מקבץ של אירועים מהשבוע האחרון (השיחות בווינה בעניין ההסכם עם איראן, דוח סבא"א, וביקור וונדדי שרמן בישראל) מחייב את מקבלי ההחלטות בישראל לשוב ולבחון את שתי הסוגיות המרכזיות בנוגע למדיניות מול תכנית הגרעין האיראנית: 1. האם משטר הסנקציות הבינלאומיות עדיין יעיל במידה שבה ההנהגה האיראנית רואה בתכנית הגרעין שלה איום על הישרדותה? 2. האם בהיעדר נכונות איראנית לפשרות משמעותיות על רכיבים מרכזיים בתכנית הגרעין שלה, ארצות הברית תהיה מוכנה להגביר את הלחץ על טהראן? בחינת שאלות אלו לאור ההתפתחויות האחרונות מצביעות על תשובות בעייתיות ועל הצורך...
בחודשים אחרונים חלה האצה משמעותית וחסרת תקדים במגעים בין רוסיה לממשל החדש במצרים. באוקטובר 2013 ביקר ראש המודיעין הצבאי הרוסי בקהיר. בנובמבר הגיעו שרי ההגנה והחוץ הרוסים במשותף למצרים – לראשונה מאז תחילת שנות השבעים. האם המגעים בין שתי המדינות יולידו עסקת נשק משמעותית ביניהן? אם אכן זו תהיה התוצאה, יהיה בכך שינוי חשוב במדיניות המצרית. מאז 1974 פסקה אספקת הנשק מברית-המועצות למצרים, לאחר שזו עברה מאוריינטציה פרו-סובייטית להישענות מדינית, צבאית וכלכלית על ארצות-הברית, ובכלל זה על נשק אמריקאי.
השבועון האמריקאי ניוזוויק דיווח לאחרונה, בהתבסס על "מקור בכיר בקהילת המודיעין" בארצות הברית, כי סעודיה רכשה ב-2007 טילי קרקע-קרקע מסוג DF-21) CSS-5) מסין. בעבר הופיעו דיווחים בנושא אך המייחד את המידע שנחשף כעת הוא האישור שניתן לו ממקור רשמי, גם אם אנונימי, והעובדה כי העסקה הסעודית-סינית נעשתה הפעם בידיעת האמריקנים ובשיתופם. המניע הסעודי לרכישת הטילים הוא התקדמות תכנית הטילים האיראנית והגידול והשיפור בארסנל טילי הקרקע-קרקע של האחרונה. הטילים החדשים הם אומנם בעלי טווח קצר יותר מקודמיהם אך הם בעלי דיוק משופר, שמעניק להם ערך...
ההנחה של מזכיר המדינה היא שהדאגה בישראל בנוגע לסוגיות הביטחון היא בחזקת חסם מרכזי בפני כל התקדמות, ולכשתיפתר בעיה זו תתאפשר התקדמות בתהליך המדיני לקראת הסדר. מה שמטריד בגישה האמריקנית הוא ההתייחסות החד-ממדית משהו לסוגיית הביטחון. הפרדיגמה האמריקנית היא צבאית במהותה ונעדרת התייחסות מספקת לממדים נוספים. את הביטחון לישראל חשוב להשיג באמצעות שילוב שבין ארבעה מרכיבים: המרכיב הצבאי, מרכיב המשילות הפלסטינית וההיגיון המדינתי, מרכיב שיתוף הפעולה האזורי ומרכיב הלגיטימציה הבינלאומית. נדמה שהדיון במרכיב המשילות הפלסטינית ואימוץ ההיגיון המדינתי,...
בעקבות נאומו של שר החוץ האמריקאי, ג'ון קרי, בוועידת מינכן לביטחון ב-1 בפברואר 2014, הוא נשאל האם הוא אכן מאמין שביכולתו "לסגור עניין" [בין ישראל לפלסטינים]. במקום להשיב ישירות לשאלה, ענה קרי שהוא מלא תקווה ועובד קשה לשם כך, והוסיף: "…יש קמפיין הולך וגובר של דה-לגיטימציה. אנשים רגישים מאוד לכך. מדברים על חרמות ודברים מסוג זה. האם לכולנו יהיה טוב יותר עם כל אלה?" הערתו זו הציתה סערת ביקורת בישראל. לא ברור מדוע בחרו מבקריו לפרש את האזהרה שלו כאיום. ניתן לצפות ממנהיגות אחראית שתקדיש תשומת לב לתקפות הניתוח של קרי...
האופציה היחידה של הצד הפלסטיני, אם ייכשל המהלך הנוכחי, היא לפנות לקהילה הבינלאומית. הדבר נכון גם לגבי ישראל, החוששת מהאצת תהליך הדה-לגיטימציה והחרמות על ישראל ובייחוד מערעור היחסים עם הממשל האמריקאי. נראה כי שני הצדדים, שאינם מאמינים בהצלחת המהלך המדיני הזה, מתמקדים במאמץ להטיל את האשמה על האחר, ובמסגרת זאת כמעט כל האמצעים כשרים. בסופו של דבר שני הצדדים עלולים למצוא עצמם במצב שבו הם נאלצים לקבל את מסמך העקרונות למורת רוחם, משום שאינם יכולים לזרוק את האשמה רק על הצד השני. אם כך יקרה קשה להניח שהמסמך הנדון יוכל לשמש בסיס טוב למשא ומתן...
