המסקנה העולה מן הניתוח המוצג במאמר זה, היא שאין כיום אסטרטגיה מגובשת למשא ומתן, וגם אין נכונות לפעולה צבאית – הן מצד ארצות-הברית והן מצד ישראל – שייבלמו את התקדמות תוכנית הגרעין של איראן. סנקציות ואמצעי חבלה יכולים לעכבה, אך לא לשנות את האינטרס האיראני הבסיסי לפתח יכולת גרעינית. הזעזועים שפקדו את המזרח התיכון בשנה האחרונה מוערכים כהתפתחויות שרק יחזקו את עניינה של איראן בהשגת יכולת גרעינית, ואילו שינוי פנימי, שיביאה לידי שינוי מדיניות גם בתחום הגרעין, אינו נראה באופק.
התחזקות מעמדה של איראן במזרח התיכון בשנים האחרונות מוסברת בין היתר כתוצאה של כשל הניסיונות לבלום את תנופתה, ובכלל זה בתחום הגרעין. מנגד, איראן ניצבת בפני חזית בינלאומית, בהובלת ארצות-הברית, המבקשת לבלום את חתירתה להגמוניה אזורית. גם ההתקוממויות העממיות שהתחוללו באזור מעלות בטהרן חשש שיהוו השראה לתסיסה מחודשת נגד המשטר. נוסף על כך, נפילת המשטר בסוריה תערער את הברית איראן-סוריה, וכך תיחלש חוליה מרכזית ב"קשת הרדיקלית" – המשתרעת מאפגניסטן דרך איראן, לעיראק השיעית, לסוריה וללבנון, עם שלוחות ברצועת עזה ובקהילות השיעיות במפרץ.
כשמדינות וארגונים כמהים לבשורות טובות בתחום מניעת התפוצה הגרעינית, הם עשויים להתעלם מהעובדות כהווייתן או לפרשן באופן מוטעה באורח אופטימי. מצב זה, בתורו, יוצר את הרושם כי עדיין יש זמן לעצור בצורה יעילה את הייצור של חומרים בקיעים המשמשים בתהליך הייצור של נשק גרעיני.
למעלה מחודשיים מאז פורסם דבר קיומה של עסקת נשק ענקית בין ארה"ב וסעודיה, העביר הממשל, בסוף השבוע שעבר, את ההודעה הרשמית על העסקה לקונגרס. אין בהודעה הפתעות גדולות, שכן עיקרי התוכנית פורסמו כבר. זו כללה מטוסי קרב מדגם F-15SA, מסוקי תקיפה כבדים מדגמי AH-64D "אפאצ'י", מסוקי תקיפה קלים מדגם AH-6i, מסוקי סיור קלים מדגם 530MD ומסוקי תובלה מדגם UH-60. אולם עיון בפרטי ההודעה מגלה כמה נקודות מעניינות.
למרות הנימה הפייסנית והדיפלומטית בה נקט הנשיא האיראני במהלך שיחותיו עם חברי הממשלה בלבנון, הצהרותיו וגישתו – כאשר פנה לבן בריתו המקומי, ארגון חזבאללה — גילו סדר יום שונה, מגוון הרבה פחות. לכן, כאשר הוא ביטא את תמיכתו בחזבאללה תוך העברת ביקורת על חקירת האו"ם הנמשכת, שאף אחמדינג'אד ללחוץ על הממשלה לפסוח על האופציה של נקיטת צעדים נגד חזבאללה. על ידי תמיכתה בחזבאללה, הבהירה איראן גם את האינטרס המתמשך שלה במילוי תפקיד מרכזי בזירה הלבנונית, לצד תקוותה, כי יעלה בידה להגביר את כוחה ואת השפעתה במדינה ים תיכונית זו.
השימוש במונח "ציר רדיקלי" נעשה שגור בפי כול לאחר מלחמת לבנון השנייה, והוא התווסף למונחים אחרים — חשובים כשלעצמם — אשר בבסיסם רציונל דתי–עדתי (דוגמת "הסהר השיעי") או "מעטה רעיוני כללי" (דוגמת "מחנה ההתנגדות"). מטבע הדברים ישנן חפיפה מסוימת בין ההגדרות השונות וזהות מסוימת בהרכב השחקנים. למרות האטרקטיביות של ההיבטים הללו והחשיבות שבניסיון להבין באמצעותם את הסדר האזורי, במאמר זה אבקש להצביע על הערך הרב שיש בבחינת ההתאגדות האמורה מן הפריזמה המדינית–אסטרטגית, השפעתה על מאזן העָצמה האזורי והביטוי...
