה פועלת בכיוון זה והזכיר את ההתייחסויות בשנים האחרונות מצד טורקיה לדמויות היסטוריות מרכזיות ממוצא פרסי, כגון המשורר בן המאה ה-13 ג'לאל א-דין רומי והרופא, הפילוסוף והמדען בן המאה ה-11 אבן סינא, כמי שמוצאם טורקי. במאמר נכתב כי אין פסול בכך שארדואן רוצה לקבוע את נורוז כחג לאומי טורקי, אך אין הוא יכול להתעלם משורשיו ההיסטוריים האיראניים של החג ולהתייחס אליו כמסורת טורקית.
מבחינת איראן, משמש הנורוז הן במאמציה לחיזוק הסולידריות הלאומית והרגש הלאומי בקרב אזרחי המדינה והן לביסוס מעמדה האזורי. חרף שורשיו הטרום-אסלאמיים, החלו דוברי המשטר האיראני במהלך השנים להציג את נורוז לא רק כבעל חשיבות במורשת התרבותית האיראנית אלא גם כחג בעל חשיבות סמלית בשיעה. יתר על כן, היא מנצלת את טקסי נורוז לקידום השפעתה התרבותית בעולם הערבי, בפרט בקרב הכורדים בסוריה ובעיראק הקרובים יותר לפרסים מבחינה תרבותית, ובמרכז אסיה.
בסיכומו של דבר, המערכה סביב שורשיו התרבותיים של נורוז משמשת את איראן וטורקיה הן במאמציהן לחיזוק תחושות סולידריות לאומית וחברתית והן כדי לבצר את השפעתן במרחב האזורי. באופן בולט, בעוד שראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, העביר ברכת נורוז לעם האיראני, שר החוץ גדעון סער בירך רק את הכורדים, כך שגם ישראל מדגימה אינסטרומנטליות במסרים לגבי חגיגות אלו.
השתתפותו של נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, בחגיגות לציון הנורוז ב-21 במארס, וכן העובדה שקפץ, בהתאם למסורת, מעל "אש הנורוז" אותה גם הדליק, עוררו גל של עניין בטורקיה ומחוצה לה. למרות שארדואן ציין שהנורוז אינו שייך ל"אף קבוצה אתנית, אלא לאומה כולה ולכל הגאוגרפיה שלנו", ניכר שהשתתפותו בחגיגות נועדה להיות מחווה למיעוט הכורדי במדינה, אשר חוגג באופן מסורתי את הנורוז. מחווה זו היא חלק מהניסיון למשוך אליו מצביעים מהמיעוט הכורדי, על מנת לשנות את החוקה הטורקית באופן שיאפשר לארדואן לרוץ לכהונה נוספת כנשיא מבצע. עם זאת, לאור מעצרו של יריבו הפוליטי המרכזי של ארדואן, ראש עיריית איסטנבול, אקרם אימאמולו, ב-19 במרץ, ניכר שהמפלגה הפרו-כורדית אינה מתרשמת מהמחווה והצטרפה למחאות נגד המעצר. בתגובה, השלטונות לא איפשרו למנהיג המחתרת הכורדית הכלוא, שקרא רק לאחרונה למחתרת להתפרק מנשקה, להעביר את ברכתו לכבוד הנורוז לנציגי המפלגה כדי שיקריאו אותה.
התייחסות ארדואן לנורוז כחג ששורשיו טורקיים עוררה תגובות זעם וביקורת בתקשורת וברשתות החברתיות באיראן בטענה שהיא מבטאת מאמץ מצד הנשיא הטורקי להפקיע את החג מידי האיראנים. במאמר פרשנות באתר החדשות "תאבנאכ" נכתב כי ארדואן מנצל את הנורוז לחיזוק מעמדו הפוליטי על רקע התגברות המחאות נגדו תוך הפקעת המורשת התרבותית וההיסטורית האיראנית. האתר טען כי אין זו הפעם הראשונה שאנקרה פועלת בכיוון זה והזכיר את ההתייחסויות בשנים האחרונות מצד טורקיה לדמויות היסטוריות מרכזיות ממוצא פרסי, כגון המשורר בן המאה ה-13 ג'לאל א-דין רומי והרופא, הפילוסוף והמדען בן המאה ה-11 אבן סינא, כמי שמוצאם טורקי. במאמר נכתב כי אין פסול בכך שארדואן רוצה לקבוע את נורוז כחג לאומי טורקי, אך אין הוא יכול להתעלם משורשיו ההיסטוריים האיראניים של החג ולהתייחס אליו כמסורת טורקית.
מבחינת איראן, משמש הנורוז הן במאמציה לחיזוק הסולידריות הלאומית והרגש הלאומי בקרב אזרחי המדינה והן לביסוס מעמדה האזורי. חרף שורשיו הטרום-אסלאמיים, החלו דוברי המשטר האיראני במהלך השנים להציג את נורוז לא רק כבעל חשיבות במורשת התרבותית האיראנית אלא גם כחג בעל חשיבות סמלית בשיעה. יתר על כן, היא מנצלת את טקסי נורוז לקידום השפעתה התרבותית בעולם הערבי, בפרט בקרב הכורדים בסוריה ובעיראק הקרובים יותר לפרסים מבחינה תרבותית, ובמרכז אסיה.
בסיכומו של דבר, המערכה סביב שורשיו התרבותיים של נורוז משמשת את איראן וטורקיה הן במאמציהן לחיזוק תחושות סולידריות לאומית וחברתית והן כדי לבצר את השפעתן במרחב האזורי. באופן בולט, בעוד שראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, העביר ברכת נורוז לעם האיראני, שר החוץ גדעון סער בירך רק את הכורדים, כך שגם ישראל מדגימה אינסטרומנטליות במסרים לגבי חגיגות אלו.