ב-30 בדצמבר פנתה דרום אפריקה לבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג (ICJ) בטענה שישראל מבצעת רצח עם ברצועת עזה ודרשה סעד ביניים להפסיק לאלתר את הלחימה. האשמות בדבר ביצוע רצח-עם הועלו נגד ישראל בעבר, אך צברו תאוצה מאז תחילת המלחמה. האמנה למניעת רצח-עם מ-1948 (אמנת הג'נוסייד), שדרום אפריקה וישראל – כמו מרבית מדינות העולם – חברות בה, מקנה לבית הדין סמכות לדון בסכסוכים הנוגעים ליישומה. בבית הדין מתנהל כבר הליך נפרד בעקבות בקשת העצרת הכללית של האו"ם מדצמבר 2022 לחוות דעת מייעצת על אודות חוקיות הכיבוש של ישראל.
רצח עם נחשב לפשע החמור ביותר הקיים בדין הבינלאומי. האמנה קובעת שני רכיבים בסיסיים לרצח עם: כוונה להשמיד קבוצה לאומית, אתנית, דתית או גזעית, במלואה או בחלקה, ומעשים המכוונים להשיג מטרה זו. על פי האמנה, לא נדרש להשיג את מטרות ההשמדה וניתן להעניש בגין ביצוע רצח עם גם על הסתה ישירה ופומבית לרצח עם, ניסיון לבצע רצח עם והשתתפות ברצח עם.
לטענת דרא"פ, היקף ההרג והפגיעה הנרחבת באזרחים, כולל נשים וילדים רבים, גירוש תושבים מבתיהם ויצירת תנאי מחסור קיצוני - כל אלה הם מעשים המכוונים להביא לרצח עם של הפלסטינים ברצועה על ידי ישראל. את הכוונה לבצע רצח עם מבססת דרא"פ על רשימת התבטאויות מצד חברי ממשלה ואנשי ציבור אחרים, כולל ציטוט של ראש הממשלה המאזכר את מה שנעשה לבני עמלק; של שר הביטחון על הטלת מצור מוחלט ועל היעדר מגבלות לכוחות הלוחמים; של השר לביטחון לאומי שגרס כי יש להשמיד כל מי שתומך בחמאס; ושל גורמים רבים אחרים שאמרו כי אין חפים מפשע בעזה ודיברו בזכות מחיקתה.
אמירות של בית הדין שישתמע מהן שישראל מבצעת רצח עם ישמשו תחמושת חשובה במערכה המשפטית המתנהלת נגדה בזירה הבינלאומית. מטרתה של מערכה זו אינה רק להשפיע על היום שאחרי המלחמה באמצעות העמדות לדין של גורמים ישראלים וייזום סנקציות נגד ישראל, אלא לכרסם כבר כעת על התמיכה המעשית שישראל זוכה לה מבעלות בריתה. זאת, באמצעות לחץ על ממשלות, ובפרט על הממשל האמריקאי בשנת בחירות, לצמצם את התמיכה בישראל על ידי הצגתה כמבצעת רצח עם.
לישראל טענות טובות להפרכת ההאשמות החמורות ויש לקוות כי שופטי בית הדין, שהם משפטנים מובילים, יישמו את הדין באופן מקצועי והוגן. עם זאת, אין לזלזל בסיכון הטמון בהליך. ניסיון העבר מלמד ששופטי בית הדין עלולים להתעלם מהמציאות הביטחונית הקשה בה נתונה ישראל, כפי שאירע בחוות הדעת מ-2004 על אודות חוקיות גדר הביטחון (חומת ההפרדה).
ב-30 בדצמבר פנתה דרום אפריקה לבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג (ICJ) בטענה שישראל מבצעת רצח עם ברצועת עזה ודרשה סעד ביניים להפסיק לאלתר את הלחימה. האשמות בדבר ביצוע רצח-עם הועלו נגד ישראל בעבר, אך צברו תאוצה מאז תחילת המלחמה. האמנה למניעת רצח-עם מ-1948 (אמנת הג'נוסייד), שדרום אפריקה וישראל – כמו מרבית מדינות העולם – חברות בה, מקנה לבית הדין סמכות לדון בסכסוכים הנוגעים ליישומה. בבית הדין מתנהל כבר הליך נפרד בעקבות בקשת העצרת הכללית של האו"ם מדצמבר 2022 לחוות דעת מייעצת על אודות חוקיות הכיבוש של ישראל.
רצח עם נחשב לפשע החמור ביותר הקיים בדין הבינלאומי. האמנה קובעת שני רכיבים בסיסיים לרצח עם: כוונה להשמיד קבוצה לאומית, אתנית, דתית או גזעית, במלואה או בחלקה, ומעשים המכוונים להשיג מטרה זו. על פי האמנה, לא נדרש להשיג את מטרות ההשמדה וניתן להעניש בגין ביצוע רצח עם גם על הסתה ישירה ופומבית לרצח עם, ניסיון לבצע רצח עם והשתתפות ברצח עם.
לטענת דרא"פ, היקף ההרג והפגיעה הנרחבת באזרחים, כולל נשים וילדים רבים, גירוש תושבים מבתיהם ויצירת תנאי מחסור קיצוני - כל אלה הם מעשים המכוונים להביא לרצח עם של הפלסטינים ברצועה על ידי ישראל. את הכוונה לבצע רצח עם מבססת דרא"פ על רשימת התבטאויות מצד חברי ממשלה ואנשי ציבור אחרים, כולל ציטוט של ראש הממשלה המאזכר את מה שנעשה לבני עמלק; של שר הביטחון על הטלת מצור מוחלט ועל היעדר מגבלות לכוחות הלוחמים; של השר לביטחון לאומי שגרס כי יש להשמיד כל מי שתומך בחמאס; ושל גורמים רבים אחרים שאמרו כי אין חפים מפשע בעזה ודיברו בזכות מחיקתה.
אמירות של בית הדין שישתמע מהן שישראל מבצעת רצח עם ישמשו תחמושת חשובה במערכה המשפטית המתנהלת נגדה בזירה הבינלאומית. מטרתה של מערכה זו אינה רק להשפיע על היום שאחרי המלחמה באמצעות העמדות לדין של גורמים ישראלים וייזום סנקציות נגד ישראל, אלא לכרסם כבר כעת על התמיכה המעשית שישראל זוכה לה מבעלות בריתה. זאת, באמצעות לחץ על ממשלות, ובפרט על הממשל האמריקאי בשנת בחירות, לצמצם את התמיכה בישראל על ידי הצגתה כמבצעת רצח עם.
לישראל טענות טובות להפרכת ההאשמות החמורות ויש לקוות כי שופטי בית הדין, שהם משפטנים מובילים, יישמו את הדין באופן מקצועי והוגן. עם זאת, אין לזלזל בסיכון הטמון בהליך. ניסיון העבר מלמד ששופטי בית הדין עלולים להתעלם מהמציאות הביטחונית הקשה בה נתונה ישראל, כפי שאירע בחוות הדעת מ-2004 על אודות חוקיות גדר הביטחון (חומת ההפרדה).