לאחר כמעט חודשיים של שתיקה, נסראללה התייחס בנאום לציון יום השנה הרביעי לחיסול סולימאני (3 בינואר) להתפתחויות במלחמה בעזה. היה זה נאום מרוסן ומצטדק וניתן היה להבין ממנו כי נסראללה איננו מעוניין במלחמה בשלב זה. בדבריו בלטו:
1. רצונו להרתיע את ההנהגה הישראלית מלפתוח במלחמה רחבה כשהוא מזהיר מפני התגובה הקשה הצפויה מצד חזבאללה אם ישראל תבחר בכך, תוך הבלטת נחישותו של הארגון להשתמש בכל האמצעים הרבים שבידיו.
2. הבטחתו כמתבקש להגיב על חיסול אל-עארורי בביירות, שהוא מייחס לישראל, המהווה לדבריו פשע שלא ניתן למחול עליו ובמיוחד כשהוא מבוצע בלבנון, מבלי להתחייב על מועד ואופי התגובה.
3. הצורך שלו להצדיק את הצטרפותו ללחימה כדי להרגיע את תושבי לבנון המתנגדים לכך על ידי הדגשת העובדה שחזבאללה כמגן לבנון משרת גם את האינטרסים של תושביה. שכן, הארגון מנהל "לחימה מחושבת" כדי לא להרחיב את גבולות המערכה ומשלם על כך במחיר גבוה נוכח אובדן רבים מפעיליו.
4. הבלטת הישגי חמאס ב-7 באוקטובר והישגיה של "חזית ההתנגדות", בטענה שהם מנצחים במערכה, בעוד ישראל נכשלת וכושלת בהשגת מטרות המלחמה וסופגת אבדות קשות שלטענתו היא מסתירה.
5. חתירתו להשפיע על המורל בישראל, כשהוא מציג רשימת חולשות ארוכה שלה: קריסת יכולת ההרתעה; פגיעה בעליונות המודיעינית והאווירית; חוסר היכולת להשיג ניצחון מהיר; חזרת הבעיה הפלסטינית לסדר היום; כשלון מאמצי הנורמליזציה; הפגיעה הקשה בתדמית הבינלאומית של ישראל והפסקת התמיכה בה; והחולשה הפנימית (אובדן אמון הציבור בהנהגה, פלגנות, העדר ביטחון אישי לתושבים, הקשיים הכלכליים, פינוי הישובים בגבול ורצון ישראלים רבים לעזוב את המדינה).
6. מאמץ כביר לנקות את איראן מהאחריות להפעלת גורמי "חזית ההתנגדות" שבחרו להצטרף לחמאס (חזבאללה, המליציות השיעיות בעיראק ובסוריה והח'ותים). לטענתו, איראן אמנם מסייעת ותומכת בגורמים אלה (סיוע כספי, נשק, אימונים וייעוץ אסטרטגי), אך הם נהנים מחופש ההחלטה ופועלים באופן עצמאי לגמרי.
בשורה התחתונה, נסראללה ניסה בנאומו להכביר בהישגי חמאס וחזבאללה, תוך התעלמות מהצלחותיה בלחימה של ישראל ולזרוע תבהלה בקרב תושביה, אך בין השיטין חשף דווקא את מצוקותיו הנובעות מתוצאותיה של המערכה בגבול הלבנוני (הישגים מועטים ואבדות כבדות), מהלחץ הפנימי והבינלאומי המופעל עליו, ומהרצון להימנע מהרחבת המלחמה, כשהוא מנסה להסיר מעליו את האחריות, אם וכאשר תחול הסלמה נוספת.
לאחר כמעט חודשיים של שתיקה, נסראללה התייחס בנאום לציון יום השנה הרביעי לחיסול סולימאני (3 בינואר) להתפתחויות במלחמה בעזה. היה זה נאום מרוסן ומצטדק וניתן היה להבין ממנו כי נסראללה איננו מעוניין במלחמה בשלב זה. בדבריו בלטו:
1. רצונו להרתיע את ההנהגה הישראלית מלפתוח במלחמה רחבה כשהוא מזהיר מפני התגובה הקשה הצפויה מצד חזבאללה אם ישראל תבחר בכך, תוך הבלטת נחישותו של הארגון להשתמש בכל האמצעים הרבים שבידיו.
2. הבטחתו כמתבקש להגיב על חיסול אל-עארורי בביירות, שהוא מייחס לישראל, המהווה לדבריו פשע שלא ניתן למחול עליו ובמיוחד כשהוא מבוצע בלבנון, מבלי להתחייב על מועד ואופי התגובה.
3. הצורך שלו להצדיק את הצטרפותו ללחימה כדי להרגיע את תושבי לבנון המתנגדים לכך על ידי הדגשת העובדה שחזבאללה כמגן לבנון משרת גם את האינטרסים של תושביה. שכן, הארגון מנהל "לחימה מחושבת" כדי לא להרחיב את גבולות המערכה ומשלם על כך במחיר גבוה נוכח אובדן רבים מפעיליו.
4. הבלטת הישגי חמאס ב-7 באוקטובר והישגיה של "חזית ההתנגדות", בטענה שהם מנצחים במערכה, בעוד ישראל נכשלת וכושלת בהשגת מטרות המלחמה וסופגת אבדות קשות שלטענתו היא מסתירה.
5. חתירתו להשפיע על המורל בישראל, כשהוא מציג רשימת חולשות ארוכה שלה: קריסת יכולת ההרתעה; פגיעה בעליונות המודיעינית והאווירית; חוסר היכולת להשיג ניצחון מהיר; חזרת הבעיה הפלסטינית לסדר היום; כשלון מאמצי הנורמליזציה; הפגיעה הקשה בתדמית הבינלאומית של ישראל והפסקת התמיכה בה; והחולשה הפנימית (אובדן אמון הציבור בהנהגה, פלגנות, העדר ביטחון אישי לתושבים, הקשיים הכלכליים, פינוי הישובים בגבול ורצון ישראלים רבים לעזוב את המדינה).
6. מאמץ כביר לנקות את איראן מהאחריות להפעלת גורמי "חזית ההתנגדות" שבחרו להצטרף לחמאס (חזבאללה, המליציות השיעיות בעיראק ובסוריה והח'ותים). לטענתו, איראן אמנם מסייעת ותומכת בגורמים אלה (סיוע כספי, נשק, אימונים וייעוץ אסטרטגי), אך הם נהנים מחופש ההחלטה ופועלים באופן עצמאי לגמרי.
בשורה התחתונה, נסראללה ניסה בנאומו להכביר בהישגי חמאס וחזבאללה, תוך התעלמות מהצלחותיה בלחימה של ישראל ולזרוע תבהלה בקרב תושביה, אך בין השיטין חשף דווקא את מצוקותיו הנובעות מתוצאותיה של המערכה בגבול הלבנוני (הישגים מועטים ואבדות כבדות), מהלחץ הפנימי והבינלאומי המופעל עליו, ומהרצון להימנע מהרחבת המלחמה, כשהוא מנסה להסיר מעליו את האחריות, אם וכאשר תחול הסלמה נוספת.