התהליכים שהובילו למלחמת לבנון השניה וההתרחשויות במהלך אותה מלחמה מלחמת לבנון השניה מנותחים בפרספקטיבה של שש שנים. נקודת המוצא לניתוח הנה היציאה מלבנון בשנת 2000 תוך הקביעה שנסיגה זו הייתה נכונה ומוצדקת. אולם מתוך התבוננות בפרספקטיבה רחבה ניתן לראות שהתהליכים הכוללים מאז אותה נסיגה הובילו להעדפות אסטרטגיות שגרמו למוכנות של צה"ל להיות חסרה מבחינה מבצעית. המאמר בוחן את תהליכי קבלת ההחלטות סמוך לפתיחת המלחמה ובמהלכה תוך סקירה של עיקר הפעילות המבצעית אותה ביצע צה"ל במלחמה. זאת לצד פירוט של המהלכים המדיניים במהלך הלחימה ובסופה....
למדיניות של רוסיה רלוונטיוּת רבה לסביבה הביטחונית של האזור הארקטי, בהיותה המדינה החופית היחידה באזור שאינה חברה בנאט"ו. שורה של היערכויות צבאיות ושדרוג של תשתיות ומערכות נשק מאז 2007 הובילו להשערות שרוסיה חותרת לחמש מחדש את כוחותיה באזור הארקטי שלה, בציפייה להתחממותו. מאמר זה בוחן את כוונותיה הביטחוניות של רוסיה באזור הארקטי בעזרת ניתוח מסמכים אסטרטגיים והצהרות מדיניות שלה מאז שנת 2008. הממצאים מלמדים שרוסיה אינה נמצאת בתהליך של ביסוס מחדש של כוחה הצבאי באזור הארקטי, וכי היא מסתייגת באופן כללי מליזום מרוץ חימוש בו. נראה שטביעת...
בטהרן ובוושינגטון החלו להכין וליישם את הטקטיקה למשא ומתן על ההסכם הסופי בסוגיית הגרעין האיראני ובחרו באסטרטגיות שונות כדי לשפר את מתווה ההסכם ולשווק אותו כהישג אסטרטגי. מהלכים אלו מחייבים היערכות ישראלית חדשה ושיפור התאום הישראלי-אמריקאי כתנאי להשגת הסכם שישראל יכולה לחיות עמו. מתווה של הסכם כזה חייב לכלול: פירוק של רוב הצנטריפוגות והשארת מספר מוגבל של צנטריפוגות לא מתקדמות; הגבלת מאגר החומר המועשר באיראן לרמה נמוכה ולכמות מוגבלת (פחות מזו המספיקה לפצצה אחת); פירוק אתר ההעשרה החצוב בהר ליד קום, המרת הכור באראק, כך שלא יוכל לשמש...
ב-17 באפריל 2014 התקיים בז'נבה כנס שרי חוץ של הצדדים המעורבים במשבר באוקראינה: רוסיה, אוקראינה, ארצות הברית והאיחוד האירופי. מטרת המפגש הייתה ליישב את המשבר, ההולך ומעמיק סביב אוקראינה, שהפך לעימות בין מעצמתי מרכזי.
הסעודים אומנם מילאו עד כה את חלקם במשוואת היחסים בכל האמור לשוק הנפט העולמי. אולם, בית המלוכה הסעודי מודע לתחזיות לפיהן ארצות הברית עשויה להגיע לעצמאות אנרגטית, מה שעלול לשמוט את הבסיס לברית האסטרטגית בין המדינות. תפוקת הנפט בארצות הברית צפויה לעמוד על כ-10 מיליון חביות ביום ב-2016 – מעט יותר מהתפוקה הסעודית ב-2013. התוצאה, לאחר שבעים שנה, לפחות על הנייר, לאמריקאים חופש תמרון רב יותר בכל האמור לעיצוב מדיניותם במזרח התיכון.
ציפיות מוגזמות ולא מבוססות בדבר יכולתה של סבא"א לאמת את עמידתה של איראן בתנאים של הסכם גרעיני עלולות להסתיים באסון. הבסיס האמתי היחיד להסכם כולל עם איראן יהיה הכרתה בקיום התוכנית הצבאית שלה והסכמתה לסגת ממנה. לא קיים בסיס מציאותי לציפייה שלפיה האימות והמודיעין – שאינם מהווים פעילויות כשלעצמם, כי אם רק הבסיס שעליו יכולים שחקנים בינלאומיים לנקוט צעדים – הם אלה שיאפשרו לשחקני הקהילה הבינלאומית להגיב באופן מתואם, ובזמן, לפריצה איראנית.
