שאיראן מצויה בחודשים האחרונים תחת לחץ, וזאת משתי סיבות. מהצד האחד, ממשלות המערב החלו במהלך האמור להטיל עליה סנקציות כבדות יותר בחודשים הבאים – בעיקר בתחום הנפט ובתחום הפיננסי, ובראשן האיום מצד ממשלות אירופה להפסיק את יבוא הנפט מאיראן. יתר על כן, כבר כיום, בטרם הוטלו סנקציות אלה, מורגשת החמרה במצב הכלכלי באיראן, עקב הסנקציות הקודמות וסיבות אחרות. מהצד האחר, מתרבים הסימנים שישראל שוקלת לתקוף את אתרי הגרעין באיראן בטווח הנראה לעין. בתחילת 2012 נראה היה שגם הממשל האמריקאי החזיר את המהלך הצבאי "אל השולחן", אם הסנקציות יתבררו...
בראיון לרשת אנ.בי.סי ב-5 בפברואר 2012 נשאל הנשיא אובמה האם ישראל מתכוונת לתקוף את איראן. הנשיא השיב, כי אינו סבור שישראל הגיעה להחלטה באשר למה שהיא צריכה לעשות מול איראן. ישראל, הבהיר הנשיא, סבורה כמונו שאיראן צריכה להפסיק את תכנית הפיתוח הגרעיני שלה. ישראל, קבע הנשיא, מודאגת מאוד ובצדק (rightly very concerned) מתכניתה הגרעינית של איראן. ארצות הברית פועלת יד ביד (work in "lockstep") עם ישראל כדי למנוע את התגרענותה של איראן.
מאז עלייתו לשלטון של משטר האייתוללות באיראן בשנת 1979 וסיועו בהקמת ארגון חזבאללה בלבנון ב-1982, נקטו השניים – במסגרת יחסי הפטרון-בן חסות המתקיימים ביניהם– באמצעי טרור ככלי מדיניות במאבקיהם ביריבים מבית ומחוץ. אמנם, בשנים שלאחר מתקפת הטרור בארצות הברית, ולנוכח סובלנותן הפוחתת והולכת של מדינות רבות בעולם לטרור המיוצא לשטחן הריבוני, ריסן המשטר באיראן את פיגועי הטרור שלו ושל בן חסותו בזירה הבינלאומית. אולם הפיגועים האחרונים, שטביעות אצבעותיה של איראן ניכרות בהן , עלולים לבשר, כי היא וחזבאללה שבות לסורן. כעת ניצב בפני הקהילה...
בין השאלות הנדונות במזכר זה: מדוע פסח "האביב הערבי" – בינתיים – על מדינות המפרץ הערביות (להוציא בחריין)? במה שונות החברות במדינות אלה מהחברות במדינות המזרח התיכון? ועוד.
אף על פי שאיראן מנסה להמעיט בערך החלטתו האחרונה של האיחוד האירופי בדבר הטלת סנקציות נוספות, לרבות אמברגו על ייבוא נפט ממנה, אשר ייכנס לתוקף החל מיולי 2012, מדובר בתאריך יעד ברור להגעה להסכם כלשהו עם המערב. איראן מתחילה, ככל הנראה, להרגיש את לחץ העיצומים שהטילו עליה מועצת הביטחון של האו"ם ואחרים, בפרט ארצות הברית ומדינות האיחוד האירופי. על כך מלמדת הסכמתה של איראן לחידוש השיחות על סוגיית הגרעין האיראני. עם זאת, בבחינה של סבבי השיחות הקודמים, אפשרות זו אינה צופנת הבטחה גדולה לעתיד. בעבר, השתמשו האיראנים בשיחות כאמצעי להרוויח זמן,...
ההתבטאויות של ראש המוסד לשעבר, האלוף (מיל') מאיר דגן נגד פעולה צבאית ישראלית באיראן, והפרסומים על כך שראש הממשלה ושר הביטחון כבר החליטו על תקיפת מתקני הגרעין האיראני, גררו בעקבותיהם פולמוס ציבורי ושורה של התבטאויות שבהן נמתחה ביקורת על בכירים שהביעו דעתם בנושא. "הדיון" שהתפתח בעקבות הפרסומים תואר כבלתי אחראי וכפוגע בביטחון המדינה; רק מעטים חלקו על העמדה הזאת. בהמשך החל מסע נגדי של תדרוכי רקע, הדלפות לתקשורת וראיונות על האפשרות של תקיפה ישראלית באיראן. תרומה נוספת דיון הייתה של שר הביטחון, אהוד ברק, שציין, כי ההחלטה על תקיפה...