ב-20 בינואר 2014, חודשיים לאחר ההכרזה על ההסכם בין המעצמות לאיראן (סוף נובמבר 2013), ביקרו פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) בנתנז ובפורדו, כדי לוודא שאיראן החלה ביישום ההסכם עם ה- P5+1 וכי היא אכן עוצרת את העשרת האורניום ל-20% במתקנים אלה. שני החודשים האחרונים הוקדשו לדיונים מסכמים על התנאים שלכאורה כבר הוחלט לגביהם בסוף נובמבר בז'נבה, אלא שהגרסאות שפורסמו בשעתן להסכם מצד וושינגטון וטהראן, חשפו מיד ששתי המדינות אינן מתואמות ביניהן, מה שלא מבשר טובות באשר להמשך התהליך.
המאמר דן במשמעויותיהם המדיניות והאסטרטגיות של האתגרים הצפויים לישראל. הניתוח מדגיש את הצורך בהכרעות לגבי ההתמודדות עם תכנית הגרעין האיראנית, הסוגיה הפלסטינית ומערכת היחסים עם מדינות ערב, וכל זאת בהתחשב בזיקה ההדדית בין הסוגיות השונות והמדיניות שתינקט לגביהן. בשנת 2013 התקרבה ישראל למיצוי האופציה של דחיית החלטות, ואולם מחיר ההימנעות מהחלטה נעשה גבוה מהסיכון שבקבלתן – מה גם שהתנאים האזוריים, שהיטיבו מבחינת ישראל את מאזן הכוחות בינה לבין שכנותיה, מאפשרים לה ליטול סיכונים שאל היה לה לקחת בעבר ולנצל הזדמנויות. בראש ובראשונה, מדיניות...
מאמר זה מנתח את האתגרים שמציב לישראל סבב השיחות שהושק ביולי 2013. מודגשת בו ההערכה כי מאזן הכוחות בין ישראל לרשות הפלסטינית בזירה הבינלאומית, כפי שהתפתח בשנים האחרונות, אינו נוטה לטובת ישראל. הפלסטינים גיבשו אסטרטגיה חלופית, שעיקרה גיוס תמיכה בינלאומית בהקמת מדינה פלסטינית גם שלא במסגרת הבנות עם ישראל. לעומת זאת, ישראל לא גיבשה גישה חלופית להסדר מוסכם, שתאפשר בבוא העת לקדם את רעיון ההפרדה המדינית-טריטוריאלית בינה לבין הפלסטינים. מסקנת הניתוח היא, שעל מנת להתמודד עם האתגרים הביטחוניים והדמוגרפיים הקשורים בזירת הסכסוך, יהיה על ממשלת...
מאמר זה מדגיש את הפער בין דימויה של ארצות הברית כמעצמה שעוצמתה בנסיגה, המתרחקת מהמזרח התיכון, לבין פעילותה האינטנסיבית באזור. פעילות זו העידה בשנה הנסקרת על מעורבות ושאיפה לשמר אינטרסים באזור, תוך מאמץ לבלום את מאמציהן של רוסיה וסין לחזק את מעמדן בו. פעילותה של ארצות הברית במזרח התיכון התבטאה בעיקר בשלוש זירות: מלחמת האזרחים בסוריה, המשבר עם איראן והסכסוך הישראלי-פלסטיני. בתיאום עם רוסיה וגורמים בינלאומיים אחרים, וכדי למנוע צורך לממש איום בפעולה צבאית נגד משטר אסד, גיבש הממשל הסכם לפירוק אמצעי הלחימה הכימיים בסוריה; בשיתוף המעצמות...
מאמר זה מציג ומנתח את האתגרים שזימן האזור למדיניות החוץ הרוסית ולמעמדה הבינלאומי. רוסיה, המגלה עניין מחודש במזרח התיכון, נדרשה לנסח מדיניות נוכח השינויים שחלו במדינות שונות באזור, על מנת לשמר מאחזים קיימים ולטפח קשרים חדשים. מעורבותה ניכרה בעיקר בהקשר של מלחמת האזרחים המתחוללת בסוריה: תמיכתה הנחרצת של מוסקווה במשטר אסד ופעילותה, בתיאום עם הממשל האמריקאי, לגיבוש הסכם לפירוק משטר אסד מנשק כימי. חתימת הסכם הביניים בין טהראן לבין מעצמות המערב בעניין תוכנית הגרעין נתפסה במוסקווה כדחייה איראנית את מאמצי ההתקרבות מצד רוסיה, ובתגובה הגבירה...