תחילתה של השנה היהודית החדשה הינה מועד מתאים כדי לשוב ולהתבונן במצב המתפתח בנושא פרויקט הגרעיני האיראני. פרויקט זה מתקדם בעקביות, אם גם בקצב איטי למדי. ואולם, קצב זה מטעה בכך שהוא מעניק את הרושם כי יש עדיין די והותר זמן על מנת למנוע מאיראן להפוך למדינה גרעינית דה פקטו. מאז ההערכה האמריקאית הקודמת, לפיה עומדת לפני איראן עוד כברת דרך ארוכה, אומרת ארצות הברית כעת כי זה יקח לכל הפחות שנה עד אשר זו תשיג יכולת גרעינית, אם תפתח ב"מרוץ" כדי להגיע לשם. "שנה אחת היא זמן ארוך מאוד," צוטט מפי פקיד אמריקאי בכיר. עם זאת, במצב...
בשבועות האחרונים נעצרו מאות פעילי אופוזיציה בחשד שקשרו קשר נגד השלטון בבחריין. החשודים, כך נטען בדיווחים הרשמיים, משתייכים לרשת טרור שיעית שהתכוונה להפיל את משפחת אל-ח'ליפה מהשלטון. משפחת המלוכה, אולי כדי להרחיק ביקורת כלפיה, ביקשה להקנות למתיחות האחרונה נופך אזורי וטענה כי הנאשמים קיימו קשר עם ממשלות זרות, במשתמע איראן. כך או כך, בחריין יכולה לשמש כברומטר דרכו ניתן לעמוד את היכולת לקדם רפורמה פוליטית, ולו בסיסית, בעולם הערבי כמו גם את המתיחות בין סונים לשיעים ובין איראן לעולם הערבי.
במשך שבוע ימים – החל ב-20 באוגוסט, פרסמו כלי התקשורת באיראן מדי יום ידיעות על מערכות נשק חדשות. הפרסום נעשה במסגרת "שבוע הישגי הממשלה". באותו שבוע עצמו חגגו האיראנים גם את הכנסת מוטות הדלק לתחנת הכוח הגרעיני בבושהר. סביר שהאירועים נקשרו זה לזה, ונועדו כולם להציג לעולם את יכולתה של איראן להתקדם ולהתעצם בתחומים החשובים לה, על אף הטלת הסנקציות עליה. המערכות שהוצגו כללו: שני טילי קרקע-קרקע טקטיים חדשים או משופרים; טיל פאתח 110 – גרסה משופרת, לטענת האיראנים, של טיל מוכר זה מכבר; טיל חדש בשם קיאם-1; שני סוגי ספינות סיור מהירות...
איומיה של איראן לסגור את מייצרי הורמוז לשיט בינלאומי ובכך להביא להפסקת אספקת הנפט מהמפרץ הם דבר שבשגרה, אך בשבועות האחרונים נראה כי תכיפות האיומים כמו גם חריפותם עלתה מדרגה, כנראה על רקע אישור סנקציות משמעותיות יותר נגד איראן. במסגרת זאת, בכירים איראניים הזהירו כי "כל מעשה תוקפנות או הרפתקה", וקונקרטית ביקורות במטענים של ספינות משא איראניות (צעד הנכלל בהחלטת מועצת הביטחון בעניינה) יביאו את איראן להגיב "באופן הולם" ולהפוך את המייצרים למקום לא בטוח עבור אויביה.
ב-21 באוגוסט 2010 נחנכה רשמית תחנת הכוח הגרעינית הראשונה של איראן בבושהר, שנבנתה על ידי רוסיה. נראה שבכך הגיעה לקיצה פרשה ממושכת זו, שהפכה בשנים האחרונות למעין מנוף ללחצים בינלאומיים על איראן ולוותה בסימני שאלה עד השלב האחרון. אירוע השקתה של התחנה צוין בטקס חגיגי במעמד סגן נשיא איראן וראש הסוכנות הגרעינית שלה, עלי אכבר סאלחי וראש הסוכנות הגרעינית הרוסית (ROSATOM) סרגי קיריינקו. לקראת הטקס הוחל בהכנסתם לליבת הכור של 163 מוטות הדלק הגרעיני שהובאו מרוסיה ונפתח שלב ההכנות להתנעת התחנה הצפוי, כנראה, בסוף ספטמבר 2010.
לנוכח אפשרות חידוש השיחות בין איראן לבין "קבוצת וינה" (ארצות הברית, צרפת, רוסיה וסבא"א) אינך יכול אלא לתהות האם יהיה זה הפעם "הדבר האמיתי," או תכסיס איראני נוסף שכל תכליתו תהיה להרוויח זמן. למרות שאיראן הסכימה לשבת ולדבר, אין לפרש זאת כסימן לכך כי המצב משתנה. איראן היא יריב ערמומי, המיומן במשחק של משא ומתן עקר. במסגרת קבוצת וינה תמצא עצמה ארצות הברית גם מסוים בנחיתות מסויימת בהשוואה לדיונים המקוריים שנוהלו בג'נבה, במיוחד אם ברזיל וטורקיה יכללו בשיחות אלה. שלושה נושאים עיקריים המכסים עשר שאלות צריכים לשמש כקו...
