פתיחתה של חזית לחימה נוספת על ידי חזבאללה בצפון במקביל למלחמה מול החמאס, תייצר אתגרים נוספים לישראל ותשנה את פני המערכה ואת תוצאותיה, אך כבר עתה ברור שהמלחמה בצפון, אם חזבאללה יבחר להצטרף לחמאס, הולכת להיות שונה בתכלית מזו שהתנהלה בימים האחרונים בדרום. זאת משתי סיבות עיקריות: הראשונה, חזבאללה איבד את מרכיב ההפתעה; והשנייה, העובדה שצה"ל ערוך ומוכן לאפשרות זו בצפון. בשנים האחרונות צה"ל נערך לתרחיש זה וקיים תרגילים למענה מול התקפה משולבת מצד חזבאללה הכוללת ירי טילים מאסיבי על העורף והתקפה קרקעית של כוח הקומנדו של הארגון (התוכנית שגיבש חזבאללה ויושמה על ידי חמאס ב- 7 אוק') במסגרת מערכה רב- זירתית. בנוסף, בימים האחרונים נערך גיוס מילואים מסיבי והולכת ונשלמת צבירת הכוחות בצפון. כך, שצה"ל נמצא בכוננות מלאה ומוכן להגיב לכל מהלך של חזבאללה או אף לנקוט יוזמה בחזית זו. כמו כן, יושמו הלקחים והישובים סמוכי הגדר בצפון כבר פונו מתושביהם.
שקולים נוספים שישפיעו על קבלת ההחלטות של חזבאללה מעבר ללחץ המופעל עליו להצטרף ללחימה על ידי חמאס (ואולי גם איראן) הם הפגיעה הקשה הצפויה למדינת לבנון, כמו גם לארגון ולתומכיו השיעים, בעקבות תגובת צה"ל. בלבנון כבר מתרחבים קולות הביקורת על כך שחזבאללה גורר את המדינה למלחמות שאין להם עניין בהן. שיקול נוסף וחשוב הוא התחזקות הלגיטימציה בינלאומית לישראל. לגיטימציה שרק תתחזק במקרה של פתיחתן של שתי חזיתות שלא ביוזמתה של ישראל, כפי שכבר עלה בדברי הנשיא ביידן ומנהיגים מערביים נוספים.
התפתחויות אלה מעצימות את הדילמה של חזבאללה באשר לאופן מעורבותו במלחמה שפרצה בדרום, כאשר עומדות בפניו שלוש אפשרויות עיקריות:
1. המשך צעדים סמליים להפגנת סולידריות עם חמאס בדומה לירי לכיוון הר דב (8 באוקטובר) או ירי ספורדי של הפלגים הפלסטינים בלבנון (9 באוקטובר)
2. עליית מדרגה באופי ובהיקף הפעילות לאורך הגבול עד כדי ניהול מספר ימי קרב מול צה"ל
3. הצטרפות מלאה למלחמה ארוכה, תוך שימוש בכל עוצמתו.
בשלב זה קשה להעריך אם הארגון יסתפק בפעולת ההזדהות הסמלית, אך נראה שככל שתתארך המלחמה נגד החמאס בעזה, עולה הסבירות להתלקחות מצומצמת או רחבה גם בצפון, אם ביוזמת מי מהצדדים או כתוצאה של הדרדרות בלתי מכוונת.
פתיחתה של חזית לחימה נוספת על ידי חזבאללה בצפון במקביל למלחמה מול החמאס, תייצר אתגרים נוספים לישראל ותשנה את פני המערכה ואת תוצאותיה, אך כבר עתה ברור שהמלחמה בצפון, אם חזבאללה יבחר להצטרף לחמאס, הולכת להיות שונה בתכלית מזו שהתנהלה בימים האחרונים בדרום. זאת משתי סיבות עיקריות: הראשונה, חזבאללה איבד את מרכיב ההפתעה; והשנייה, העובדה שצה"ל ערוך ומוכן לאפשרות זו בצפון. בשנים האחרונות צה"ל נערך לתרחיש זה וקיים תרגילים למענה מול התקפה משולבת מצד חזבאללה הכוללת ירי טילים מאסיבי על העורף והתקפה קרקעית של כוח הקומנדו של הארגון (התוכנית שגיבש חזבאללה ויושמה על ידי חמאס ב- 7 אוק') במסגרת מערכה רב- זירתית. בנוסף, בימים האחרונים נערך גיוס מילואים מסיבי והולכת ונשלמת צבירת הכוחות בצפון. כך, שצה"ל נמצא בכוננות מלאה ומוכן להגיב לכל מהלך של חזבאללה או אף לנקוט יוזמה בחזית זו. כמו כן, יושמו הלקחים והישובים סמוכי הגדר בצפון כבר פונו מתושביהם.
שקולים נוספים שישפיעו על קבלת ההחלטות של חזבאללה מעבר ללחץ המופעל עליו להצטרף ללחימה על ידי חמאס (ואולי גם איראן) הם הפגיעה הקשה הצפויה למדינת לבנון, כמו גם לארגון ולתומכיו השיעים, בעקבות תגובת צה"ל. בלבנון כבר מתרחבים קולות הביקורת על כך שחזבאללה גורר את המדינה למלחמות שאין להם עניין בהן. שיקול נוסף וחשוב הוא התחזקות הלגיטימציה בינלאומית לישראל. לגיטימציה שרק תתחזק במקרה של פתיחתן של שתי חזיתות שלא ביוזמתה של ישראל, כפי שכבר עלה בדברי הנשיא ביידן ומנהיגים מערביים נוספים.
התפתחויות אלה מעצימות את הדילמה של חזבאללה באשר לאופן מעורבותו במלחמה שפרצה בדרום, כאשר עומדות בפניו שלוש אפשרויות עיקריות:
1. המשך צעדים סמליים להפגנת סולידריות עם חמאס בדומה לירי לכיוון הר דב (8 באוקטובר) או ירי ספורדי של הפלגים הפלסטינים בלבנון (9 באוקטובר)
2. עליית מדרגה באופי ובהיקף הפעילות לאורך הגבול עד כדי ניהול מספר ימי קרב מול צה"ל
3. הצטרפות מלאה למלחמה ארוכה, תוך שימוש בכל עוצמתו.
בשלב זה קשה להעריך אם הארגון יסתפק בפעולת ההזדהות הסמלית, אך נראה שככל שתתארך המלחמה נגד החמאס בעזה, עולה הסבירות להתלקחות מצומצמת או רחבה גם בצפון, אם ביוזמת מי מהצדדים או כתוצאה של הדרדרות בלתי מכוונת.