רוסיה, שראתה עצמה נפגעת מתוצאות המשבר באוקראינה, בחרה להגיב במהלך של סיפוח קרים. אולם, הפעילות הרוסית סביב התפתחויות אלה, הייתה תגובתית נוכח האתגר שהוצב בפניה – מגמה מתמשכת של "התפשטות המערב מזרחה" לעבר שטחי ברית המועצות לשעבר שלגביהם יש לרוסיה תכניות מגובשות. להבנתה של רוסיה, המשבר האוקראיני, שהסתיים במעבר של מדינה זו למחנה המערבי חייב אותה לנקוט בצעדים לבלימת הידרדרות במעמדה הבינלאומי ופגיעה בתכניותיה לשיקומה של "האימפריה", אשר עתה – ללא אוקראינה – הופכת לקשה מאד למימוש.
הנשיא אובמה אותגר בכמה חזיתות בינלאומיות במהלך חמש וחצי שנות כהונתו. הפלישה הרוסית לחצי האי קרים מציבה אולי את הדילמה הקשה ביותר. על הפרק עומדת הפרה ברורה, לפי ההגדרות שלו עצמו ושל מזכיר המדינה קרי, של הסכמים בינלאומיים ושל הסטטוס-קוו באירופה ועוד יותר מכך – של האמינות של ארצות הברית ושל ברית ההגנה הצפון אטלנטית—נאט"ו. המשבר בקרים חידד את שאלת אמינותם של הסכמים וערבויות בינלאומיים, שאלה שעולה הן בהקשר האיראני והן בהקשר הפלסטיני. הסכם בודפשט מדצמבר 1994 שבו ערבו הן רוסיה והן ארצות הברית לשלמותה של אוקראינה הוא דוגמה טובה לכרסום...
מקבץ של אירועים מהשבוע האחרון (השיחות בווינה בעניין ההסכם עם איראן, דוח סבא"א, וביקור וונדדי שרמן בישראל) מחייב את מקבלי ההחלטות בישראל לשוב ולבחון את שתי הסוגיות המרכזיות בנוגע למדיניות מול תכנית הגרעין האיראנית: 1. האם משטר הסנקציות הבינלאומיות עדיין יעיל במידה שבה ההנהגה האיראנית רואה בתכנית הגרעין שלה איום על הישרדותה? 2. האם בהיעדר נכונות איראנית לפשרות משמעותיות על רכיבים מרכזיים בתכנית הגרעין שלה, ארצות הברית תהיה מוכנה להגביר את הלחץ על טהראן? בחינת שאלות אלו לאור ההתפתחויות האחרונות מצביעות על תשובות בעייתיות ועל הצורך...
בחודשים אחרונים חלה האצה משמעותית וחסרת תקדים במגעים בין רוסיה לממשל החדש במצרים. באוקטובר 2013 ביקר ראש המודיעין הצבאי הרוסי בקהיר. בנובמבר הגיעו שרי ההגנה והחוץ הרוסים במשותף למצרים – לראשונה מאז תחילת שנות השבעים. האם המגעים בין שתי המדינות יולידו עסקת נשק משמעותית ביניהן? אם אכן זו תהיה התוצאה, יהיה בכך שינוי חשוב במדיניות המצרית. מאז 1974 פסקה אספקת הנשק מברית-המועצות למצרים, לאחר שזו עברה מאוריינטציה פרו-סובייטית להישענות מדינית, צבאית וכלכלית על ארצות-הברית, ובכלל זה על נשק אמריקאי.
השבועון האמריקאי ניוזוויק דיווח לאחרונה, בהתבסס על "מקור בכיר בקהילת המודיעין" בארצות הברית, כי סעודיה רכשה ב-2007 טילי קרקע-קרקע מסוג DF-21) CSS-5) מסין. בעבר הופיעו דיווחים בנושא אך המייחד את המידע שנחשף כעת הוא האישור שניתן לו ממקור רשמי, גם אם אנונימי, והעובדה כי העסקה הסעודית-סינית נעשתה הפעם בידיעת האמריקנים ובשיתופם. המניע הסעודי לרכישת הטילים הוא התקדמות תכנית הטילים האיראנית והגידול והשיפור בארסנל טילי הקרקע-קרקע של האחרונה. הטילים החדשים הם אומנם בעלי טווח קצר יותר מקודמיהם אך הם בעלי דיוק משופר, שמעניק להם ערך...
ההנחה של מזכיר המדינה היא שהדאגה בישראל בנוגע לסוגיות הביטחון היא בחזקת חסם מרכזי בפני כל התקדמות, ולכשתיפתר בעיה זו תתאפשר התקדמות בתהליך המדיני לקראת הסדר. מה שמטריד בגישה האמריקנית הוא ההתייחסות החד-ממדית משהו לסוגיית הביטחון. הפרדיגמה האמריקנית היא צבאית במהותה ונעדרת התייחסות מספקת לממדים נוספים. את הביטחון לישראל חשוב להשיג באמצעות שילוב שבין ארבעה מרכיבים: המרכיב הצבאי, מרכיב המשילות הפלסטינית וההיגיון המדינתי, מרכיב שיתוף הפעולה האזורי ומרכיב הלגיטימציה הבינלאומית. נדמה שהדיון במרכיב המשילות הפלסטינית ואימוץ ההיגיון המדינתי,...