לאחרונה הופיעו דיווחים וקטעי פרשנות רבים, לפיהם ישנה התקרבות של ממש בין ישראל וסעודיה. לשני הצדדים אינטרסים משותפים במניעת איראן מהשגת יכולת גרעין צבאית כמו גם בבלימת הניסיונות של איראן להשיג הגמוניה אזורית. בנוסף, שני הצדדים מודאגים מהמדיניות האמריקנית, שנמנעה מהפעלת כוח נגד איראן וסוריה ומאותתת על התרחקות הדרגתית מבעיות המזרח התיכון. למרות מפגש האינטרסים בין הצדדים, "נורמליזציה" מלאה אינה נמצאת כעת על הפרק. זאת, כל עוד לא תחול פריצת דרך משמעותית באפיק המדיני בין ישראל לפלסטינים. אולם, בין יחסים דיפלומטיים מלאים לבין נתק...
סירובה של סעודיה להצטרף כחברה זמנית במועצת הביטחון של האו"ם הוא האחרון בשורה של חילופי מהלומות דיפלומטיות, לרוב מאחורי הקלעים, בינה לבין ארצות הברית. אלה נועדו לאותת לארצות הברית על חוסר שביעות רצונה של הממלכה ממדיניותה המזרח תיכונית. הברית הלא כתובה אשר מחברת בין שתי מדינות אלו, דמוקרטיה ליבראלית ומונרכיה אבסולוטית, התבססה על העיקרון לפיו ארצות הברית זוכה בגישה לכלכלת המפרץ ובתמורה, היא מספקת לממלכה "מטריית הגנה" מפני איומים חיצוניים. אולם, אירועי ה"אביב הערבי" מעמידים, שוב, למבחן את היחסים בין השתיים.
קטאר הפכה בשנים האחרונות למדינת מפתח במזרח התיכון ולבעלת השפעה רבה מחוצה לו. כל זה עשוי להשתנות. העוצמה הכלכלית האדירה והנכונות להשתמש בה לצרכים מדיניים, נוסף לחולשתם של כמה ממוקדי הכוח האזוריים על רקע ה"אביב הערבי", הבליטה את מדיניות החוץ הייחודית של האמירות. המשענת הביטחונית האמריקאית מאפשרת את הפעלתנות הדיפלומטית של האמירות בידיעה, כי ביטחונה נשמר (קטאר מארחת את מפקדת פיקוד המרכז האמריקאית ובשטחה בסיס חיל האוויר האמריקאי הגדול במזרח התיכון). אך כוחה של האמירות אינו בלתי מוגבל. רבים לא מרוצים ממדיניות החוץ...
תקיפה אמריקאית מוגבלת אינה מתיישבת באופן מלא עם האינטרסים הערביים. ישנו חשש, בעיקר במדינות המפרץ, שתקיפה אמריקאית מוגבלת תהיה דומה בתוצאתה לתקיפות האמריקאיות בעיראק ב-1993 וב-1998, שהשאירו את סדאם על כסאו והביאו אותו להגביר את דיכוי עמו. הפלת אסד (והחלשת איראן וחזבאללה) היא שהפכה ליעד האסטרטגי הראשון במעלה עבורם. המטרה היא לחזק אלמנטים מבין המורדים כך שאם וכאשר ייפול אסד, הם יתפסו את השלטון במה שיישאר מהמדינה הסורית.
בצעד יוצא דופן העביר האמיר של קטאר, השייח חמד בן חליפה אל-ת'אני, את השלטון לבנו, הנסיך תמים, בן-33, שהפך בכך למנהיג הצעיר ביותר בעולם הערבי. ב-כך שם חמד קץ לשמועות ולחצאי הדיווחים בחודשים האחרונים באשר לחילופי הגברי הצפויים באמירות.
סקר שפורסם לאחרונה על-ידי מכון המחקר "פיו" טוען כי במזרח התיכון יש רוב שתומך בהפיכת השריעה לחוק מדינה. למרות שההגדרות והגישות משתנות באשר לאילו היבטים של חוקי האסלאם יש לכלול ועל מי להחילם, רוב משמעותי באזור, כך על-פי הסקר, יעדיף לראות קשר הדוק יותר בין פוליטיקה, ממשל ואסלאם ומחזיק באמונה שלקוראן ולחדית' יש מה לומר על אופן ארגון החברה והממשלה. התוצאות אינן אמורות להפתיע. חסידי האסלאם הפוליטי כמו האחים המוסלמים, מפלגות לווין שלהם וכן תנועות דומות, הוכיחו שהם פופולאריים למדי ומעורבים בהיקף רחב בטלטלה האזורית ובהשלכותיה.
