פרסומים

הטראומה העמוקה שהותירה מלחמת ה-7 באוקטובר, ובעקבות זאת שפע התקציבים שהועמדו לרשות מערכת הביטחון, עלולים לגרום לכך שצה"ל ישקיע בשורה ארוכה של תוכניות בניין כוח והצטיידות ללא הגדרת עדיפויות ברורה. הגדרה כזו אמורה להיעשות מלמעלה, בתכנון מטכ"לי, על פי מתווי האיומים החזויים למלחמה הבאה, אם תתרחש. יש להגדיר מהם המצוקות והפערים העיקריים ביכולות צה"ל ולכוון את השקעות בניין הכוח אליהם. במידה רבה, כך קורה בפועל. ועדיין, יש חשש שחלק ניכר ממאמצי בניין הכוח וההשקעות בו יתחלקו לרוחב החזית באופן תוספתי – בחלקם למסגרות לחימה ולאמצעים...

ההסכם שהושג הוא הישג עצום לישראל. הוא כולל את מה שחמאס לא הסכים לו עד היום: שחרור החטופים כולם מיד, ובכך ויתור על קלף המיקוח העיקרי שבידו לפני שצה"ל נסוג מהרצועה, וסעיף פירוז שמופיע בהסכם, גם אם חמאס התחמק מקבלתו. סעיף זה הוא מבחינת חמאס חרב פיפיות: אם ייענה הוא הפסיד, ואם לא, הוא יותקף מדינית וצבאית כמי שמפר את ההסכם, כשהחטופים לא בידיו. העדיפות העליונה לכל הצדדים הייתה שלב א', וטוב שכך, כי בלי זה לא היה הסדר, על כל יתרונותיו לישראל. עם זאת, ההמשך מעורפל מאוד ומוטל בספק. סביר יותר שחמאס לא יתפרק מנשקו, יפעל לשמירת נוכחותו ואף...

עם המפנה הגדול במלחמה ברצועת עזה, שחרור החטופים החיים כולם וסיום השלב העצים בלחימה, יש לחזור ולדון במספר הנחות יסוד של הסכסוך הערבי-ישראל. חלקים בעילית הישראלית מודאגים עמוקות, ובצדק, מהתחזקות המגמות המשיחיות והסיפוחיסטיות בישראל, ששיאן בקואליציה המרכיבה את הממשלה הנוכחית, וחשים, שוב בצדק, שהיעדר מענה הולם לסכסוך עם הפלסטינים עלול להביא לסופה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ומסכן את עצם קיומה. כתוצאה מכך, לא מעטים ביניהם הגיעו למסקנה שהסיבה העיקרית להתמשכות הסכסוך היא מדיניותה של ישראל לאורך שנים ושוכחים או ממעיטים בהערכת אופיו...

משך המערכה ברצועת עזה, הקושי להשיג בה הכרעה, והיקף הכוחות העצום שמושקעים בה נעוצים כולם ישירות באתגר התת-קרקע הייחודי לזירה זו. לכך יש השלכות משמעותיות – לא רק על מצב המלחמה הנוכחית ברצועה, אלא גם על המצב שייווצר בה בעקבות המלחמה.

שוב עומדת שאלת המשך המלחמה ברצועת עזה במרכז המחלוקת הציבורית, כשהיא כרוכה לבלי הפרד בשאלת החטופים הנותרים שבידי חמאס. חילוקי דעות והערכות ביחס לעתיד, שהוא תמיד פתוח, לפחות בחלקו, הם לגיטימיים. כך גם ביחס להבדלים ערכיים שבבסיס קבלת ההחלטות, אשר ביחס אליהם לא יכולה להיות הכרעה אובייקטיבית – רק הכרעה לגבי מה מאמצים ומה לא, לאחר ששוקלים את כל האפשרויות וההשלכות, העובדתיות והמוסריות. לא קיים ביטחון שיש בשלב זה תוחלת להמשך המערכה ברצועת עזה – מדינית וצבאית – וייתכן שמדינת ישראל נקלעה למצב של lose-lose. ועם זאת, לפני קבלת החלטות קשות, הכרח...

בספרו צבא ההיי־טק וצבא הפרשים - כיצד ויתרה ישראל על צבא היבשה (2024), שנכתב בעיקרו לפני מלחמת ה-7 באוקטובר, ביקר תא"ל (במיל.) גיא חזות באורח נוקב את החשיבות ההולכת ופוחתת וההזנחה שהיו מנת חלקם של כוחות היבשה בצה"ל – דוקטרינרית ומבצעית – במהלך העשורים האחרונים. הוא ביקר את חלוקתו של צה"ל ל"צבא ההייטק" האליטיסטי המתבסס על חיל האוויר, חימוש מונחה מדויק ויחידות מיוחדות, מחד גיסא, ו"צבא הפרשים" המיושן כביכול – עוצבות היבשה שהן עיקר מניינו ובניינו של צה"ל – שנשאר מאחור, מאידך גיסא. ואולם, המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר 2023 הראתה בעליל ש"צבא...

המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר השיבה את הבעיה הפלסטינית לסדר היום העולמי, האזורי והישראלי. הוויכוח ביחס לאופן ההתמודדות עמה, ואף לפתרונה, נמשך כפי שהיה בחצי המאה האחרונה, ובגלגולים קודמים – למעלה ממאה שנה. מדוע נכשלו כל הניסיונות להסדר מאז הסכמי אוסלו, ומה ניתן ללמוד מכך על הסיכויים לפתרון הסכסוך? לנוכח התמדתו המייאשת של הסכסוך, נשמעות הערכות והצעות שונות ומנוגדות משני צידי המפה הפוליטית בישראל ביחס לכיווני הפעולה הנדרשים. בשני הצדדים לוויכוח משגשגות, לדעת הכותב, אשליות ולא מעט הונאה עצמית. לכך נוסף חוסר הבקיאות הטבעי בעולם ביחס לסכסוך,...

מייקל וולצר, הוגה הדעות המוביל של תאוריית המלחמה הצודקת, טען במאמר דעה שהתפרסם בניו יורק טיימס כי "מתקפת הביפרים" של ישראל על אלפי פעילי חזבאללה ברחבי לבנון הייתה "פעולת טרור", שכן היא לא כיבדה את עקרון היסוד של כללי המלחמה הצודקת – "הבחנה בין לוחמים לאזרחים". זה מוזר, כי דווקא מתקפה זו הייתה לאמיתו של דבר מן "הממוקדות" ביותר שמדינה יכולה לבצע נגד כוח טרור או גרילה הפועל בקרב אוכלוסייה אזרחית. היא כוונה בבירור נגד לוחמי אויב בפועל, בשילוב של דיוק גבוה מזה האפשרי בדרך כלל והרבה פחות סיכון ל"נזק אגבי". ואכן, ביחס למבצעים מסוג זה היא...

מפרספקטיבה של שנה יש מקום לחזור ולהעריך את האלטרנטיבות האסטרטגיות העקרוניות שעמדו בפני ישראל במהלך המלחמה ואת ההשקפות השונות שניצבו במרכז הוויכוח המקצועי, הדעות באולפנים, והדיון הציבורי. במוקד המאמר בחינה חוזרת, במבחן הזמן, של אלטרנטיבות בולטות וקווי הפעולה המדיניים והאסטרטגים שהיו בלב הוויכוח ביחס למלחמה, כיווניה, והמשכה במהלך השנה שמאז פריצתה.

הפתעת ה–7 באוקטובר, חמישים שנה בדיוק לאחר ה–6 באוקטובר 1973, חזרה והעלתה במלוא חומרתה את השאלה מדוע וכיצד הפתעות אסטרטגיות מתרחשות. לאחר הטראומה של 1973, שהעסיקה את אמ"ן, את מערכת הביטחון ואת התודעה הציבורית בישראל במשך עשורים, חזרו כל רכיביה של ההפתעה ההיא – בתוצאות קטסטרופליות. בספרות ההפתעה האסטרטגית ידוע שעל פי הניסיון ההיסטורי קשה מאוד למנוע את הצלחתה. פחות מודעות קיימת לכך שכל הניסיונות במאה ה-20 להשיג הפתעה אסטרטגית הוכתרו בהצלחה, ללא יוצא מן הכלל. המאמר מציג עובדה זו, שמרבית המקרים הכלולים בה ידועים היטב, גם...

הקונספציה שהתנפצה ב-7 באוקטובר הייתה קונספציית רהב, ועם התנפצותה נחשפה פגיעותה של ישראל מול טבעת האש האיראנית ונוצרו מצוקות הכרוכות ישירות במלחמה: בעיית החטופים בעזה, שחיקת כוחות הצבא, פסימיות ציבורית גוברת, מחירה הכלכלי המאמיר של המלחמה, התרסקות הלגיטימציה הבינלאומית, היעדר פתרונות לבעיית העקורים מיישובי הצפון ומול חיזבאללה, והתקדמותה המהירה של איראן למעמד של מדינת סף גרעינית. לנוכח כל זאת מסתמנת קונספציית מצוקה, שסביבה מתגבש קונצנזוס וסימני שאלה נדחקים הצידה או מודחקים. במאמר זה נבחנים הסתירות והכשלים שבקונספציה החדשה.

מאז מתקפת חמאס ופרוץ המלחמה ברצועת עזה רווחת בדיון הציבורי הדעה, שמבטאה העיקרי עוד קודם למלחמה הוא האלוף במילואים יצחק בריק, שצה"ל קטן מדי לנוכח האיומים; שכוחות היבשה הוזנחו והוקטנו לממדים מסוכנים תוך התמכרות לטכנולוגיה כתחליף; שההשקעה בחיל האוויר גדולה מדי ובאה על חשבון כוחות היבשה; ושתקציב הביטחון דורש הרחבה משמעותית, ולא רק חד פעמית לכיסוי הוצאות המלחמה, אלא ברמתו הקבועה. במאמר זה מוצע שטענות אלו בעיקרן מטעות, ואף מזיקות – ביטחונית וכלכלית. נטען שגודלם של צה"ל ושל עוצבות היבשה "המתמרנות" הוכיח את עצמו בעיקרו של...