ב- 17 באפריל חשף הניו יורק טיימס שבינואר כתב מזכיר ההגנה רוברט גייטס מזכר ליועץ לביטחון לאומי, ג'יימס ג'ונס, בדבר הצורך לפתח אופציות למדיניות ביחס לשאיפה של איראן לפתח נשק גרעיני. פקיד בכיר בבית הלבן צוטט כמתאר את המזכר — שהופיע לאחר שהמועד הסופי שקבע אובמה לבחינת היוזמה הדיפלומטית שלו חלף-הלך לו — כ"קריאת השכמה" שמעיד על כך שארצות הברית נעדרת מדיניות מעשית ארוכת טווח שתאפשר לה להתמודד עם האתגר הגרעיני האיראני.
ה-New York Times דיווח השבוע כי על-פי מזכיר ההגנה האמריקאי "לארצות הברית אין מדיניות יעילה לטווח הארוך להתמודד עם תוכנית הגרעין של איראן". באותו יום ממש, פרסם מלך סעודיה עבדאללה צו המורה על הקמת גוף ממשלתי, "עיר מדעית" שכל ייעודה "מחקר ופיתוח כל ההיבטים של אנרגיה גרעינית". צירוף מקרים? כנראה שכן. אך התקדמות תוכנית הגרעין של איראן והעובדה כי עד כה המדיניות האמריקאית בעניינה לא הוכיחה את עצמה, מביאה לחשש בריאד מפני הסתמכות בלעדית על ערבויות הגנה אמריקאיות, אם אלו אכן יתקבלו. מהן אם כן האופציות של סעודיה...
ב- 5 באפריל 2009 הציג הנשיא אובמה בפראג אסטרטגיה שאפתנית בת שלושה חלקים להתמודדות מול האיום הגרעיני הבינלאומי: 1) הצעת אמצעים להפחתת מאגר הנשק הגרעיני הקיים, ובסופו של דבר, לחיסולו; 2) חיזוק האמנה לאי הפצת נשק גרעיני (NPT) ועצירת הפצת נשק גרעיני למדינות נוספות; ו- 3) מניעה מטרוריסטים לרכוש נשק גרעיני או חומרים גרעיניים. הנשיא אובמה הציג תאריך יעד של ארבע שנים לאבטחת כל החומרים הגרעיניים הרגישים בעולם. ב- Nuclear Posture Review (NPR) שפרסם מזכיר ההגנה של ארצות הברית ב- 6 באפריל 2010 מוגדר היעד העיקרי של ה-NPR כ"מניעת הפצה גרעינית...
אירועי התקופה האחרונה ברוסיה – מתקפת הטרור האסלאמי מזה ומסרים בוטים לחמאס בדרישה להפסיק ירי רקטות על ישראל מזה – מצביעים על קיומה של דילמה רוסית, המשתקפת במדיניותה האמביוולנטית ביחס לטרור הבינלאומי.
ב-11 ביוני 2009 התקיים במכון למחקרי ביטחון לאומי דיון בנושא המחויבויות של ארצות הברית לישראל. עולה שאלה בנוגע למשמעותן של התבטאויותיו הפומביות של הנשיא ברק אובמה מאז כניסתו לבית הלבן בדבר מחויבותו לביטחון ישראל. האם לו עצמו היה ברור מה המשמעות של התחייבות זו? שאלה קשורה מתעוררת גם בנוגע לישראל: האם לממשלות ישראל ברור מה כוללת התחייבות זו ומה תוקפה? שאלה נוספת היא אם בארצות הברית או בישראל קיים תיעוד של כל המחויבויות שנתנו לישראל ממשלים שונים בהזדמנויות שונות. לשאלות אלה, על היבטיהן השונים, ובעיקר לשאלה בדבר משמעותן ותוקפן של...
ההודעה על הצטרפות סין לסבב השיחות החדש בעניין הסנקציות על איראן התקבלה בתחילה כבשורה חיובית, אולם אין להניח שהמהלך מצביע על שינוי מדיניותה בנושא ואין להסיק שהמאבק הבינלאומי נגד איראן יצבור תנופה מחודשת. אף על פי כן, חשוב לבחון מדוע החליטה סין בכל זאת להצטרף לשיחות ואילו השלכות יכולות להיות לכך.
