האם בדומה למלחמת ששת הימים שפתחה מלחמה של שבע שנים, הרע עוד לפנינו? ב-7 באוקטובר 2023, חמישים שנה ויום מפרוץ מלחמת יום הכיפורים, הופתעה ישראל בשנית בתולדותיה בפלישת אויב לשטחה. כמו חמישים שנה לפני כן ישראל צעדה בעיוורון לאותו היום, תוך שמנהיגיה מוכיחים כי מי שלא לומד מההיסטוריה סופו שיחזה בחזרת ההיסטוריה על עצמה. רק שהפעם, הקטסטרופה הייתה נוראה יותר.
מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, המכון למחקרי ביטחון לאומי עורך באופן תדיר סקרי דעת קהל[1] המבקשים לבחון עמדות ביחס לסוגיות הביטחון הלאומי שעל הפרק, ובנוגע לחוסן הלאומי ולאמון הציבור.
לחצו כאן להורדת נתוני הסקר המלאים | לתוצאות הסקר בשפה בערבית - نتائج الاستطلاع باللغة العربية | לחצו כאן לצפייה במגמות בקרב הציבור היהודי | לחצו כאן לצפייה במגמות בקרב הציבור הערבי | אמון בגופים ובמוסדות
עיקרי הממצאים:
חזרה לרמות האמון שלפני המבצע מול איראן: לאחר עלייה חדה באמון הציבור בדרג הביטחוני והמדיני במהלך מבצע "עם כלביא" מול איראן, ניכרת כעת...
משך המערכה ברצועת עזה, הקושי להשיג בה הכרעה, והיקף הכוחות העצום שמושקעים בה נעוצים כולם ישירות באתגר התת-קרקע הייחודי לזירה זו. לכך יש השלכות משמעותיות – לא רק על מצב המלחמה הנוכחית ברצועה, אלא גם על המצב שייווצר בה בעקבות המלחמה.
מאז פרוץ המלחמה ברצועת עזה, הסיוע ההומניטרי ממלא תפקיד כפול: מצד אחד, הוא צורך קיומי עבור האוכלוסייה הפלסטינית השרויה במצוקה קשה ומתמשכת; בה בעת הוא הפך מוקד למחלוקות ולמאבקים בין אינטרסים מתחרים. מאמר זה מציג את ההתפתחויות שחלו בזירה ההומניטרית לאורך חדשי המלחמה ואת הדיונים והמחלוקות שהתעוררו בהקשר מורכב וטעון זה על פי שלוש תקופות. כל אחת מהן משקפת שינוי במנגנון הסיוע ו/או בהיקף שלו, וממחישה כיצד הפכה סוגיית הסיוע ההומניטרי ברצועת עזה לזירת עימות נוספת במסגרת המלחמה המתמשכת, כלי אסטרטגי במאבק על שליטה, עיצוב נרטיבים וצבירת לגיטימציה...
במלחמה ברצועת עזה, ישראל ניצבת בפני הכרעה בין שלוש חלופות אסטרטגיות: המשך החתירה להסכם הפסקת אש לשחרור חלק מהחטופים תוך דבקות ביעד מיטוט חמאס ופירוקו מנשקו; הסכמה לסיום המלחמה על פי תנאי חמאס כדי להביא לשחרור כל החטופים; כיבוש הרצועה והחלת ממשל צבאי זמני, בתקווה שהמהלך יביא גם לשחרור החטופים. שלוש החלופות כרוכות במחירים משמעותיים לצד יתרונותיהן היחסיים, ואף לא אחת מהן מבטיחה את מימוש מטרות המלחמה במלואן. במאמר זה נבחן את משמעויותיו של כיבוש רצועת עזה והמענה שחלופה זו תציע למימוש מטרות המלחמה בהשוואה לשתי החלופות האחרות.
הכישלון הצבאי בהגנה על תושבי הדרום ב-7 באוקטובר יצר שבר אמון עמוק בין הציבור לצה"ל, והיה מבחן חסר תקדים ביחסים בין החברה הישראלית לצבא. אף שהציבור המשיך לבטא זיקה רגשית הדוקה כלפי צבא העם, הנהנה בקביעות מהדרגה הגבוהה ביותר של לגיטימציה ואהדה, יצר המחדל הקשה סדק עמוק באמון המקצועי בצה"ל.
הכישלון המקצועי של מערכות המודיעין, ההגנה והפיקוד נתפס בתודעה הישראלית גם ככישלון ערכי. הצבא שהושקעו בו משאבים אדירים של שנות שירות, תקציבים ולגיטימציה, כשל במשימה הבסיסית ביותר שלו.
