בסוף השבוע שעבר, השעתה הליגה הערבית את חברותה בארגון של אחת מהשותפות המייסדות שלה, הרפובליקה הערבית הסורית. אין מדובר בצעד חסר תקדים, אך הוא בכל זאת משמעותי ביותר, לא משום שהליגה הערבית עצמה היא שחקנית בינלאומית אחידה ויעילה, אלא דווקא משום שצעד זה עשוי להיות סימן מבשר של פעולות עתידיות של רבות מהממשלות המרכיבות אותה. להחלטתה של הליגה הערבית הייתה השפעה מיידית במובן סמלי, בערעור ביטחונו העצמי של המשטר הסורי, תוך חיזוק המוראל של האופוזיציה.
ממשלת עיראק התקשתה, בשל מגוון האינטרסים שהיא מייצגת, להגיע לנוסחה שתאפשר נוכחות אמריקאית לאחר הראשון בינואר 2012. היא סירבה להעניק לכוחות האמריקאים חסינות מפני העמדה לדין, למרות שראשי הצבא העיראקי תמכו בהמשך הנוכחות כדי "להעמיד את עיראק על רגליה". ראשי שתי המדינות הכריזו, כי הנסיגה תתבצע כמתוכנן ועד חג המולד לא יישארו כוחות אמריקאים בעיראק. אל-מלכי יוכל להכריז כעת על סוף "הכיבוש" ואילו אובמה – כי עמד בהבטחתו, שנתן עוד כמועמד לנשיאות, כי יוציא את אחרון החיילים מעיראק. זאת, במנותק מהתפתחות תהליכי הדמוקרטיזציה,...
בחודש מאי 1981, אשרו מנהיגי ערב הסעודית, כווית, בחריין, קטאר, איחוד האמירויות הערביות ועומאן את אמנת "המועצה לשיתוף פעולה במפרץ" (GCC), לאור היעד של הגברת "התיאום, האינטגרציה וקשרי הגומלין בין המדינות החברות בכל התחומים". אף על פי שהביטחון היווה מרכיב מפתח ביסוד הארגון, עד כה החברות לא הצליחו להציג עמדה מאוחדת בסוגיה מרכזית זו, מה שהשפיע על יכולתן להתמודד עם האיומים על ביטחונן.
התחזקות מעמדה של איראן במזרח התיכון בשנים האחרונות מוסברת בין היתר כתוצאה של כשל הניסיונות לבלום את תנופתה, ובכלל זה בתחום הגרעין. מנגד, איראן ניצבת בפני חזית בינלאומית, בהובלת ארצות-הברית, המבקשת לבלום את חתירתה להגמוניה אזורית. גם ההתקוממויות העממיות שהתחוללו באזור מעלות בטהרן חשש שיהוו השראה לתסיסה מחודשת נגד המשטר. נוסף על כך, נפילת המשטר בסוריה תערער את הברית איראן-סוריה, וכך תיחלש חוליה מרכזית ב"קשת הרדיקלית" – המשתרעת מאפגניסטן דרך איראן, לעיראק השיעית, לסוריה וללבנון, עם שלוחות ברצועת עזה ובקהילות השיעיות במפרץ.
אחד האתגרים המרכזיים העומדים בפני הממשלה העיראקית החדשה, אם וכאשר זו תקום, תהיה בנייתו של צבא עיראקי מאומן ומצויד שיוכל בטווח הקצר להתמודד עם אי- היציבות הפנימית ובטווח הארוך להוות מקור של יציבות אזורית. האתגרים העומדים בפני המדינה העיראקית מחייבים הגעה להסכם אמריקאי-עיראקי שיסדיר את היחסים הביטחוניים בין המדינות באופן כזה שיאפשר לעיראק בעתיד לאזן את כוחה של איראן ושל טורקיה אך לא להוות איום על שכנותיה החלשות יותר.
לא ניתן להגזים בחשיבותן של הבחירות שנערכו השבוע בעיראק. גם אם הלגיטימיות שלהן נפגעה עקב פסילת מועמדים, קניית קולות, מעצרים ואף מעשי רצח – קיומן חשוב כשלעצמו והוא יקבע במידה רבה את אופייה של המדינה במהלך ולאחר יציאת כוחות ארצות הברית מתחומה. אך עם כל החשיבות שיש לאקט הבחירות עצמו הרי שהאופן בו הכוחות הפוליטיים יחלקו ביניהם את השלל, חשוב לא פחות. תהליך הרכבת הממשלה ובחירת ראש הממשלה הבא של עיראק צפוי להיות מייגע ומורכב ורק בסופו ניתן יהיה להעריך עד כמה העם העיראקי הסתגל להעברה – שלא באמצעים אלימים – של השלטון וחלוקת...