האמנה החדשה להפחתת נשק אסטרטגי (START), עליה עומדים נשיאי ארצות הברית ורוסיה לחתום מחר בטקס חגיגי בטירה עתיקה בפראג, היא אמנת המשך ל-START I שנחתמה בין ארצות הברית לבין ברית המועצות לשעבר ביולי 1991. האמנה עוסקת בצמצום מספר אמצעי השיגור של נשק גרעיני וראשי הקרב שהם נושאים. זו גם המטרה המוצהרת של אמנה זו: לצמצם את הארסנל הגרעיני האסטרטגי המצוי בידי שתי המדינות. האמנה גם מאפשרת את המשך ניסיון השליטה בתפוצה של חומר בקיע מרוסיה לגורמים עוינים — אחת מהמטרות העיקריות שלשמן נחתמה START המקורית. אומנם הצורך בחתימה על אמנה חדשה זו נבע מכך,...
לאחר שנכזבה התקווה להחלטה מהירה על סבב נוסף של סנקציות נגד איראן על ידי מועצת הביטחון של האו"ם, ואלו נדחו ככל הנראה ליוני 2010, ולנוכח ההבנה, שסנקציות אלה יתבררו כחלשות ובלתי יעילות, נראה כי היוזמה הדיפלומטית של הנשיא אובמה הולכת ומתמוססת. כשמביאים בחשבון את התקדמותה העקבית של איראן בייצור חומר בקיע, בעבודה על פיתוח ראש נפץ גרעיני, ובשיפור יכולותיה בתחום פיתוח טילים ארוכי טווח – לצד הציפיות הנמוכות שמשהו מכל זה יחזק בקרב ממשל אובמה את הצורך לנקוט בסופו של דבר בפעולה צבאית נגדה – הרי שניתן לזהות שינוי כיוון בחלק מהשיח המתקיים...
ביום שישי ה-19 במרס 2010 התקיים במוסקבה כינוס של הקוורטט בהשתתפות שרי החוץ של רוסיה, ארה"ב, האחוד האירופי וכן המזכיר הכללי של האו"ם ושליח הקוורטט למזרח התיכון. הקוורטט נוסד במדריד בשנת 2002 במעמד של גוף מתווך, שלהחלטותיו תוקף של יעוץ. פורום זה התכנס בפעם האחרונה ביוני 2009 בטריאסט. זו הפעם הראשונה שקבוצת הקוורטט מתכנסת במתכונת מיוחדת ולא בשולי ועידות בינלאומיות, זאת ביוזמתה של רוסיה.
בנאום שנשא שר הביטחון אהוד ברק במכון וושינגטון לחקר המזרח התיכון ( The Washington Institute for Near East Policy ) ב-26 בפברואר 2010, הוא התייחס בהרחבה לסוגיית איראן, פעילותה להשגת יכולת גרעינית וההשלכות מכך על מדיניות המעצמות וישראל כלפיה. למרות מימד הערפול בחלק מדבריו, כלל נאומו קביעות חד-משמעיות, בעלות עניין רב. הן נותנות ביטוי להערכת המצב הרווחת בישראל סביב יעדיה של הפעילות הגרעינית של איראן, לפערים בין ישראל והממשל האמריקני ומה שמשתמע מכך מנקודת ראותה של מדינת ישראל. המחבר מציג את עיקרי הדברים ומנתח את משמעותם.
וועדת המעקב של שרי החוץ של הליגה הערבית שהתכנסה בקאהיר קיבלה ב-3 במארס 2010 החלטה התומכת בפתיחת שיחות קרבה בין ישראל והפלסטינים. הכוונה למשא ומתן שיתנהל במתכונת דומה לזו שבה התקיים המשא ומתן בין ישראל לסוריה בתיווך תורכי, במהלך כהונת ממשלת אולמרט. דהיינו, משלחות המשא ומתן שהו באותה עיר, והמתווך התורכי נע ביניהם. במקרה הזה סביר כי המתווך האמריקאי, הסנטור לשעבר ג'ורג' מיצ'ל, ינוע בין ירושלים ורמאללה. בהחלטה נקצבה תקופה בת ארבעה חודשים לניהולו של המהלך הזה, וגם נקבע כי השיחות לא יהפכו לשיחות ישירות אלא אם ישראל תמלא את הדרישה להקפאה...
לצורך הדיון, הבה נניח שהממשל האמריקאי כבר הגיע למסקנה המשתמעת, שאיראן בעלת יכולת גרעינית היא עובדה בלתי נמנעת, חרף כל המאמצים האמריקאיים והבינלאומיים למנוע זאת. מה תהיינה ההשלכות במקרה שמסקנה זו תהפוך לנחלת הכלל? כיצד יתנהג הממשל אם מסקנותיו ייוודעו לציבור? כיצד יפעל לצמצום הנזק שייגרם כתוצאה מגילוי זה, הן במישור הפנימי והן במישור הבינלאומי?