שסעים אתניים, פוליטיים ודתיים הופכים את תימן לאחת הזירות המורכבות במזרח התיכון. מורכבוּת זו הגיעה לשיאים חדשים עם אירועי "האביב הערבי", שהביאו, בנובמבר 2011 , לסיום משטרו בן 33 השנים של הנשיא עלי עבדאללה סאלח. התפרקות האיזון הפוליטי העדין שיצר סאלח הובילה את תימן לפי תהום, כאשר מאבקי אליטות, מרידות אתניות, בדלנות, מעורבות חיצונית וטרור פונדמנטליסטי מאיימים לפרקה ומקשים על הניסיונות של המשטר הנוכחי לבנות סדר פוליטי חדש ויציבות. עתידה של תימן עדיין אינו ברור, אך ההתפתחויות והתהליכים אותם היא עוברת עשויים לספק תובנות ביחס...
לנשיא האדי אין באמתחתו קלפים משמעותיים שיסייעו לו לייצב את המדינה המתפוררת, מלבד תמיכתה של הקהילה הבינלאומית. פירוקן של יחידות העלית של צבא תימן עקב הזדהותן עם קבוצות כוח פוליטיות ותהליכי הרה-ארגון המקיפים שעברו כוחות הביטחון בעקבות זאת, פגעו באופן משמעותי ביכולתם להשליט סדר ומרות במדינה. חולשה זו מהווה מכשול מהותי לא רק בדרך ליישום תכנית הפדרציה אלא בדרך להשגת היציבות המיוחלת ולשמירת אחדותה של תימן. ללא ספק, למגמת ההתפוררות המאפיינת את תימן בעת הזו יהיו השלכות שיחרגו מגבולות המדינה השסועה.
מסמך פנימי שנכתב על ידי מפקדי אל-קאעדה בחיג'אז ונחשף לאחרונה עוסק בבחינה מחודשת של אסטרטגיית הארגון בשנים 2011 – 2012, כאשר אנשיו השתלטו על מספר מחוזות בדרום-תימן, ובטא התלבטויות של ראשי הארגון בכל הנוגע ליחסי הארגון עם האוכלוסייה המקומית בתימן בשל רצונו לזכות באהדתה ובתמיכתה במאבקו מול הממשל בצנעא. מסמך זה מאפשר הצצה נדירה להלך הרוח השורר בקרב מפקדי הארגון באשר לתכנון המשך המערכה נגד הממשל התימני, ומשקף דילמות דומות הניצבות גם בפני שותפי אל-קאעדה, המעורבים בלחימה בזירות אחרות נגד משטרים בעלי יכולת משילות מוגבלת.
המהפכה התימנית הביאה את איראן להגביר עוד את תמיכתה הפוליטית והצבאית באלמנטים אופוזיציוניים בתימן, בראשם המורדים הח'ותים השיעים. איראן אינה מסייעת רק לשיעים. חולשתה של הממשלה התימנית הנוכחית הביאה את איראן להשקיע בתמיכה באלמנטים שונים בזירה התימנית, גם אם הם בעלי סדר יום שונה: בכלל זה תנועת "חרק" המבקשת להביא להיפרדות הדרום מתימן ואף, לטענת הסעודים, בגורמים המזוהים עם אל-קאעדה. המטרה בכל המקרים להקשות עוד על השלטון המרכזי לכפות את מרותו בכל חלקי המדינה.
ב-23 בנובמבר 2011 הגיע נשיא תימן עלי עבדאללה סאלח במפתיע לסעודיה, שם חתם על הסכם במסגרתו יעביר את סמכויותיו לסגנו בתמורה לחסינות מפני העמדה לדין. הציפייה של האמריקאים והסעודים שהיו שושביני ההסכם, היא, כי עזיבתו של צלאח תאפשר לסיים את "המהפכה התימנית". זו החלה בחודש ינואר 2011 בהשפעת אירועי "האביב הערבי" וכתגובה למצב הקשה ממילא בו שרויה תימן. הצפייה כעת היא כי ירידתו מהבמה תעצור את ההידרדרות של המדינה למלחמת אזרחים מלאה. עם זאת, ספק אם בכך תגיע היציבות המיוחלת: תימן היא כבר כעת מדינה כושלת ואחת המסוכנות שבהן.
הבולטות התקשורתית שמקבלת תימן, הפעם בשל ניסיון הפיגוע הכושל בטיסה לדטרויט בחג המולד, אינה מקרית. תימן הפכה זה מכבר למוקד של אי יציבות ולהוכחה כי התנגשות בין שחקנים מדינתיים מפנה את מקומה, לפחות במזרח התיכון, לזעזועים אזוריים ואף גלובאליים הנגרמים מחולשתן, ספק התפרקותן, של יחידות לאומיות. ולראיה, הן זליגתה של הלחימה נגד הח'ותים לטריטוריה הסעודית, כמו גם העברת מרכז הכובד האזורי של אל-קאעדה לתימן – הם לא יותר מאשר סימפטומים שעלולים להביא לכך שתימן תהפוך במהרה, אולי כבר הפכה, למדינה כושלת, ולאחת המסוכנות שבהן.
הרחק מהעניין הציבורי והסיקור התקשורתי, גוברת חשיבותה של תימן כזירה למאבק בין כוחות אזוריים. האיום העיקרי עמו מתמודדת תימן לאחרונה קשור ללחימה המתמשכת בצפון מערב המדינה. בתחילת אוגוסט הלחימה התפרצה שוב, מה שמוסיף מימד נוסף של אי-יציבות למדינה שגם כך מתמודדת במקביל עם מאבק בדלני בדרום, פעילות ג'האד עולמי ולאחרונה אף משמשת כ"תחנת מעבר" למבריחי אמצעי לחימה, המגיעים בחלקם לחמאס.
