ניתן להצביע על התקדמות בביצוע תכנית החומש כפי שקובעת החלטת הממשלה מסוף 2015. בחלק מהנושאים חלה אף התקדמות ניכרת, אך ככלל, היישום נמצא בראשיתו. נוכח מורכבות התכנית ומגבלותיהן של הרשויות המקומיות הערביות, יש מקום לצפות לעיכובים נוספים. קיימת בעייתיות קשה במישור העקרוני. מצד אחד, הממשלה פועלת לקידום התכנית. בכך משתקפת מדיניותה המוצהרת המכוונת לצמצום הפערים הקשים בין המיעוט הערבי לרוב היהודי ולקידום השתלבותם הכלכלית והחברתית של האזרחים הערבים במרקם הישראלי הכולל. מצד שני, אותה ממשלה וחלק משריה משדרים מסרים מדירים כלפי הציבור הערבי,...
"שיח לוחמים" ו"התנועה למען ישראל השלמה" נולדו שניהם בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים. גם כשהם נבחנים בשלבי התפתחותם המוקדמים, שני הלכי הרוח שמשתקפים בהם מלמדים על גוונים שונים ביחס הישראלי אל רכיביו של הסכסוך הישראלי־פלסטיני מאז ועד היום. כדי לתמוך בטענה זו, עורך המאמר דיון השוואתי בין מאפייני השיח בשני הזרמים המנוגדים, שמקורותיהם בהלם הניצחון. הוא עושה זאת בהתבסס על טקסטים השופכים אור על זרמי מחשבה אותנטיים, כפי שהתעצבו בשלושת החודשים שלאחר המלחמה ובתגובה לדרך בה הסתיימה.
השוואה כזאת בין שני הזרמים לא נערכה עד היום....
מלחמת ששת הימים היוותה קו פרשת מים בתולדותיה של מדינת ישראל. הוויכוח הפוליטי על היחס לפלסטינים ועתיד השטחים מכביד על עיסוק אינטלקטואלי במשמעותה של מלחמה זו, אבל ניתוח אנליטי־היסטורי מחייב להביט נכוחה בעובדה שב־ 1967 נפתח פרק חדש בתולדות המדינה. המעבר לעידן החדש הסתיים ב־ 1974, עם החתימה על הסדרי הביניים בעקבות מלחמת יום הכיפורים. בסופו של אותו עידן עבר מוקד הסכסוך הישראלי־ערבי ליחסים שבין ישראל לבין התנועה הלאומית הפלסטינית. עם החתימה על הסכמי הביניים והסכמי השלום בין ישראל למצרים ולירדן, החלו מדינות ערב לצאת ממעגל העימות. האסכולה...
מלחמת ששת הימים הייתה ללא ספק נקודת ציון רבת חשיבות בהתפתחות הסכסוך הישראלי־ערבי בהקשרו הפלסטיני. אחת מהתמורות החשובות הייתה החשיבות הגוברת שניתנה לסוגיה הפלסטינית בעקבות המלחמה. מרכזיותה של סוגיה זאת האיצה את ההתפתחות הלאומית והפוליטית של העם הפלסטיני ושל "הארגון לשחרור פלסטין" (אש"ף) כגורם המייצג שלו. התפתחות הלאומיות הפלסטינית קשורה בטבורה למציאות הגיאוגרפית שהשתנתה בעקבות מלחמת ששת הימים ולשליטת ישראל ברצועת עזה ובגדה המערבית, והפכה את הסוגיה הפלסטינית למרכזית גם בשיח הפוליטי הישראלי.
התבוסה הערבית במלחמת ששת הימים...
שקלול רכיביו של מאזן הביטחון הלאומי של מדינת ישראל לקראת סוף 2016 ומבט לעתיד הקרוב — שנת 2017 ואילך — מלמדים כי הגורמים המשפיעים לחיוב על מצבה האסטרטגי של ישראל נותרו כשהיו לפני שנה: היא חזקה מבחינה צבאית; האיום הצבאי הישיר עליה פחת במידה משמעותית והיא מצליחה להימנע מעימותים וממלחמות רחבות־היקף, בפרט נוכח מגמת הירידה הנמשכת באיום הנשקף לה מהמדינות הערביות בסביבתה; הסכם הגרעין שנחתם בין המעצמות לבין איראן בקיץ 2015 דחה את מימושו של פוטנציאל הגרעין האיראני המאיים; על רקע המאבק של העולם הערבי — המאבק הסוני בהקצנה השיעית וכן המאבק...
יחסי המדינה והרוב היהודי עם החברה הערבית־פלסטינית בישראל נוגעים ישירות לביטחון הלאומי, במובנו הרחב והעמוק של המושג. על כן הם מחייבים מדיניות עקבית ואחראית של הממשלה, בהתבסס על האינטרסים של המדינה וכלל אזרחיה. נראה כי המדיניות שננקטת במהלך השנים אינה משקפת צורך זה באופן הנדרש. אמנם, עם השנים גברה המודעות של ממשלות ישראל לצורך לצמצם את הפערים החברתיים והכלכליים העמוקים בין הרוב היהודי למיעוט הערבי, אולם בפועל לא יושמו רוב ההמלצות של 'ועדת אור' הממלכתית, שהוקמה בעקבות אירועי הדמים באוקטובר .2000 התמונה הכוללת של חוסר שוויון קיצוני...