אזרחי המדינה ישבו במשך שעות רבות במרחבים המוגנים והתחננו...
לנוכח השינוי הדרמטי שחל במאזן הכוחות באזור בעקבות העימות בין ישראל לאיראן – שיקום ההרתעה הישראלית; המוטיבציה הגלויה של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ להביא לסיום המלחמה; החלשת ציר ההתנגדות והגורמים הלא-מדינתיים השייכים אליו; מצבו המוחלש והמבודד של חמאס, כשהוא תלוי בחסדי המדינות מתווכות; נכונותן של מדינות ערב להירתם ולסייע בייצוב הרצועה ללא שלטון חמאס – נוצר חלון הזדמנויות לסגירת מעגל המלחמה שהחל ברצועת עזה, ובראש ובראשונה להחזיר את החטופים. סיום המלחמה הוא גם תנאי להרחבת 'הסכמי אברהם' וליצירת קואליציה אזורית בהובלת ארצות...
לחצו כאן להורדת נתוני הסקר המלאים | לחצו כאן לצפייה במגמות בקרב הציבור היהודי | לחצו כאן לצפייה במגמות בקרב הציבור הערבי
בהמשך לגל הסקר הראשון , נתוני הגל השני של הסקר[1], שבוע לאחר הסקר הקודם, מצביעים על יציבות כללית בתפיסות הציבור, לצד מספר מגמות ראויות לציון: אמון באישים ובמוסדות
עיקרי הממצאים: צה"ל: רמת האמון הגבוהה בצה"ל נותרה יציבה – 82 אחוזים מהציבור הביעו אמון רב או רב מאוד, לעומת 83 אחוזים בגל הקודם לפני שבוע, עם תחילת מבצע "עם כלביא".
הממשלה: ניכרת המשכיות קלה במגמת העלייה באמון בממשלה מאז חידוש הלחימה – 32...
מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, המכון למחקרי ביטחון לאומי עורך באופן תדיר סקרי דעת קהל[1] המבקשים לבחון עמדות ביחס לסוגיות הביטחון הלאומי שעל הפרק, ובנוגע לחוסן הלאומי ולאמון הציבור.
לחצו כאן להורדת נתוני הסקר המלאים | לחצו כאן לצפייה במגמות בקרב הציבור היהודי | לחצו כאן לצפייה במגמות בקרב הציבור הערבי תמצית הממצאים עם פתיחת המערכה נגד איראן נצפית עלייה בכלל מדדי האמון בגופים ביטחוניים ומדיניים גם יחד.
מרבית הציבור תומך במתקפה נגד איראן וסבור כי ההחלטה לצאת אליה מבוססת בעיקר על שיקולים ביטחוניים.
עם זאת, כ-70 אחוזים מן...
מאז התחדשות הלחימה ברצועת עזה, החזית הפנימית העזתית מגלה סימני שינוי משמעותיים. תחושות זעם, ייאוש וערעור גובר באמון כלפי הנהגת חמאס, הן הצבאית והן האזרחית, מניחים תשתית להתקוממות פנימית שעשויה לטלטל את האיזון הפוליטי ברצועה. הסיסמה "החיים שלהם לא שווים יותר מהחיים שלנו" מייצגת שינוי תפיסתי מהותי ושבירת מחסום הפחד, כאשר המפגינים מרימים דגלים לבנים, סמל מובהק לכניעה. סימני שבירה ניכרים גם בלב גרעין חמאס, כאשר גוברים הדיווחים על עזיבתם של מפקדי השטח ועל החדירה המודיעינית של ישראל לשורות הארגון.
על פי ניטור דיווחים תקשורתיים, התקיימו...
שוב עומדת שאלת המשך המלחמה ברצועת עזה במרכז המחלוקת הציבורית, כשהיא כרוכה לבלי הפרד בשאלת החטופים הנותרים שבידי חמאס. חילוקי דעות והערכות ביחס לעתיד, שהוא תמיד פתוח, לפחות בחלקו, הם לגיטימיים. כך גם ביחס להבדלים ערכיים שבבסיס קבלת ההחלטות, אשר ביחס אליהם לא יכולה להיות הכרעה אובייקטיבית – רק הכרעה לגבי מה מאמצים ומה לא, לאחר ששוקלים את כל האפשרויות וההשלכות, העובדתיות והמוסריות. לא קיים ביטחון שיש בשלב זה תוחלת להמשך המערכה ברצועת עזה – מדינית וצבאית – וייתכן שמדינת ישראל נקלעה למצב של lose-lose. ועם זאת, לפני קבלת החלטות קשות, הכרח...