הופעתו של רעיון ההתנגדות משקפת שינוי דרמטי במאפייני האיום על ישראל. איום צבאי קונבנציונלי מפנה בהדרגה את מקומו לאיומים של גורמים א-מדינתיים, הפועלים באמצעים א-סימטריים ונושאים על נס את רעיון ההתנגדות. ישראל מתמודדת למעשה עם הגורמים המזוהים עם תפיסת ההתנגדות מאז הקמתה, אולם בעשורים האחרונים עוצמתם התגברה מאוד והם הפכו לאיום מרכזי על ביטחונה הלאומי. מחקר זה משרטט את דיוקנו של האתגר הישן-חדש על מגוון היבטיו ומנתח את היסודות התיאורטיים של תפיסת ההתנגדות, אך גם את עמידתו של הרעיון במבחן המציאות. המחקר מתמקד בהשפעת עלייתו של אתגר ההתנגדות...
פינוי הכוחות האמריקאים מעיראק עמד עד כה בלוח הזמנים המתוכנן. עם זאת, אילוצים שונים בהם הגברת המוטיבציה של ארגוני הטרור להוציא לפועל פיגועים אסטרטגיים, דחיית מועד הבחירות לפרלמנט, הנפיצות הכורדית-ערבית כמו גם אילוצים חיצוניים דוגמת תגבור כוחות צבא ארצות הברית באפגניסטן, עלולים להביא למצב בו פינוי הכוחות בקצב הנוכחי יעמיד בסימן שאלה את היציבות היחסית שהושגה בשנתיים האחרונות.
מאז 2003 מתחוללת בעיראק מלחמה, שארצות הברית מעורבת בה ישירות במאמר זה אנסה לבחון כמה נקודות להשוואה בין הפעלת הכוח של ארצות הברית בעיראק, וזו של צה"ל ביהודה ושומרון.
כחלק מהניסיון להתניע מחדש את ערוץ השיחות הישראלי-פלסטיני, מרכז הממשל האמריקאי בחודשים האחרונים מאמצים ניכרים בשכנוע מדינות ערביות שונות, בראשן מדינות המפרץ לנקוט במחוות כלפי ישראל. למרות שמבחינה גיאו-פוליטית, הזירה הישראלית- ערבית וזירת המפרץ הפרסי נפרדות, הרי שמדינות המפרץ הפרסי מעורבות, במישרין או בעקיפין, בסכסוך הערבי-ישראלי ולא ניתן לנתקן מההשפעות שיש ליחסי ישראל עם הפלסטינים ועם שכנותיה הערביות.
תוצאות הבחירות לפרלמנט האזור האוטונומי הכורדיסתאני ולנשיאות האזור שנערכו ב-25 ביולי בכורדיסתאן העיראקית הן ציון דרך חשוב בהיסטוריה של הכורדים ושל כורדיסתאן. "הרשימה הכורדיסתאנית" של הקואליציה של שתי המפלגות השליטות באזור האוטונומי, המפלגה הדמוקרטית הכורדיסתאנית בהנהגתם של מסעוד בארזאני נשיא האזור ונצ'ירואן בארזאני ראש ממשלתו והאיחוד הפטריוטי הכורדיסתאני בראשותו של ג'לאל טאלבאני, נשיא עיראק, ספגה מהלומה אך תשמור על הרב בפרלמנט האזורי. על סמך נתונים לא סופיים "הרשימה הכורדיסתאנית" זכתה בכ-60 מושבים בפרלמנט האזורי....
הנשיא בוש למעשה מהמר שהעיראקים רוצים לחיות ביחד, ושהממשלה תרצה ותוכל להתעלות מעל לחישובים עדתיים. הסבירות שהימור זה מבוסס על הנחות אופטימיות מדי גדולה מהסבירות שלראשונה מאז מרץ 2003 תפיסת האמריקאים את עיראק תואמת את המציאות.
