עם תום ביקורו במזרח התיכון צייץ הנשיא טראמפ ברשת X כי "כל המדינות שלחמו כל כך הרבה זמן יפעלו יחד להשלים את המשימה. עזה היא רק חלק, החלק הגדול הוא שלום במזרח התיכון". טראמפ, ששב לוושינגטון שבע רצון מהצלחתו להביא לשחרור החטופים ולהוביל פסגת מנהיגים "לקידום השלום" במצרים, אינו מסתיר את חזונו לקדם ארכיטקטורה אזורית חדשה המבוססת על הרחבה משמעותית של הסכמי אברהם וביסוס היחסים האזוריים על יסודות כלכליים ועסקיים.
שאלת ההמשך נותרת פתוחה: האם טראמפ ישחזר את האנרגיות וכוח ההשפעה שלו כדי לכפות על הצדדים גם את יישום "החלק השני" של תוכניתו? שלב שרחוק עדין מגיבוש כל פרטיו. המשבר סביב החזרת גופות החטופים ממחיש את המורכבות. טראמפ, שהכריז כי המלחמה הסתיימה ואף העניק, ככל הנראה, ערבויות לחמאס שישראל לא תשוב ללחימה, יידרש עכשיו להשקיע מאמצים מדיניים ניכרים מול סוגיות קשות בהרבה: פירוק חמאס מנשקו, מזעור השפעתו ברצועה, כינון כוח רב-לאומי לפיקוח, והגדרת גבולות הנסיגה הישראלית.
הפסגה המרשימה בשרם א-שייח סימלה רצון אזורי אך לא סיפקה מענה ממשי לסוגיות הליבה, במיוחד בהיעדר חמאס וישראל מהשולחן. מאחורי הצהרות האחדות והרצון לקדם את "היום שאחרי" מסתתרות מחלוקות עמוקות בין המדינות המשתתפות ובוודאי בין ישראל לחמאס, באשר לעתיד הרצועה. סעודיה ממשיכה לקשור נורמליזציה עם ישראל בהתקדמות ממשית בזירה הפלסטינית, בעוד מצרים וירדן מבקשות לשמר שליטה ביטחונית הדוקה מחשש להתפשטות חמאס לשטחן.
מעבר להיבט ההומניטרי, טראמפ רואה במהלך הזדמנות להחזיר את ההשפעה האמריקאית למוקד האזורי ותרומה משמעותית למאמציו לבנות ציר אמריקאי-סוני שיבלום את איראן ושלוחותיה. הצלחתו בשחרור החטופים מספקת לו הישג מדיני ראשון בקדנציה הנוכחית, והוא צפוי להציגו כהוכחה ליכולתו להביא "עסקה גדולה", בניגוד למדיניות ה"ניהול" של קודמו.
משמעויות לישראל
עבור ישראל, ההישג מהווה גם אתגר מדיני לא פשוט. טראמפ עשוי לדרוש צעדים ממשיים, ובהם נסיגה הדרגתית מעזה והחזרת גורם פלסטיני מוסדר לרצועה, לצד התחייבות ישראלית להימנע מחידוש הלחימה. במקביל, לא ברור עדיין עד כמה ואיך תטופל הדרישה לפרוק את חמאס מנשקו, בעוד ישראל תידרש להמשיך לפעול בשטח תחת מגבלות מדיניות ובינלאומיות. ישראל צריכה להבטיח כי הממשל ישלב אותה בדיונים עם הגורמים האזוריים והבינלאומיים לגיבוש פרטי השלב השני.
ישראל תצטרך לאזן בין שמירת חופש הפעולה הצבאי לבין מניעת חיכוך עם וושינגטון, במיוחד נוכח האפשרות שטראמפ יראה בהתקדמות מדינית מהירה חלק ממורשתו הנשיאותית. עם זאת, התהליך עשוי גם לפתוח הזדמנות משמעותית: הרחבת הסכמי אברהם ורתימת סעודיה למהלך אזורי חדש עשויות ליצור מסגרת ביטחונית וכלכלית משופרת, בתנאי שישראל תדע לנווט בזהירות בין הלחצים המדיניים לבין צורכי הביטחון הלאומי שלה.
במובן זה, ביקור טראמפ אינו רק אירוע מדיני אלא נקודת מבחן למדיניותה של ישראל. היא תידרש לגבש קו מאוזן בין צורכי הביטחון, הלגיטימציה הבינלאומית ועתיד יחסיה עם וושינגטון. מעבר להשלכות המיידיות על רצועת עזה, ההתפתחויות עשויות לעצב מחדש את מאזן הכוחות במזרח התיכון: אם המהלך יצליח, הוא יחזק את הגוש הפרו-אמריקאי וידחוק את איראן לשוליים; אם ייכשל – ישראל עלולה למצוא עצמה במצב ביטחוני רגיש עוד יותר מול חמאס ומול ממשלים זרים המבקשים לרסן את פעולותיה.
