הדיווחים בתקשורת הישראלית אודות האפשרות שערב הסעודית תנקוט צעדים מדודים לקראת ישראל, מצריכים דיון גם בכווית, אמירות קטנה אך עשירה שלא מגיעה בדרך כלל לכותרת בארץ.
ככלל, עמדתן של מדינות המפרץ כלפי ישראל אינה סטטית והיא עוברת כל העת שינויים. לכל מדינה סט השיקולים שלה ובכל אחת ממדינות המפרץ תנאים פנימיים שונים המשפיעים על בחירותיה האסטרטגיות.
כווית, שהסתייגה מתהליך הנורמליזציה של שכנותיה עם ישראל, צפויה ככל הנראה להיות האחרונה מביניהן לנרמל את יחסיה עם ישראל. אחראי לכך סנטימנט פרו פלסטיני חזק ומבנה שלטוני ייחודי.
בכווית, יותר מבכל מדינות ערב, יש פרלמנט האוחז בסמכויות נרחבות ומעניק משקל רב לאופוזיציה שמה שמאחד אותה במידה רבה היא ההתנגדות הנחרצת לישראל. בשל מבנה השלטון, בית המלוכה נאלץ להתפשר עם האופוזיציה המורכבת מתומכי הלאומיות הערבית או מתומכי האסלאם הפוליטי על גווניו השונים.
מאז שהתחממו היחסים בין ישראל לקטר ועומאן בשנות התשעים וביתר שאת מאז נחתמו הסכמי אברהם הפרלמנט בכווית מביע שוב ושוב התנגדות רחבה לכל צעד בכיוון, והשלטון אף נאלץ למנוע ניסיון לקבוע סנקציות פליליות כנגד יצירת קשרים עם ישראל. כווית אוסרת על כניסת תוצרת ישראלית, יש איסור כניסה לאמירות לבעלי דרכון ישראלי ואף לבעלי חותמת ישראלית בדרכון.
מעבר להתייצבות הפרלמנט הקולני נגד כל נורמליזציה עם ישראל ישנו העניין הפלסטיני. בכווית התגוררה בעבר קהילה יהודית קטנה אך היא היגרה ככל הנראה בשל המשבר הכלכלי בשנות השלושים של המאה שעברה. לעומת זאת הקהילה הפלסטינית בכווית מנתה בשיאה כ-400,000 איש בשנות השמונים. הייתה זו קהילת הזרים הגדולה ביותר בכווית, והיא השתלבה גם במשרות בכירות במדינה המתפתחת, כשחלקם אף קיבלו אזרחות כוויתית.
בשל תמיכתו של אש"פ בסדאם חוסיין במלחמת המפרץ גורשו רוב הפלסטינים והיחסים עם ההנהגה הפלסטינית נותקו. היחסים חודשו רק לאחר מותו של יאסר ערפאת. יחד עם זאת, התודעה הפלסטינית הושרשה בתהליך צמיחת המדינה הכוויתית. המחויבות לסוגיה הפלסטינית נותרה מרכזית גם בקרב השכבות המשכילות וגם בדעת הקהל הרחבה. גם אם בקרב המשפחה השלטת או בקרב מועמדים לפרלמנט יש רצון לתמיכה, אפילו מסויגת, בתהליכי נורמליזציה עם ישראל, הם לרוב נמנעים מלומר זאת בפומבי. מדי פעם, ליברליים כוויתים נוטים להתבטא בחיוב כלפי קשרים עם ישראל אך הם אינם זוכים לתמיכה ציבורית רחבה.
סוגיה נוספת העומדת בין כווית לבין חימום היחסים עם ישראל היא עמדת שכנותיה המונרכיות ובעיקר הגדולה שבהן שלה קשרים היסטוריים קרובים עם כווית, ערב הסעודית. רשמית, ריאד נותרה מחויבת לתנאי היוזמה הערבית לשלום ולהקמת מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה מזרח ירושלים.
מה עשוי לשנות את העמדה בכווית? התקרבות סעודית מדודה לישראל בליווי לחץ אמריקאי על בית המלוכה בכווית עשוי להשפיע על עמדת האמירות הממאנת להתפשר והאוחזת בקו הניצי ביותר כלפי ישראל מבין מדינות המפרץ.
