אירועי "האביב הערבי" שהתפשטו במזרח התיכון במהלך 2011 , יצרו מציאות אזורית חדשה שלה השלכות מורכבות על האזור ועל הזירה הבינלאומית. כפועל יוצא, לאחר שנים שבמהלכן רוסיה שבה והתבססה באזור ואף צברה הישגים לא מבוטלים בקשריה עם מדינות באזור, היא הגיעה לצומת דרכים באשר למדיניותה בו. נוכח התהוותה של מציאות חדשה, מסתמנים שינויים ממשיים במדיניותה המזרח תיכונית של רוסיה. ביניהם הולך וגובר המשקל המיוחס עתה לישראל, מתוך הנחה שהידוק שיתוף הפעולה עמה יתרום לקידום האינטרסים הרוסיים באזור.
נראה, שגזרת המאמץ המדיני העיקרי של רוסיה עתה אינה ישראל ואף לא המזרח התיכון בכללותו, אלא המערב, כאשר מכלול יחסי רוסיה-ארצות הברית הפך לזירת עימות מרכזית. מסתמן שמכלול המהלכים הא-סימטריים האחרונים של רוסיה ביחס לארצות הברית מזכיר במשהו את האירועים שקדמו לתפנית ביחסי מדינות אלה ב-2009, המוכרת כתכנית ה"אתחול". גם הפעם ניתן להבחין בהתפתחויות דומות. המשבר הנוכחי התפתח סביב סוגיית התכנית להגנה מפני הטילים הבליסטיים (BMD) של נאט"ו, שהחל בעקבות המפגש הכושל בין נאט"ו לרוסיה במוסקבה. מסתמן, כי המפגש, שהתקיים, משום מה, במועד...
עם הגברת הפעילות הבינלאומית סביב התכנית הגרעינית האיראנית, נראה ששאלת המלחמה האפשרית נגד איראן עולה למרכז סדר היום גם ברוסיה. ניתן לזהות גם הגברת הפעילות הדיפלומטית, גם הערכות ביטחונית וגם קיומו של הדיון הציבורי ההולך ומתרחב, המשקף חילוקי דעות במערכת הרוסית.
מזכר זה, שרואה אור במלאת שנה לפרוץ הטלטלה במרחב הערבי, נועד לספק מעין מאזן ביניים ולעמוד על המשמעויות הנגזרות מהאירועים שהתרחשו במדינות ערב השונות. המחאה הערבית ניזונה ממצוקות חומריות שהשתלבו בהדרגה בשיח שתבע לשנות את ההסדרים הפוליטיים הקיימים. עם זאת, הדרישות העמומות של המפגינים, היעדרה של חברה אזרחית מגובשת וקשיי המשטרים להיענות לתביעות, עלולות להביא לכך שהמחאה הערבית תמצא מחסה בזהות העדתית, השבטית ו/או באסלאם הקיצוני ותביא להחלשות נוספת של מדינת הלאום הערבית.
הבחירות לנשיאות ברוסיה, בהן זכה, כצפוי, וולדימיר פוטין, היו בכל זאת דרמתיות. זאת לא בשל התוצאה החזויה מראש, אלא בשל אירועי המחאה הציבורית של החודשים האחרונים, שהשפיעו על תעמולת הבחירות ועל ההיערכות לקראתן. גם למחרת הבחירות נמשכו גילויי המחאה ונראה, שאלה צפויים להפוך למרכיב קבוע במציאות הפוליטית הרוסית. בכך הופכת תופעה זו לאתגר עבור השלטון הרוסי, לצד מכלול נושאי הפנים, שילווהו גם בעתיד. אתגר נוסף, ואולי אף גורלי עבור הממסד הרוסי, הוא בתחום החוץ והביטחון, שבו נקבע עתיד מעמדה של רוסיה בזירה הבינלאומית. שני נושאים אלה הפכו לסוגיות...
