לאחרונה ביקר שר החוץ ההודי ג'אישנקאר בטהראן, ונפגש עם הנשיא, שר החוץ, שר פיתוח הדרכים והערים ומזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי. זאת, בעקבות מפגשי בכירים משני הצדדים בחודשים האחרונים, ובראשם פגישת ראש ממשלת הודו עם נשיא איראן בדרום אפריקה באוגוסט, בשולי פסגת BRICS. מטהראן המשיך ג'אישנקר לפסגת המדינות הבלתי מזדהות באוגנדה, שם הדגיש את הצורך "לשנות את הסדר העולמי", ובשוליה נפגש עם שרי חוץ רבים, כולל זה המצרי והפלסטיני. מהלכיה אלה של הודו הם חלק ממדיניות חוץ ארוכת שנים, וגם מתחרות גוברת בינה לבין סין, הן באיראן והן בקרב "הדרום הגלובלי".
בטהראן דן ג'אישנקאר בהשקעות ופיתוח נמל צ'בהאר באיראן שמיקומו אסטרטגי - מזרחית למיצרי הורמוז ולחוף האוקיאנוס ההודי - ובפיתוח "מסדרון התעבורה הבינלאומי צפון-דרום", שמטרתו חיבור הודו, דרך איראן, למרכז אסיה, רוסיה, ומערבה לאירופה. הודו כבר השקיעה בשני הפרוייקטים העצומים הללו, וכעת מבקשות הודו ואיראן להמשיך ולקדמם. הפרוייקטים מתחרים כמובן הן ב"יוזמת חגורה ודרך" הסינית והן ביוזמת המסדרון הכלכלי IMEC מהודו דרך המזרח התיכון לאירופה, בה דובר רבות טרם המלחמה ובעידוד ארה"ב.
מסעות ג'אינשנקאר ממחישים כי למרות ההתקדמות ביחסי הודו עם ארה"ב, ובעיקר באינדו-פאסיפיק, הודו איננה חלק מציר כלשהו או ממערך בריתות זה או אחר, אלא רואה עצמה כמדינה בלתי מזדהה באופן מובהק. ראוי לציין כי בפגישותיו של ג'אישנקאר עלתה שוב ושוב המלחמה בעזה. לצד איזכור החטופים והמאבק בטרור, הוא חזר על עמדות הודו בעניינים ההומניטריים, ובייחוד, על מחוייבותה ל"פתרון שתי המדינות". הסימפטיה של הודו לישראל תחת שלטון מודי (שאינה נחלת כל המפלגות בהודו) אינה מובנת מאליה, לאור צרכיה של הודו בהקשר הגלובלי, על ישראל לבחון אפשרויות למינוף קשריה של הודו לקידום אינטרסים משותפים.
לאחרונה ביקר שר החוץ ההודי ג'אישנקאר בטהראן, ונפגש עם הנשיא, שר החוץ, שר פיתוח הדרכים והערים ומזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי. זאת, בעקבות מפגשי בכירים משני הצדדים בחודשים האחרונים, ובראשם פגישת ראש ממשלת הודו עם נשיא איראן בדרום אפריקה באוגוסט, בשולי פסגת BRICS. מטהראן המשיך ג'אישנקר לפסגת המדינות הבלתי מזדהות באוגנדה, שם הדגיש את הצורך "לשנות את הסדר העולמי", ובשוליה נפגש עם שרי חוץ רבים, כולל זה המצרי והפלסטיני. מהלכיה אלה של הודו הם חלק ממדיניות חוץ ארוכת שנים, וגם מתחרות גוברת בינה לבין סין, הן באיראן והן בקרב "הדרום הגלובלי".
בטהראן דן ג'אישנקאר בהשקעות ופיתוח נמל צ'בהאר באיראן שמיקומו אסטרטגי - מזרחית למיצרי הורמוז ולחוף האוקיאנוס ההודי - ובפיתוח "מסדרון התעבורה הבינלאומי צפון-דרום", שמטרתו חיבור הודו, דרך איראן, למרכז אסיה, רוסיה, ומערבה לאירופה. הודו כבר השקיעה בשני הפרוייקטים העצומים הללו, וכעת מבקשות הודו ואיראן להמשיך ולקדמם. הפרוייקטים מתחרים כמובן הן ב"יוזמת חגורה ודרך" הסינית והן ביוזמת המסדרון הכלכלי IMEC מהודו דרך המזרח התיכון לאירופה, בה דובר רבות טרם המלחמה ובעידוד ארה"ב.
מסעות ג'אינשנקאר ממחישים כי למרות ההתקדמות ביחסי הודו עם ארה"ב, ובעיקר באינדו-פאסיפיק, הודו איננה חלק מציר כלשהו או ממערך בריתות זה או אחר, אלא רואה עצמה כמדינה בלתי מזדהה באופן מובהק. ראוי לציין כי בפגישותיו של ג'אישנקאר עלתה שוב ושוב המלחמה בעזה. לצד איזכור החטופים והמאבק בטרור, הוא חזר על עמדות הודו בעניינים ההומניטריים, ובייחוד, על מחוייבותה ל"פתרון שתי המדינות". הסימפטיה של הודו לישראל תחת שלטון מודי (שאינה נחלת כל המפלגות בהודו) אינה מובנת מאליה, לאור צרכיה של הודו בהקשר הגלובלי, על ישראל לבחון אפשרויות למינוף קשריה של הודו לקידום אינטרסים משותפים.