הדיווחים בתקשורת הישראלית אודות האפשרות שערב הסעודית תנקוט צעדים מדודים לקראת ישראל, מצריכים דיון גם בכווית, אמירות קטנה אך עשירה שלא מגיעה בדרך כלל לכותרת בארץ.
ככלל, עמדתן של מדינות המפרץ כלפי ישראל אינה סטטית והיא עוברת כל העת שינויים. לכל מדינה סט השיקולים שלה ובכל אחת ממדינות המפרץ תנאים פנימיים שונים המשפיעים על בחירותיה האסטרטגיות.
כווית, שהסתייגה מתהליך הנורמליזציה של שכנותיה עם ישראל, צפויה ככל הנראה להיות האחרונה מביניהן לנרמל את יחסיה עם ישראל. אחראי לכך סנטימנט פרו פלסטיני חזק ומבנה שלטוני ייחודי.
בכווית, יותר מבכל מדינות ערב, יש פרלמנט האוחז בסמכויות נרחבות ומעניק משקל רב לאופוזיציה שמה שמאחד אותה במידה רבה היא ההתנגדות הנחרצת לישראל. בשל מבנה השלטון, בית המלוכה נאלץ להתפשר עם האופוזיציה המורכבת מתומכי הלאומיות הערבית או מתומכי האסלאם הפוליטי על גווניו השונים.
מאז שהתחממו היחסים בין ישראל לקטר ועומאן בשנות התשעים וביתר שאת מאז נחתמו הסכמי אברהם הפרלמנט בכווית מביע שוב ושוב התנגדות רחבה לכל צעד בכיוון, והשלטון אף נאלץ למנוע ניסיון לקבוע סנקציות פליליות כנגד יצירת קשרים עם ישראל. כווית אוסרת על כניסת תוצרת ישראלית, יש איסור כניסה לאמירות לבעלי דרכון ישראלי ואף לבעלי חותמת ישראלית בדרכון.
מעבר להתייצבות הפרלמנט הקולני נגד כל נורמליזציה עם ישראל ישנו העניין הפלסטיני. בכווית התגוררה בעבר קהילה יהודית קטנה אך היא היגרה ככל הנראה בשל המשבר הכלכלי בשנות השלושים של המאה שעברה. לעומת זאת הקהילה הפלסטינית בכווית מנתה בשיאה כ-400,000 איש בשנות השמונים. הייתה זו קהילת הזרים הגדולה ביותר בכווית, והיא השתלבה גם במשרות בכירות במדינה המתפתחת, כשחלקם אף קיבלו אזרחות כוויתית.
בשל תמיכתו של אש"פ בסדאם חוסיין במלחמת המפרץ גורשו רוב הפלסטינים והיחסים עם ההנהגה הפלסטינית נותקו. היחסים חודשו רק לאחר מותו של יאסר ערפאת. יחד עם זאת, התודעה הפלסטינית הושרשה בתהליך צמיחת המדינה הכוויתית. המחויבות לסוגיה הפלסטינית נותרה מרכזית גם בקרב השכבות המשכילות וגם בדעת הקהל הרחבה. גם אם בקרב המשפחה השלטת או בקרב מועמדים לפרלמנט יש רצון לתמיכה, אפילו מסויגת, בתהליכי נורמליזציה עם ישראל, הם לרוב נמנעים מלומר זאת בפומבי. מדי פעם, ליברליים כוויתים נוטים להתבטא בחיוב כלפי קשרים עם ישראל אך הם אינם זוכים לתמיכה ציבורית רחבה.
סוגיה נוספת העומדת בין כווית לבין חימום היחסים עם ישראל היא עמדת שכנותיה המונרכיות ובעיקר הגדולה שבהן שלה קשרים היסטוריים קרובים עם כווית, ערב הסעודית. רשמית, ריאד נותרה מחויבת לתנאי היוזמה הערבית לשלום ולהקמת מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה מזרח ירושלים.
מה עשוי לשנות את העמדה בכווית? התקרבות סעודית מדודה לישראל בליווי לחץ אמריקאי על בית המלוכה בכווית עשוי להשפיע על עמדת האמירות הממאנת להתפשר והאוחזת בקו הניצי ביותר כלפי ישראל מבין מדינות המפרץ.