בתקופה האחרונה מתרבים הסימנים לכך כי ארצות הברית מאמצת גישה חדשה ונחושה הרבה יותר כלפי תוכניתה הגרעינית של איראן. צעדים אלה כוללים הפעלת לחץ מוגבר על איראן באמצעות סנקציות מבלי להמתין להסכמתן של רוסיה וסין, כמו גם פעולות חשאיות המכוונות לפגוע במרכיבים שונים של תוכניתה הגרעינית של איראן. ארצות הברית נתפשת כמי שמובילה מאמץ זה, או לכל הפחות משתפת פעולה עם גורמים נוספים בהוצאתו אל הפועל.
בשנים האחרונות התפרסמו מחקרים העוסקים באפשרות שאיראן תרכוש יכולת גרעינית ובקשיים להרתיע ולהכיל יכולת זו. כן התקיימו כמה משחקי סימולציה, ובהם נבחנו תהליכים עד להגעתה של איראן ליכולת גרעינית צבאית. הסימולציה המדמה תגובות לתרחיש שבו איראן מבצעת ניסוי גרעיני נועדה להוסיף על הידע הקיים בנושא, ובעקבותיה התקיים רב-שיח, שלתכניו מוקדש פרסום זה.
הסימולציה החלה לאחר ניסוי גרעיני איראני, בלא התרעה מוקדמת. ככלל, עצם פיצוץ המתקן לא הביא שינוי מהותי בהתנהגות השחקנים המרכזיים שעמדותיהם נבחנו – ארצות הברית, רוסיה, סין, האיחוד האירופי, תורכיה, מצרים,...
בנאום שנשא בכנס סבאן ב-2 בדצמבר הדגיש שר ההגנה של ארצות הברית, לאון פאנטה את הצורך של ישראל לפעול ביחד עם ארצות הברית לסיכול האיום הכרוך בהמשך פיתוח פרויקט הגרעין האיראני. דבריו אלה של שר ההגנה באו על רקע חששות הולכים וגוברים בממשל האמריקני כי ישראל תפעל נגד איראן באורח עצמאי כדי לסכל את פעילותה הגרעינית. הרמטכ"ל של צבא ארצות הברית, מרטין דמפסי, נתן לכך ביטוי בולט בדבריו לפני כשבוע, באומרו כי הוא "אינו יודע אם ישראל תעדכן ותתריע בזמן באשר להחלטתה לנקוט בפעולה צבאית נגד איראן".
בשבוע האחרון של חודש נובמבר הודיעה טורקיה כי בכוונתה ללכת בעקבות צעדי הליגה הערבית (ובהמשך לצעדים דומים קודמים של האיחוד האירופי), ולהטיל סנקציות על סוריה. הואיל וטורקיה היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של סוריה, צעדים אלה (אף כי הם מרוככים יותר מהסנקציות של הליגה הערבית), מציינים בבירור נקודת שפל ביחסים שבין שתי המדינות. כמו כן, ניתן לפרש צעד זה כאירוע אחד משורה של אירועים שגרמו להידרדרות חדה ביחסים שבין השתיים. ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טייפ ארדואן תבע לאחרונה באופן פומבי את התפטרותו של אסד, וכדי לזרות מלח על הפצעים, השווה את ידידו לשעבר...
בשנים האחרונות הפכה רוסיה, למעשה, לשומר הסף של איראן וסוריה מפני הלחצים של הקהילה הבינלאומית. המדינות הללו, יחד עם חזבאללה וחמאס, מוכרות כ"ציר הרשע", האנטי מערבי (והאנטי ישראלי, כמובן), המקדש מאבק בסדר העולמי לקידום היעדים הרדיקליים של חבריו. אולם, בשלב הנוכחי, המתאפיין בלחץ הבינלאומי על סוריה, על רקע הדיכוי האלים של ההתקוממות העממית המתחוללת בה, ובהתפתחות המלווה את פרסום הדו"ח של סבא"א בעניין תכניתה הגרעינית של איראן, יש להבחין בין שני המקרים.
