לאחר שנה של דיונים, דחה בג"ץ בשבוע שעבר (27 במארס 2025) את עתירת הסיוע ההומניטרי שהגישו ארגוני זכויות אדם בה הם ביקשו להורות לישראל: לאפשר מעבר חפשי ומהיר של סיוע הומניטרי לרצועה, להגדיל את היקף הסיוע ולספק בעצמה סיוע חיוני לאוכלוסייה בהתאם לחובתה ככוח כובש בעזה.
בית המשפט קבע כי:
- דיני הכיבוש ("התפיסה הלוחמתית") אינם חלים על ישראל שאיננה כוח כובש בעזה. לישראל אין שליטה אפקטיבית ברצועה אלא לחמאס שממשיך להפעיל סמכויות שלטוניות בשטח, ועל כן היא איננה נדרשת לספק סיוע לאוכלוסייה.
- על ישראל מוטלות חובות הומניטריות כצד למלחמה המחייבות אותה לאפשר כניסה של סיוע לעזה. חובות אלה נגזרות מדיני המלחמה והמשפט המנהלי הישראלי והן כפופות לאילוצים צבאיים ולמידע ונתונים ביחס למצב ההומניטרי ברצועה.
- ישראל עמדה בחובותיה ואפשרה כניסה של סיוע לעזה לאורך חדשי המלחמה, הקלה על כניסת סחורות הומניטריות, עבדה בתאום עם ארגוני סיוע ולא הגבילה כניסת מזון לעזה, וזאת תוך כדי לחימה פעילה.
שלוש נקודות חשובות עולות מפסק הדין:
הימנעות מהתערבות במדיניות עצירת הסיוע: בית המשפט קבע שהחלטת הממשלה לעצור את הסיוע ואת מכירת החשמל לעזה מאז חידוש הלחימה איננה נכנסת במסגרת העתירה הנוכחית. זאת בנימוק שההחלטה התקבלה לאחר כתיבת פסק הדין והיא משנה משמעותית את התשתית העובדתית והמשפטית שבבסיס העתירה. בכך ״קנה״ בית המשפט לממשלה עוד קצת זמן להמשיך בעצירת הסיוע וגם לעצמו עד שיידרש להכריע בסוגיה בעתירה נפרדת, זאת ככל שהסיוע לרצועה לא יחודש קודם לכן. יש לציין כי בעניין אספקת החשמל כבר הוגשה עתירה נפרדת.
משמעות כיבוש אפשרי: אם הולכים לכיבוש הרצועה חשוב להבין את המשמעויות והחובות הנרחבות הנלוות למהלך כפי שהן עולות בברור מפסק הדין. לבג״ץ יהיה קשה יותר להעלים עין מהפרות של ישראל את חובותיה כ-״כוח כובש״ ברצועה, במידה ויהיו כאלה.
חשיבות פסק הדין עבור המערכה הבינלאומית: אף אם פסק הדין לא יוכל לסייע לישראל בבלימת סמכות בית הדין הפלילי הבינלאומי במסגרת טענת המשלימות, הוא יוכל לשמש אותה אל מול הטענות המופנות נגדה על מניעת סיוע והרעבה של האוכלוסייה בהליכים המתנהלים נגדה בהאג.
לאחר שנה של דיונים, דחה בג"ץ בשבוע שעבר (27 במארס 2025) את עתירת הסיוע ההומניטרי שהגישו ארגוני זכויות אדם בה הם ביקשו להורות לישראל: לאפשר מעבר חפשי ומהיר של סיוע הומניטרי לרצועה, להגדיל את היקף הסיוע ולספק בעצמה סיוע חיוני לאוכלוסייה בהתאם לחובתה ככוח כובש בעזה.
בית המשפט קבע כי:
שלוש נקודות חשובות עולות מפסק הדין:
הימנעות מהתערבות במדיניות עצירת הסיוע: בית המשפט קבע שהחלטת הממשלה לעצור את הסיוע ואת מכירת החשמל לעזה מאז חידוש הלחימה איננה נכנסת במסגרת העתירה הנוכחית. זאת בנימוק שההחלטה התקבלה לאחר כתיבת פסק הדין והיא משנה משמעותית את התשתית העובדתית והמשפטית שבבסיס העתירה. בכך ״קנה״ בית המשפט לממשלה עוד קצת זמן להמשיך בעצירת הסיוע וגם לעצמו עד שיידרש להכריע בסוגיה בעתירה נפרדת, זאת ככל שהסיוע לרצועה לא יחודש קודם לכן. יש לציין כי בעניין אספקת החשמל כבר הוגשה עתירה נפרדת.
משמעות כיבוש אפשרי: אם הולכים לכיבוש הרצועה חשוב להבין את המשמעויות והחובות הנרחבות הנלוות למהלך כפי שהן עולות בברור מפסק הדין. לבג״ץ יהיה קשה יותר להעלים עין מהפרות של ישראל את חובותיה כ-״כוח כובש״ ברצועה, במידה ויהיו כאלה.
חשיבות פסק הדין עבור המערכה הבינלאומית: אף אם פסק הדין לא יוכל לסייע לישראל בבלימת סמכות בית הדין הפלילי הבינלאומי במסגרת טענת המשלימות, הוא יוכל לשמש אותה אל מול הטענות המופנות נגדה על מניעת סיוע והרעבה של האוכלוסייה בהליכים המתנהלים נגדה בהאג.