ב-19- 23 יוני 2011 התקיים, זו השנה החמישית ברציפות, תרגיל העורף הלאומי. מטרת התרגיל השנתי היא להביא לשיפור מוכנות החזית האזרחית ומרכיביה – מערכות החירום לסוגיהן והתושבים בכלל – לעמוד בפני מצבי חירום ובעיקר בפני האתגרים הביטחוניים על פי הגדרות תרחיש הייחוס שקבע צה"ל. מנהלי התרגיל ייצרו מצבי בוחן מגוונים לצורך ליבון עקרוני והפעלה בשטח של מענים הולמים לתמונת האיום המתעדכנת.
המחבר בוחן באיזו מידה שיפרו פעולות שננקטו בתקופה האחרונה ברמה הממלכתית, הצבאית והמקומית בישראל, את מוכנות העורף לשעת חירום. המסקנה העולה היא, שגם לאור ניסיונות להפיק לקחים מהכישלון של הכנת העורף לעימותים ביטחוניים ולאסונות המוניים, נמשך הערפול בשאלת האחריות הכוללת לניהול העורף בעת משבר.
השריפה הגדולה בכרמל (2- 5 דצמבר 2010) האירה באור גדול ולא מעודד את מצבם של שירותי החירום במדינת ישראל ואת מידת המוכנות של החזית האזרחית למצבי משבר קיצוניים. אמנם מה שעומד עתה במוקד הביקורת הציבורית הוא מצבם העגום של שירותי הכבאות (ראה דוח מבקר המדינה בנדון), אולם נכון יהיה להרחיב את היריעה ולהשתמש באסון השריפה ובלקחיה כהזדמנות חשובה להפיק לקחים ולעצב אסטרטגיה כוללת שתאפשר התמודדות מחדש וביתר שאת עם האתגרים והאיומים על החזית האזרחית.
ועדת טירקל לבדיקת אירועי המשט החלה בשבוע שעבר את דיוניה. בשלושת הימים הראשונים העידו שלושת האישים המרכזיים הקשורים לפרשה: ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל. העדויות של השלושה, שברובן ניתנו בפומבי, מעלות שאלות ואף תהיות מסוימות בכל הקשור לממשק הרגיש והחיוני בין הדרג המדיני והדרג הצבאי.
מתחילת שנת 2010 התבשר הציבור בישראל – ואויבי המדינה מבחוץ – בדבר שתי התפתחויות חשובות בכול הקשור לעיבוי חגורת ההגנה על החזית האזרחית: כך התפרסם בתקשורת, אך לא באורח רשמי, כי הקבינט המדיני–ביטחוני החליט לאחרונה לחלק ערכות מגן לכלל הציבור, החל מפברואר 2010, במהלך תקופה של שלוש שנים, ובעלות של מיליארד שקל. מיד לאחר מכן נודע כי מערכת ההגנה האקטיבית הטקטית "כיפת ברזל", ליירוט פצצות מרגמה ורקטות קצרות טווח (4-70 ק"מ), המפותחת על ידי רפא"ל, הצליחה ליירט מטח משולב של טילים המדמים רקטות קסאם וגראד. עוד דווח כי כתוצאה...
קובץ מאמרים זה ממשיך את סדרת ספרי המאזן האסטרטגי למזרח התיכון שפורסמו על ידי המכון בעשרים וחמש השנים האחרונות. קובץ זה מציג את מצבה האסטרטגי-מדיני של ישראל באמצע 2009, ובוחן את המשתנים המשפיעים על מצב זה. בין הנושאים הנדונים: דעת קהל בישראל, מוכנות החזית האזרחית, בחירות 2009 ומשימותיה של הממשלה החדשה בראשות בנימין נתניהו. נדונים כמובן הנושאים המרכזיים של המשא ומתן עם הפלסטינים, עתידו של המשא המתן עם סוריה ויזמת השלום הערבית.