היעדרות אנשי הרשימה המשותפת מהלוויית פרס עלולה להעיד על עדכון מגמה, שעיקרה טעינה של האסטרטגיה החברתית ברובד חדש: בנוסף לנתיב ההשתלבות ושיתוף הפעולה עם הממשלה וזרועותיה, מובלטת כאן עתה גישה של בדלנות והתכנסות החברה הערבית לתוך עצמה. ניתן לראות בהחלטת הרשימה המשותפת שלא להשתתף בהלוויית הנשיא פרס משום קריאת תגר, המבטאת תמונת ראי למדיניות הממשלה כלפי הערבים בישראל. ככזו, היא מעידה על אימוץ תפיסה של הכלה כלכלית, בצד נטייה להדרה פוליטית מצד הערבים עצמם. כך, הם מוכנים לשתף פעולה עם הממשלה בכל הנוגע למימוש מרבי של תוכניות הסיוע הכלכליות...
מאז הפכו הערבים-הפלסטינים למיעוט במדינת ישראל נשמר המתח המובנה בין הרוב למיעוט. תהליכי ההשתלבות האזרחיים לא העיבו על עניינה של האוכלוסייה הערבית לבטא את ייחודיותה הלאומית מול הניסיון של ממשלות ישראל לטשטש את קווי ההיכר הלאומיים שלה. המחבר מצביע על התהליך שבו המדיניות הממסדית שלוותה בשימור הפערים בין שתי האוכלוסיות והמציאות של קונפליקט ישראלי-פלסטיני חיזקו עוד יותר את עניינו של המיעוט בפיתוח אסטרטגיות התנגדות .
אלימות אכן נכללה בסל אסטרטגיות ההתנגדות של המיעוט הערבי, אך הייתה היוצא מן הכלל – בניגוד לרושם המקובל. מעורבות המיעוט בטרור...
תכנית החומש (2020-2016) למגזר הערבי בישראל שאושרה בהחלטת הממשלה מס. 922, היא בהיקף תקציבי של כ-9.5 מיליארד שקל לתקופה הנדונה. שאר התקציב שהוזכר בתכנית המקורית למטרות של קידום החברתי וכלכלי של המגזר הערבי אמור להיות מגולם בתכניות קיימות. תכנית החומש הוגדרה על ידי מעצביה כמבוססת על הכרה של מקבלי ההחלטות וגורמי המקצוע בחשיבות השילוב הכלכלי של החברה הערבית בישראל כמנוע צמיחה מרכזי למשק הישראלי. בחודשים הראשונים למימוש התכנית נחשפו אתגרים ניכרים ובהם בולטים החסמים הבאים: סבך הבירוקרטיה הממשלתית; קשיים ניהוליים ברשויות המקומיות הערביות;...
בהשתתפות: מאיר אלרן, נאדיה חילו ז"ל, ערן ישיב, דורון מצא, קרן אבירם, חפני גרטנר.
יחסי המדינה והרוב היהודי עם החברה הערבית-הפלסטינית נוגעים ישירות לביטחון הלאומי של ישראל. כמו ועדת החקירה הממלכתית ("ועדת אור") שהוקמה בעקבות אירועי אוקטובר 2000, כך נשיא המדינה, ראובן ריבלין, רואה בקידומה ובהשתלבותה של החברה הערבית בחיי החברה והכלכלה במדינה על בסיס אזרחות מלאה ושווה, אינטרס בעל חשיבות לאומית עליונה לחוסנה החברתי, הכלכלי והמוסרי של ישראל. בספר זה, נבחנה לעומקה מציאות החיים של החברה הערבית בפרק הזמן שחלף מפרסום המלצות...
ב-30 בדצמבר 2015 אימצה ממשלת ישראל פה אחד את תכנית החומש (2020-2016) למגזר הערבי, בעלות משוערת של עד 15 מיליארד שקל. התוכנית מתייחסת לתחומים רבים והיא תמומן מתקציביהם של משרדי הממשלה. אם התכנית תתבצע ברובה וביעילות סבירה, תוכל לשמש בסיס איתן לשיפור ממשי במצב הכלכלי והחברתי של הערבים בישראל. כך יתאפשר שילוב ראוי של חמישית מאוכלוסיית המדינה במאמץ היצרני הישראלי, שיתרום לעלייה ניכרת בתוצר במשק. כן יגביר מימוש התכנית את השוויון בין המגזרים, ישפיע לטובה על מרקם היחסים הטעונים בין האוכלוסיות, יצמצם את הניכור ביניהן וישפר את הביטחון האישי...
מטרתו של מאמר זה, היא ללכד את התובנות מהכנס השנתי שקיים המכון בינואר 2016 לתמונה שלמה ולשרטט על בסיסן קווי מדיניות לממשלת ישראל, שיסייעו להתמודדות מיטבית עם האתגרים שהודגשו ונדונו במהלך הכנס. ניתן להגדיר את היעדרה של הגדרה מוסכמת לבעיה האסטרטגית שבפני ישראל, לצד תיעדוף שונה של האיומים והיעדר הצבעה על הזדמנויות, כ'מבוכה אסטרטגית'. במילים חריפות יותר: הכאוס בסביבתה האסטרטגית של מדינת ישראל גורם לכאוס מחשבתי ולבחירה בתפיסת הסטטוס-קוו כאופציה העדיפה. אופציות חלופיות דורשות יוזמה ופרו-אקטיביות, שתכליתן עיצוב מציאות אחרת – הגם שכרוכה בהן...
