דפוס המאמצים הבינלאומיים להתמודדות עם תוכנית הגרעין האיראנית הפך מוכר לעייפה. המערב – תחילה מדינות ה- EU-3, ומאוחר יותר ארה"ב – מובילים את ה"תהליכים הדיפלומטיים" לשום מקום; רוסיה וסין מדלגות הלוך ושוב בין איראן לבין המערב, בחוסר נכונות לנקוט עמדה נוקשה מדי לנוכח אי-הציות הנמשך מצידה של איראן, ומסכימות רק להחלטות משתהות ורפות של מועצת הביטחון של האו"ם בדבר סנקציות; ואילו סבא"א ממשיכה להציב שאלות לאיראן ביחס להיבטים הצבאיים של תוכניתה הגרעינית, אשר עליהן איראן נמנעת מלהשיב, תוך שהיא ממשיכה, בעת ובעונה אחת,...
התבטאויותיו של נתניהו בחודשים האחרונים סביב תהליך השלום הישראלי-פלסטיני אינן יכולות שלא לעורר תמיהה. נתניהו נשמע כמי שיוצא מגדרו כדי להביא לפתיחת משא ומתן ישיר עם הפלסטינים בהקדם האפשרי. על פי הבהרותיו המדובר במשא ומתן אינטנסיבי, לקראת הסדר כולל (נתניהו מבהיר כי שיטת 'ההסדר בשלבים' נכשלה ולא תחודש). אליבא ד'נתניהו, המצב במזרח התיכון 'נזיל' מאוד. עתידן של מדינות מפתח כמו איראן, תורכיה ומצרים, לא ברור. זוהי, אפוא, כך הדגיש, 'שעת כושר' להגיע להסדר. על הפלסטינים, הדגיש נתניהו, לחדול מן האמונה/אשליה שגורם חיצוני, כלומר ארצות הברית, יביא...
בהופעתו האחרונה של ראש המוסד, מאיר דגן, בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת הוא טען, כי האיראנים ממשיכים לחתור להשגת יכולות גרעיניות כיעד אסטרטגי, אך הם נתקלים בקשיים מרובים ממה שהם צפו, ולא מצליחים להתקדם טכנולוגית כפי שרצו. לא ברור מדבריו האם הכוונה לקשיים טכניים מבית או שמדובר בקשיים "תוצרת חוץ", כלומר התערבות חיצונית שנועדה להשפיע על לוחות הזמנים להשגת נשק גרעיני. גם יועצו של אובמה לבקרת נשק ולפרוליפרציה, גרי סיימור, טען לאחרונה כי ישנו "עיכוב משמעותי בתהליך העשרת האורניום מה שמשפיע על יכולתה של איראן לייצר נשק...
הגם שזמן קצר חלף מאז התחוללה 'תקרית המשט', ואין עדיין פרספקטיבה הולמת לבחון את השלכותיה המלאות, ניתן כבר לקבוע, כי הכשל המבצעי שהיה כרוך בהשתלטות על הספינה 'מרמרה' והביקורת הבינלאומית על פעולת ישראל פגעו במעמדה הבינלאומי של מדינת ישראל, בדימוי שלה כמדינת חוק ובמרקם יחסיה האסטרטגיים עם תורכיה ועם מדינות אחרות. בכך ניתן ביטוי חוזר ונשנה למציאות המלווה את מדינת ישראל לאורך שנים: ההכרה שבמציאות בה היא נתונה, לכשל מבצעי, ולו גם במישור הטקטי הצר, יש לעתים השלכות אסטרטגיות מרחיקות לכת. יש להניח שהנחה זו מוכרת היטב לדרג מקבלי החלטות במדינת...
בהופעתו האחרונה של ראש המוסד, מאיר דגן, בוועדת החוץ והביטחון הוא טען, כי האיראנים ממשיכים לחתור להשגת יכולות גרעיניות כיעד אסטרטגי, אך "הם נתקלים בקשיים מרובים ממה שהם צפו, ולא מצליחים להתקדם טכנולוגית כפי שרצו". לא ברור מדבריו האם הכוונה לקשיים טכניים מבית או שמדובר בקשיים "תוצרת חוץ", כלומר התערבות חיצונית שנועדה להשפיע על לוחות הזמנים להשגת פצצה. גם יועצו של אובמה לבקרת נשק ולפרוליפרציה, גרי סיימור, טען לאחרונה כי ישנו "עיכוב משמעותי בתהליך העשרת האורניום מה שמשפיע על יכולתה של איראן לייצר נשק...
ב-9 ביוני 2010, אימצה מועצת הביטחון של האו"ם החלטה 1929, המטילה סבב סנקציות רביעי על איראן. שתים-עשרה חברות מועצת הביטחון הצביעו בעד; ברזיל וטורקיה, כצפוי, התנגדו להחלטה; ולבנון נמנעה. בנוסח ההחלטה, מועצת הביטחון מציינת "בדאגה", כי "איראן לא השעתה באופן מלא ונמשך את כל פעילויות ההעשרה וההפרדה ואת הפרויקטים הנוגעים למים כבדים כמפורט בהחלטות 1696 (2006), 1737 (2006), 1747 (2007) ו-1803 (2008), ולא חידשה את שיתוף הפעולה עם סבא"א, בהתאם לפרוטוקול הנוסף". המועצה מכירה, לפיכך, בכישלון כל המאמצים הקודמים, לרבות...
