בתקופה האחרונה מתרבים הסימנים לכך כי ארצות הברית מאמצת גישה חדשה ונחושה הרבה יותר כלפי תוכניתה הגרעינית של איראן. צעדים אלה כוללים הפעלת לחץ מוגבר על איראן באמצעות סנקציות מבלי להמתין להסכמתן של רוסיה וסין, כמו גם פעולות חשאיות המכוונות לפגוע במרכיבים שונים של תוכניתה הגרעינית של איראן. ארצות הברית נתפשת כמי שמובילה מאמץ זה, או לכל הפחות משתפת פעולה עם גורמים נוספים בהוצאתו אל הפועל.
עוד כ-300 ימים שנותרו עד מועד הבחירות, ותמונת המרוץ לנשיאות בארצות הברית רחוקה עדיין מלהצטייר באופן ברור. ועידות מפלגתיות ובחירות מקדימות העתידות להתקיים בחודש ינואר 2012 צפויות לצמצם את מספר המועמדים במפלגה הרפובליקאית, אך הן לא יצביעו על המועמד העשוי לזכות במרוץ. בה בעת, הפך דצמבר 2011 לחודש שיהיה ראוי לזכור אותו, שכן במהלכו חולקו יותר הבטחות באשר למדינת ישראל על ידי הנשיא המכהן וכלל המתמודדים הרפובליקאים, למעט אחד מהם, מאשר בכל עת קודם לכן.
בשנים האחרונות התפרסמו מחקרים העוסקים באפשרות שאיראן תרכוש יכולת גרעינית ובקשיים להרתיע ולהכיל יכולת זו. כן התקיימו כמה משחקי סימולציה, ובהם נבחנו תהליכים עד להגעתה של איראן ליכולת גרעינית צבאית. הסימולציה המדמה תגובות לתרחיש שבו איראן מבצעת ניסוי גרעיני נועדה להוסיף על הידע הקיים בנושא, ובעקבותיה התקיים רב-שיח, שלתכניו מוקדש פרסום זה.
הסימולציה החלה לאחר ניסוי גרעיני איראני, בלא התרעה מוקדמת. ככלל, עצם פיצוץ המתקן לא הביא שינוי מהותי בהתנהגות השחקנים המרכזיים שעמדותיהם נבחנו – ארצות הברית, רוסיה, סין, האיחוד האירופי, תורכיה, מצרים,...
בנאום שנשא בכנס סבאן ב-2 בדצמבר הדגיש שר ההגנה של ארצות הברית, לאון פאנטה את הצורך של ישראל לפעול ביחד עם ארצות הברית לסיכול האיום הכרוך בהמשך פיתוח פרויקט הגרעין האיראני. דבריו אלה של שר ההגנה באו על רקע חששות הולכים וגוברים בממשל האמריקני כי ישראל תפעל נגד איראן באורח עצמאי כדי לסכל את פעילותה הגרעינית. הרמטכ"ל של צבא ארצות הברית, מרטין דמפסי, נתן לכך ביטוי בולט בדבריו לפני כשבוע, באומרו כי הוא "אינו יודע אם ישראל תעדכן ותתריע בזמן באשר להחלטתה לנקוט בפעולה צבאית נגד איראן".
הנספח לדו"ח הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) לשנת 2011, שהתפרסם מאוחר מדי ולאחר שציפו לו זמן רב, הופץ למועצת הנגידים של סבא"א ומועצת הביטחון של האו"ם ב-8 בנובמבר 2011. למרות שהנספח מכיל הרבה מידע חדש ומעניין מאוד, המסר הבסיסי שלו, כי איראן אכן פעילה בפיתוח נשק גרעיני, אינו צריך להפתיע את מי שעקב אחר ההתפתחויות, כפי שדווחו בדוחות התקופתיים של סבא"א.
סיכום הרצאות שנישאו בכנס השנתי הרביעי של המכון למחקרי ביטחון לאומי. הרצאות הכנס התמקדו בעיצוב מדיניות ביטחון לישראל כמו גם בהשלכות האביב הערבי על ישראל וביטחונה.