לפני שנה יצא עבדאללה לראשונה בפומבי כנגד אסד. ההתבטאות יוצאת הדופן בחריפותה של המלך הסעודי, שתבע "להפסיק את מכונת ההרג", הייתה עדות נוספת להתייצבות של סעודיה, לאחר שעשתה זאת גם בבחריין, נגד החזית הרדיקאלית בראשות איראן. סעודיה – שמסייעת לאופוזיציה הלוחמת בסוריה – מבקשת לראות בנפילתו של אסד ולו בשל העובדה, כי בכך תאבד איראן את בת בריתה המרכזית, יתערער המערך הרדיקאלי ותינתן לסעודיה הזדמנות להנהיג מחנה סוני גדול ומגובש מבעבר.
מאמרי הקובץ אמורים לתרום להבנה עמוקה יותר של נושא בקרת הנשק, לאור איום התפוצה הגרעינית במזרח התיכון בעת הנוכחית ונוכח העיסוק ברעיונות לקידום מזרח תיכון נקי מנשק להשמדה המונית. המאמרים הכלולים בקובץ מכסים מגוון רחב של סוגיות, בכללן מאמצי ההתמודדות האירופית עם השאיפות הגרעיניות של איראן, מדיניות בקרת הנשק של סין, שיקולי הגרעין של טורקיה, ערב הסעודית ומצרים, וכן האמנה למניעת תפוצת נשק גרעיני מפרספקטיבה של המשפט הבינלאומי.
נסיך הכתר הסעודי, נאיף בן עבדול עזיז, הלך לעולמו בבית חולים בז'נבה. מותו של נאיף, כבן 79, לא בא בהפתעה, שכן בשנים האחרונות היה חולה מאוד. נאיף הוכתר כנסיך הכתר רק בחודש אוקטובר 2011, לאחר מותו של הנסיך סולטן. המלך עבדאללה, במהלך מהיר שנועד למנוע חיכוכים מיותרים בצמרת ולשדר יציבות והמשכיות, מינה יורש עצר חדש בפעם השנייה בתוך תשעה חודשים.
אירועי "האביב הערבי" שהתפשטו במזרח התיכון במהלך 2011 , יצרו מציאות אזורית חדשה שלה השלכות מורכבות על האזור ועל הזירה הבינלאומית. כפועל יוצא, לאחר שנים שבמהלכן רוסיה שבה והתבססה באזור ואף צברה הישגים לא מבוטלים בקשריה עם מדינות באזור, היא הגיעה לצומת דרכים באשר למדיניותה בו. נוכח התהוותה של מציאות חדשה, מסתמנים שינויים ממשיים במדיניותה המזרח תיכונית של רוסיה. ביניהם הולך וגובר המשקל המיוחס עתה לישראל, מתוך הנחה שהידוק שיתוף הפעולה עמה יתרום לקידום האינטרסים הרוסיים באזור.
למרות התלות שפיתחו מדינות המפרץ בכוחות חיצוניים, בראש ובראשונה בארצות הברית, הן מטילות כיום ספק גדול מבעבר ביכולתה של וושינגטון לערוב לביטחונן. זאת, לאור מדיניותה כלפי בני בריתה הערבים ב"אביב הערבי", נסיגת כוחותיה מעיראק וקשייה לעצור את איראן בדרכה אל נשק גרעיני. ספק זה עלול להשפיע על נכונותן בעתיד לקחת על עצמן סיכונים משמעותיים למענה. יחד עם זאת יש להדגיש כי "האביב הערבי" חילץ את מדינות המפרץ במידה רבה מן הפסיביות שאפיינה אותן והן נראות כיום מלוכדות מבעבר. הטלטלה שעברה על המרחב הערבי מראשית שנת 2011 חשפה, ואולי...
הטלטלה שאחזה במרחב הערבי הבליטה את כוחה העולה של קטאר ואת מדיניות החוץ הייחודית שאימצה, הכוללת מעורבות אקטיבית במרבית מוקדי הטלטלה באזור. מדיניות זו – עירוב של אופורטוניזם ואמביציה – בשילוב עם עוצמה כלכלית אדירה ונכונות להשתמש בה לצרכים מדיניים, במקביל לחולשתם של מוקדי הכוח העיקריים מתוך האזור ומחוצה לו, מאפשרת את כניסתה של האמירות לחלל שנוצר ואת מעמדה המדיני החדש.