מלחמת לבנון השנייה ב-2006 כמו גם מבצע "עופרת יצוקה" בדצמבר 2008-ינואר 2009 הוכיחו בבהירות את מרכזיותה של החזית האזרחית בעימות צבאי נרחב בין ישראל לאויביה. הלקח המרכזי והבולט משני אלה, הוא, כי במקביל להתכוננות המדוקדקת וארוכת הטווח הנדרשת להכנת המכונה הצבאית, נדרשת גם השקעה מורכבת ורצופה בהכנת החזית האזרחית לעימות.
בעשרה בפברואר 2009 הלכו 3.4 מיליון ישראלים לקלפי כדי לבחור את הכנסת השמונה-עשרה. התוצאות משקפות את מורכבותה של המציאות הישראלית: דמוקרטיה חיה ונושמת – מושא הקנאה של רבים – לצד שיטת ממשל המובילה לאי-יציבות מובנית, וציבור בוחרים המחולק כמעט שווה בשווה באשר לסוגיות המפתח בפניהן ניצבת המדינה בעת הזאת.
לתוצאותיהן של הבחירות לכנסת ה-18 יהיו לכל הדעות השלכות משמעותיות על התהליך המדיני במזרח התיכון, ובאופן ספציפי על המסלולים הישראלי-פלסטיני והישראלי-סורי. מעבר למגמות הכלליות של דעת הקהל הישראלית, להרכבה של הממשלה הישראלית הבאה תהיה השפעה באשר לאופן התייחסותה של ישראל לתוכנית הגרעין האיראנית ולתהליך השלום. למרות שנוסחי המצע של המפלגות השונות אינם בבחינת מדדים בלעדיים, והעובדה שהמפלגות לא תמיד נאמנות להם, מצעים אלה משמשים, בשלב הזה, בסיס לניתוח הסיכויים הקואליציוניים, לכל הפחות באשר למה שנוגע לסוגיות הדיפלומטיות הנמצאות על סדר היום.
בתום השבוע הראשון של מבצע "עופרת יצוקה" ניתן כבר לסכם מספר תובנות ביניים לגבי החזית האזרחית בישראל. נתון הבסיס לצורך סיכום כזה הוא מספרי השיגורים מהרצועה לעבר העורף האזרחי הישראלי. ב-6 הימים הראשונים של המבצע שוגרו לשטח ישראל 182 רקטות מאולתרות מסוג קסאם ועוד 65 קטיושות תקניות מסוג גראד, סה"כ 247 רקטות, המציגות ממוצע של כ-41 רקטות ליום לחימה. לאלה יש להוסיף עוד כ-277 פצצות מרגמה. נתונים אלה חשובים בבחינת המשמעויות של השבוע הראשון ללחימה בחזית האזרחית.
מלחמת לבנון השנייה יצרה עדכון חשוב – שהיה ראוי להתרחש שנים קודם לכן – בתפיסת הביטחון של מדינת ישראל. הפגיעות הרצופות של חזבאללה בריכוזי אוכלוסייה ישראליים בקיץ 2006 "הפילו את האסימון" בציבור הישראלי ובקרב מקבלי ההחלטות. עכשיו מבין כל אזרח וקברניט כי העורף הוא חזית פעילה לכל דבר, מקבילה, במידה רבה, בחשיבות משמעויותיה לחזית הצבאית. עתה מובן יותר מאי פעם בעבר כי תוצאות המלחמות בין ישראל לאויביה ייקבעו בעתיד לא רק על פי מה שיתרחש בחזית הצבאית, אלא במידה לא מבוטלת גם על פי מה שיתרחש בחזית האזרחית.
חיזוק האחיזה הישראלית ב"גושי ההתנחלויות" מערבית לגדר ההפרדה, וביחוד סביב ירושלים, יהיה המורשת שיותיר אחריו ראש הממשלה, אהוד אולמרט, בעיצוב המציאות בשטחים. גישתו העקרונית של אולמרט, שראתה בגדר ההפרדה את הגבול דה-פקטו של ישראל, עמדה ביסוד ההחלטות שקיבל על בנייה חדשה בשטחים והעמדות שהציג במושא ומתן עם הרשות הפלסטינית.
