החלטת מועצת האיחוד האירופי להכריז על משמרות המהפכה כארגון טרור מהווה סיומו של תהליך ארוך והדרגתי. האיחוד האירופי החל להטיל סנקציות על המשטר האיראני כבר בשנת 2011, ומאז הרחיב אותן בהדרגה, הן על רקע הפרות זכויות האדם באיראן, והן בתגובה למדיניות החוץ של טהרן בסוגיות הגרעין, המזרח התיכון ואוקראינה.
עם זאת, ההחלטה לפעול ישירות נגד משמרות המהפכה נתקלה לאורך השנים במכשולים מדיניים משמעותיים שעיכבו את קבלתה. אף שמדינות מערביות אחרות הכריזו על משמרות המהפכה כארגון טרור בשנים האחרונות, ולמרות קריאות חוזרות מצד הפרלמנט האירופי לנקוט צעד דומה, מספר ממשלות באירופה, ובראשן ממשלת צרפת, התנגדו עד כה למהלך. התנגדות זו נבעה מהחשש כי צעד כזה יסכן את האפשרות להגיע לפתרון מדיני עם איראן. נוסף על כך, ובמיוחד בפריז, עלו חששות באשר לגורלם של אזרחים אירופאים שטהרן החזיקה כבני ערובה.
הדיכוי האלים של מחאות הפנים באיראן בשבועות האחרונים הביא לשינוי בעמדת המדינות שבלמו עד כה את המהלך. בהקשר זה, חשוב לציין כי בהצהרה הרשמית של האיחוד האירופי מודגשים המצב הפנים־איראני והעמקת שיתוף הפעולה בין מוסקבה לטהרן כגורמים המרכזיים להחלטה, ולא אירועים שהתרחשו בזירה המזרח תיכונית.
בראייה האיראנית, החלטת האיחוד האירופי מתקבלת על רקע ההידרדרות המשמעותית ביחסי איראן–האיחוד בכלל, וביחסיה עם מדינות ה-E3 בפרט, בעיקר לאחר הפעלת מנגנון הסנאפבק. ההחלטה מצמצמת עוד יותר את הסיכוי לגישור על הפערים בין הצדדים ומעידה, מנקודת מבט איראנית, על נסיגה מעשית של אירופה ממעורבות פעילה בשיח עם טהראן בסוגיית הגרעין.
לצד השלכותיה הכלכליות המשמעותיות – בעיקר בכל הנוגע לחברות ולגופים הקשורים למשמרות המהפכה וליכולתם לקיים קשרים כלכליים עם האיחוד – צפויה ההחלטה להעמיק את המתיחות בין איראן לבין מדינות נוספות באיחוד, אשר כבר מאשימות את טהראן בהתערבות בענייניהן הפנימיים.
במישור המדיני, ההחלטה משדרת מסר ברור ביחס ללגיטימיות של המשטר האיראני בעיני האיחוד האירופי, ומעדיה על רצונן של מדינות אירופה לא להידחק לגמרי לשולי האירועים במזרח התיכון בזמן שהפעילות האמריקאית מתעצמת.
החלטת מועצת האיחוד האירופי להכריז על משמרות המהפכה כארגון טרור מהווה סיומו של תהליך ארוך והדרגתי. האיחוד האירופי החל להטיל סנקציות על המשטר האיראני כבר בשנת 2011, ומאז הרחיב אותן בהדרגה, הן על רקע הפרות זכויות האדם באיראן, והן בתגובה למדיניות החוץ של טהרן בסוגיות הגרעין, המזרח התיכון ואוקראינה.
עם זאת, ההחלטה לפעול ישירות נגד משמרות המהפכה נתקלה לאורך השנים במכשולים מדיניים משמעותיים שעיכבו את קבלתה. אף שמדינות מערביות אחרות הכריזו על משמרות המהפכה כארגון טרור בשנים האחרונות, ולמרות קריאות חוזרות מצד הפרלמנט האירופי לנקוט צעד דומה, מספר ממשלות באירופה, ובראשן ממשלת צרפת, התנגדו עד כה למהלך. התנגדות זו נבעה מהחשש כי צעד כזה יסכן את האפשרות להגיע לפתרון מדיני עם איראן. נוסף על כך, ובמיוחד בפריז, עלו חששות באשר לגורלם של אזרחים אירופאים שטהרן החזיקה כבני ערובה.
הדיכוי האלים של מחאות הפנים באיראן בשבועות האחרונים הביא לשינוי בעמדת המדינות שבלמו עד כה את המהלך. בהקשר זה, חשוב לציין כי בהצהרה הרשמית של האיחוד האירופי מודגשים המצב הפנים־איראני והעמקת שיתוף הפעולה בין מוסקבה לטהרן כגורמים המרכזיים להחלטה, ולא אירועים שהתרחשו בזירה המזרח תיכונית.
בראייה האיראנית, החלטת האיחוד האירופי מתקבלת על רקע ההידרדרות המשמעותית ביחסי איראן–האיחוד בכלל, וביחסיה עם מדינות ה-E3 בפרט, בעיקר לאחר הפעלת מנגנון הסנאפבק. ההחלטה מצמצמת עוד יותר את הסיכוי לגישור על הפערים בין הצדדים ומעידה, מנקודת מבט איראנית, על נסיגה מעשית של אירופה ממעורבות פעילה בשיח עם טהראן בסוגיית הגרעין.
לצד השלכותיה הכלכליות המשמעותיות – בעיקר בכל הנוגע לחברות ולגופים הקשורים למשמרות המהפכה וליכולתם לקיים קשרים כלכליים עם האיחוד – צפויה ההחלטה להעמיק את המתיחות בין איראן לבין מדינות נוספות באיחוד, אשר כבר מאשימות את טהראן בהתערבות בענייניהן הפנימיים.
במישור המדיני, ההחלטה משדרת מסר ברור ביחס ללגיטימיות של המשטר האיראני בעיני האיחוד האירופי, ומעדיה על רצונן של מדינות אירופה לא להידחק לגמרי לשולי האירועים במזרח התיכון בזמן שהפעילות האמריקאית מתעצמת.