חתימת ההסכם (17.5) להעברת אורניום בין איראן, טורקיה וברזיל התקבלה בהתנגדות גורפת של חברות מועצת הביטחון ועוררה תסיסה בינלאומית חדשה. כבר למחרת החתימה, חתמו החברות הקבועות במועצת הביטחון, הפעם לרבות רוסיה וסין, המופתעות מהתפתחות זו, על הצעת החלטה להטלת הסנקציות על איראן ומאז הן פועלות לבלימת היוזמה הטורקית-ברזילאית. איראן, שהופתעה אף היא ממהירות ועוצמת התגובה השיבה בהתלהמות אופיינית, בעיקר כלפי רוסיה. במציאות זו, החדשה עבורה, ניצבת רוסיה בפני שני אתגרים: מאמץ ליישר את ההדורים מול איראן, מזה, ומול היוזמה הטורקית-ברזילאית, המבשרת על...
הקמפיין של מצרים להפעלת לחץ על ישראל בסוגיה הגרעינית, דינאמיקה שהתבססה בשבועות שקדמו לוועידת המעקב לאמנת ה-NPT ובדיונים שהתקיימו במשך כ-4 שבועות במאי, האפיל בסופו של דבר על המסמך המסכם של הוועידה. מסמך זה, שהתקבל בהסכמה כללית, משקף את מסע התעמולה המוצלח יחסית של מצרים לכפות על ארצות הברית לקבל את סדר היום שלה לפתיחת שיחות בנושא אזור נקי מנשק גרעיני (NWFZ) ו"לסמן" את ישראל בתחום הגרעיני. מצרים דבקה באיומה לחסום קבלה בקונסנסוס של כל מסמך מסכם של הוועידה אם ארצות הברית לא "תתיישר" על פי תביעותיה.
השאלה המרכזית היא, כמובן, השפעתה של ההחלפה על הסיכויים הכוללים של איראן לפתח יכולת גרעינית צבאית. כאשר לוקחים בחשבון כי איראן אמורה להעביר לטורקיה רק כמחצית מתוך מלאי האורניום המועשר שברשותה, וכי זכותה להמשיך בפעילות ההעשרה תזכה על-פי ההסכם ללגיטימציה, השאלה היא כמה זמן היה לוקח לאיראן להשיג את הכמות הדרושה של אורניום מועשר בדרגה נמוכה, אשר לאחר שהיה עובר העשרה, היה בו די כדי לייצר פצצה גרעינית אחת? בשבעה עשר במאי 2010 חתמו איראן, טורקיה וברזיל על הסכם להחלפת 1200 ק"ג של אורניום מועשר בדרגה נמוכה (LEU) הנמצא ברשותה בתמורה לקבלת...
אם לשפוט על פי תמונת המצב ההתחלתית, נושאים בעלי חשיבות מרובה עומדים במוקד ועידת המעקב של האמנה למניעת תפוצת נשק גרעיני (NPT RevCon) לשנת 2010, שנפתחה ב- 3 במאי. העמדות הבסיסיות של הצדדים השונים נותרו דומות מאוד לאלו של ועידת המעקב הקודמת, שהתקיימה בשנת 2005: ארצות הברית מעוניינת להתמקד תחילה באתגר המתמשך שמציבות המדינות המפרות את אמנת ה- NPT, ובפרט באיראן; המדינות הלא גרעיניות תובעות כי המדינות הגרעיניות יעשו יותר כדי למלא אחר מחויבויותיהן במסגרת האמנה – הן בהקשר לפירוק הנשק הגרעיני שברשותן והן בנושא העברת טכנולוגיה לתוכניות גרעיניות...
בשלהי שנת 2009 התקיימה במכון למחקרי ביטחון לאומי סימולציה שדימתה משא ומתן בין ארצות הברית ואיראן בסוגיית הגרעין. מטרת הסימולציה הייתה להעריך את כיווני ההתפתחות השונים של דיאלוג בילטרלי בין ארצות הברית לאיראן על סוגיית הגרעין, ובהתאם לכך להעריך כיצד ראוי שמדינת ישראל תגיב. מזכר זה מציג תחילה את עיקרי התובנות של משחק הסימולציה. בהמשך מובאים מאמרים מפרי עטם של כמה ממשתפי המשחק, המציגים, כל אחד בתחום התמחותו ועיסוקו, ניתוח של הסוגיה האיראנית והשלכותיה. תרומתו של מזכר זה לדיון הציבורי, היא, שמלבד פריסת תמונת מצב האיומים וההתמודדות...
במהלך ביקור שערך לאחרונה בפראג, אשר במסגרתו חתם על הסכם חדש עם רוסיה לפיקוח על הנשק הגרעיני, הצהיר הנשיא אובמה, כי טרור גרעיני הוא "האיום המיידי והחמור ביותר לביטחון העולמי". על אף שהעוצמה ההרסנית הייחודית של הנשק הגרעיני מצדיקה את חששו ביחס לתפוצה ולשימוש בו, דומה כי הערכה חמורה זו ביחס לאיום המיידי של הטרור הגרעיני אינה משכנעת, ואפילו עלולה להוביל להיחלשות הנחישות הבינלאומית בעתיד בסוגיית אי- ההפצה של נשק גרעיני.