סיכום

טילי השיוט מהווים איום משמעותי בגלל המאפיינים המבצעיים הבאים:

• טווחי פעולה גדולים.
• טיסה בגבהים נמוכים תוך התחמקות ממערכות הגילוי.
• רש"קים במשקל גבוה.
• חלקים יכולים לשאת נשק גרעיני.
• חלקם יכולים לבצע את משימתם בצורה שקטה, ללא תקשורת.
• יכולת חמקנות (stealth) בטילי שיוט עתידיים.
• יכולתם של חלק מטילי השיוט לפגוע במדוייק במטרותיהן.
• יכולתם של טילי השיוט להוות תחליף למטוסי תקיפה מאוישים. הדבר נכון לגבי מדינות בעלות חיל אוויר כמו איראן, אבל גם לגבי משטרי טרור כמו החות'ים בתימן, שאין להם חיל אוויר.

על מנת להתמודד בהצלחה עם טילי שיוט יש צורך בנקיטת האמצעים הבאים:

• שיפור היכולת של המודיעין הטכני על מנת להכיר היטב את האיומים ואת הפיתוחים החדשים בתחום.
• חסימת ערוצי הרכש שמאפשרים פיתוח וייצור של טילי שיוט.
• שיפור אמצעי הגילוי תוך מתן עדיפות לגילוי פלטפורמות אוויריות הטסות בגבהים נמוכים, בייחוד מעל הים או תוך כדי ניצול הסתרה על ידי תוואי הקרקע כשטסים מעל היבשה.
• פריסת מערך טילי הגנ"א שיכסה את כל נתיבי החדירה האפשריים לכיוון המדינה ולכיוון אתרים חשובים.
• קיום כוננות מוגברת של מטוסי קרב בעלי יכולת הסתכלות למטה (look down) בזמני מתיחות ביטחונית.
• פיתוח יכולות מודיעיניות על מנת להנחית מכת נגד מקדימה על מצבורים או אתרי שיגור
• פיתוח יכולת הרתעה קטלנית.

נספח – שיטות ניווט והנחיה

נספח זה מסביר בקצרה מונחים המתייחסים לשיטות ניווט והנחיה עיקריות של טילי שיוט.

GNSS – Global Navigation Satellite System – זהו שם כללי למערכות הניווט הלווייניות. המערכות מבוססות על שידור מיקום ונתוני תזמון (timing) מסונכרנים ביניהם. מקלט ה-GNSS שנמצא בפלטפורמה המנווטת מפעיל אלגוריתמים שמחשבים את מיקום ומהירות הפלטפורמה מתוך הנתונים הנ"ל. כיום מופעלות בעולם מספר מערכות GNSS:

            GPS – מערכת אמריקאית

            GLONASS – מערכת רוסית (סובייטית לשעבר)

            GALILEO – מערכת אירופית

            BEYDOU – מערכת סינית

            IRNSS – מערכת מקומית הודית

QZSS – מערכת מקומית יפנית

ניווט GNSS, ניווט לווייני – ניווט המתבצע באמצעות מערכת ניווט לוויינית. בפלטפורמה המנווטת יש מקלט ניווט לווייני המספק נתוני מיקום למחשב הפלטפורמה. במחשב יש תוכנית ניווט הבנויה לרוב ממספר נקודות ציון דרך (way points) אלגוריתם הניווט משווה את קטע הטיסה האמיתי עם זה של תוכנית הניווט, וההבדלים ביניהם מוזנים כפקודות תיקון לפלטפורמה.

הנחיית GNSS, ביות GNSS – כמו הניווט – רק שהתהליך נמשך עד הפגיעה במטרה.

INS – Inertial Navigation System – מערכת ניווט אינרציאלית מבוססת על חיישנים תלת-ציריים למדידת תאוצה וקצב סיבוב. אלגוריתמים מתאימים מסוגלים להפיק מתוך מדידות אלה נתוני מהירות ומיקום של הפלטפורמה הנושאת. מערכות אלה – למרות יתרונן הגדול שלא ניתן לחסום אותן – נוטות להיסחף (דיוק הניווט יורד עם הזמן, תלוי באיכות החיישנים של המערכת האינרציאלית) ולכן הן נעזרות במערכת ניווט לוויינית על מנת להתגבר על הסחיפות.

TERCOM – Terrain Contour Matching – בפלטפורמה המנווטת יש מד גובה מכ"מי שמודד במדויק את הגובה מעל פני השטח. פרופיל של מספר מדידות משווה את תכסית הקרקע הנמדדת לפרופיל הניווט הרצוי, ומההבדלים ביניהם מופקות פקודות התיקון לפלטפורמה. החיסרון של מערכות אלה – הן ניתנות לגילוי ולחסימה.

DISMAC – Digital Scene Matching Area Correlation – שיטת ניווט המבוססת על השוואת תמונת תוואי הקרקע של מצלמה הנישאת על ידי הפלטפורמה המנווטת למפות המוזנות כחלק מתוכנית המשימה.

ביות מכ"מי – מתבצע באמצעות ראש ביות מכ"מי, שהוא מכ"ם קטן שמסוגל לגלות מטרות על רקע הסביבה – למשל ספינה מתכתית על רקע הים.

ביות אלקטרו-אופטי – מתבצע באמצעות ראש ביות אלקטרו-אופטי – מצלמה משוכללת, לרוב ליום ולילה, המסוגלת לגלות ולזהות מטרות על רקע הסביבה. ברוב המקרים חימושים עם ראש ביות אלקטרו-אופטי נעזרים במפעיל אנושי האחראי על שלב זיהוי המטרה וייזום תקיפתה.