ביום ג', ה-6 בנובמבר 2012, יכריע הבוחר האמריקאי מי יהיה נשיאה הבא של ארצות הברית. הוא יכריע גם האם ימשיכו הדמוקרטים לשלוט בסנאט האמריקאי והרפובליקנים – בבית הנבחרים. בעוד שהמועמד הדמוקרטי, הנשיא המכהן אובמה, ידוע (על אף משאלי דעת קהל המעניקים להילרי קלינטון ניצחון מוחץ על כל מועמד רפובליקני), המועמדים הרפובליקנים מתגוששים בינם לבין עצמם ועדיין לא ברור אם רשימת המועמדים סגורה סופית.
במאמר זה מוצגים האינטרסים הלאומיים והגיון הפעולה של פקיסטן בהתנהלותה מול ארצות הברית, ובמיוחד את שיתוף הפעולה ביניהן במסגרת המלחמה בטרור. כמו כן נבחן את המאבקים האזוריים בהם מעורבת פקיסטן –הסכסוך המר עם הודו ומערכת היחסים שלה עם סין.
ניסיון חיסול השגריר הסעודי בוושינגטון, הביא את יחסי איראן-ארצות הברית לשפל חסר תקדים. אך הוא אינו מגיע בחלל ריק – פעולות מתגרות אחרות של איראן נגד ארצות הברית גברו בחודשים האחרונים. עובדה זו מעלה את הסבירות לעימות, ולו מוגבל, בין השתיים. בעיראק נהרגו בחודשים האחרונים מספר רב של חיילים אמריקאים על-ידי מיליציות שיעיות הנתמכות על ידי איראן. על רקע החלטת הממשל להסיג את כלל הכוחות האמריקאים מעיראק, מבקשות מליציות אלה ליצור דימוי של נסיגה אמריקאית תחת אש; דימוי כזה ישמש, קרוב לוודאי, את איראן לצרכי תעמולה, שתבליט את תפקידה המכריע...
ממשלת עיראק התקשתה, בשל מגוון האינטרסים שהיא מייצגת, להגיע לנוסחה שתאפשר נוכחות אמריקאית לאחר הראשון בינואר 2012. היא סירבה להעניק לכוחות האמריקאים חסינות מפני העמדה לדין, למרות שראשי הצבא העיראקי תמכו בהמשך הנוכחות כדי "להעמיד את עיראק על רגליה". ראשי שתי המדינות הכריזו, כי הנסיגה תתבצע כמתוכנן ועד חג המולד לא יישארו כוחות אמריקאים בעיראק. אל-מלכי יוכל להכריז כעת על סוף "הכיבוש" ואילו אובמה – כי עמד בהבטחתו, שנתן עוד כמועמד לנשיאות, כי יוציא את אחרון החיילים מעיראק. זאת, במנותק מהתפתחות תהליכי הדמוקרטיזציה,...
ב-7 ביולי 2011 אימץ בית הנבחרים של ארצות הברית החלטה המזהירה את הרשות הפלסטינית כי מדיניותה פוגעת ביחסיה עם ארצות הברית ומעמידה בסכנה את המשך הסיוע הכספי שארצות הברית מעניקה לה. ההחלטה מתייחסת בעיקר לשתי מגמות בולטות בהתנהלות הרשות הפלסטינית: א. התנגדותה למשא ומתן ישיר עם ישראל ללא תנאים מוקדמים ומאמציה החד צדדיים לקבל הכרה במדינה פלסטינית במסגרת האו"ם. ב. צעדי ההתקרבות שלה אל החמאס מבלי שהאחרון שינה את עמדותיו בסוגיית הסכסוך הישראלי-פלסטיני על בסיס "תנאי הקוורטט: ההצעה התקבלה ברוב גדול. הצביעו בעדה 406 צירים משתי המפלגות....