עם תום ביקורו במזרח התיכון צייץ הנשיא טראמפ ברשת X כי "כל המדינות שלחמו כל כך הרבה זמן יפעלו יחד להשלים את המשימה. עזה היא רק חלק, החלק הגדול הוא שלום במזרח התיכון". טראמפ, ששב לוושינגטון שבע רצון מהצלחתו להביא לשחרור החטופים ולהוביל פסגת מנהיגים "לקידום השלום" במצרים, אינו מסתיר את חזונו לקדם ארכיטקטורה אזורית חדשה המבוססת על הרחבה משמעותית של הסכמי אברהם וביסוס היחסים האזוריים על יסודות כלכליים ועסקיים.
שאלת ההמשך נותרת פתוחה: האם טראמפ ישחזר את האנרגיות וכוח ההשפעה שלו כדי לכפות על הצדדים גם את יישום "החלק השני" של תוכניתו? שלב שרחוק עדין מגיבוש כל פרטיו. המשבר סביב החזרת גופות החטופים ממחיש את המורכבות. טראמפ, שהכריז כי המלחמה הסתיימה ואף העניק, ככל הנראה, ערבויות לחמאס שישראל לא תשוב ללחימה, יידרש עכשיו להשקיע מאמצים מדיניים ניכרים מול סוגיות קשות בהרבה: פירוק חמאס מנשקו, מזעור השפעתו ברצועה, כינון כוח רב-לאומי לפיקוח, והגדרת גבולות הנסיגה הישראלית.
הפסגה המרשימה בשרם א-שייח סימלה רצון אזורי אך לא סיפקה מענה ממשי לסוגיות הליבה, במיוחד בהיעדר חמאס וישראל מהשולחן. מאחורי הצהרות האחדות והרצון לקדם את "היום שאחרי" מסתתרות מחלוקות עמוקות בין המדינות המשתתפות ובוודאי בין ישראל לחמאס, באשר לעתיד הרצועה. סעודיה ממשיכה לקשור נורמליזציה עם ישראל בהתקדמות ממשית בזירה הפלסטינית, בעוד מצרים וירדן מבקשות לשמר שליטה ביטחונית הדוקה מחשש להתפשטות חמאס לשטחן.
מעבר להיבט ההומניטרי, טראמפ רואה במהלך הזדמנות להחזיר את ההשפעה האמריקאית למוקד האזורי ותרומה משמעותית למאמציו לבנות ציר אמריקאי-סוני שיבלום את איראן ושלוחותיה. הצלחתו בשחרור החטופים מספקת לו הישג מדיני ראשון בקדנציה הנוכחית, והוא צפוי להציגו כהוכחה ליכולתו להביא "עסקה גדולה", בניגוד למדיניות ה"ניהול" של קודמו.
משמעויות לישראל
עבור ישראל, ההישג מהווה גם אתגר מדיני לא פשוט. טראמפ עשוי לדרוש צעדים ממשיים, ובהם נסיגה הדרגתית מעזה והחזרת גורם פלסטיני מוסדר לרצועה, לצד התחייבות ישראלית להימנע מחידוש הלחימה. במקביל, לא ברור עדיין עד כמה ואיך תטופל הדרישה לפרוק את חמאס מנשקו, בעוד ישראל תידרש להמשיך לפעול בשטח תחת מגבלות מדיניות ובינלאומיות. ישראל צריכה להבטיח כי הממשל ישלב אותה בדיונים עם הגורמים האזוריים והבינלאומיים לגיבוש פרטי השלב השני.
ישראל תצטרך לאזן בין שמירת חופש הפעולה הצבאי לבין מניעת חיכוך עם וושינגטון, במיוחד נוכח האפשרות שטראמפ יראה בהתקדמות מדינית מהירה חלק ממורשתו הנשיאותית. עם זאת, התהליך עשוי גם לפתוח הזדמנות משמעותית: הרחבת הסכמי אברהם ורתימת סעודיה למהלך אזורי חדש עשויות ליצור מסגרת ביטחונית וכלכלית משופרת, בתנאי שישראל תדע לנווט בזהירות בין הלחצים המדיניים לבין צורכי הביטחון הלאומי שלה.
במובן זה, ביקור טראמפ אינו רק אירוע מדיני אלא נקודת מבחן למדיניותה של ישראל. היא תידרש לגבש קו מאוזן בין צורכי הביטחון, הלגיטימציה הבינלאומית ועתיד יחסיה עם וושינגטון. מעבר להשלכות המיידיות על רצועת עזה, ההתפתחויות עשויות לעצב מחדש את מאזן הכוחות במזרח התיכון: אם המהלך יצליח, הוא יחזק את הגוש הפרו-אמריקאי וידחוק את איראן לשוליים; אם ייכשל – ישראל עלולה למצוא עצמה במצב ביטחוני רגיש עוד יותר מול חמאס ומול ממשלים זרים המבקשים לרסן את פעולותיה.