בדצמבר 2011 קיימו כוחות צבא סוריה כמה תרגילים באש חיה. תרגילים אלו זכו, שלא כרגיל בסוריה, להבלטה רבה באמצעי התקשורת הסורים. ב-4 בדצמבר דווח על תרגילי שריון וכן על תרגיל של כוחות הטילים. בשידור של הטלוויזיה הסורית הוצגו כמה שיגורים של כל סוגי הנשק הבליסטי ארוך הטווח של סוריה: הוצג שיגור טיל סקאד (לא ניתן לקבוע מהו הדגם), רקטת פרוג, טיל SS-21, וכן הוצג לראשונה שיגור טיל בליסטי המונע בדלק מוצק – קרוב לוודאי שהיה זה ה-M-600. כן הוצגו שיגורי רקטות כבדות (ה-220 מ"מ וה-302 מ"מ). תרגילים בהיקף כזה ובבולטות תקשורתית כה רבה הם בבחינת...
בשנים האחרונות התפרסמו מחקרים העוסקים באפשרות שאיראן תרכוש יכולת גרעינית ובקשיים להרתיע ולהכיל יכולת זו. כן התקיימו כמה משחקי סימולציה, ובהם נבחנו תהליכים עד להגעתה של איראן ליכולת גרעינית צבאית. הסימולציה המדמה תגובות לתרחיש שבו איראן מבצעת ניסוי גרעיני נועדה להוסיף על הידע הקיים בנושא, ובעקבותיה התקיים רב-שיח, שלתכניו מוקדש פרסום זה.
הסימולציה החלה לאחר ניסוי גרעיני איראני, בלא התרעה מוקדמת. ככלל, עצם פיצוץ המתקן לא הביא שינוי מהותי בהתנהגות השחקנים המרכזיים שעמדותיהם נבחנו – ארצות הברית, רוסיה, סין, האיחוד האירופי, תורכיה, מצרים,...
בשנים האחרונות הפכה רוסיה, למעשה, לשומר הסף של איראן וסוריה מפני הלחצים של הקהילה הבינלאומית. המדינות הללו, יחד עם חזבאללה וחמאס, מוכרות כ"ציר הרשע", האנטי מערבי (והאנטי ישראלי, כמובן), המקדש מאבק בסדר העולמי לקידום היעדים הרדיקליים של חבריו. אולם, בשלב הנוכחי, המתאפיין בלחץ הבינלאומי על סוריה, על רקע הדיכוי האלים של ההתקוממות העממית המתחוללת בה, ובהתפתחות המלווה את פרסום הדו"ח של סבא"א בעניין תכניתה הגרעינית של איראן, יש להבחין בין שני המקרים.
התפתחות חדשה, המבשרת אולי תפנית במדיניות רוסיה במזרח התיכון ניכרת לאחרונה בהתבטאויות, הנראות כמתואמות, של בכירים רוסיים (מומחים מובילים לענייני המזרח התיכון, פוליטיקאים ואף נשיא רוסיה עצמו, שכינה בתקשורת את האופוזיציה במזרח התיכון כמונעת על ידי טרוריסטים) שהושמעו בפורומים חשובים ובתקשורת. דבריהם כוללים הכרזות בגנותו של הגל המהפכני הפוקד את המזרח התיכון, המוצג כשלילי מיסודו והנושא עימו השלכות מסוכנות ליציבות האזורית והגלובלית.
הזעזועים שפקדו את המזרח התיכון בתקופה האחרונה מצאו את רוסיה מופתעת ואובדת עצות נוכח המציאות החדשה, המאופיינת בחוסר יציבות וחוסר ודאות כלליים. רצונה של רוסיה לשמור על מעמדה במזרח התיכון חייב את מנהיגיה לתור אחר חלופות מדיניות, במאמץ להשתלב בעיצובו העתידי של האזור. השיקולים המנחים של רוסיה הם מצד אחד, הסיכון לאבד את כלל ההישגים הקודמים ויתכן אף להיפגע ישירות אם וכאשר תהליך דומה – מרי אזרחי – יתרחש גם בביתה, ומצד שני הסיכוי לצאת נשכרת מהשינויים המהפכניים, תוך שדרוג מעמדה האזורי. נראה, שרוסיה אכן נחושה לקדם יוזמות מדיניות חדשות מול כלל...
המסקנה העולה מן הניתוח המוצג במאמר זה, היא שאין כיום אסטרטגיה מגובשת למשא ומתן, וגם אין נכונות לפעולה צבאית – הן מצד ארצות-הברית והן מצד ישראל – שייבלמו את התקדמות תוכנית הגרעין של איראן. סנקציות ואמצעי חבלה יכולים לעכבה, אך לא לשנות את האינטרס האיראני הבסיסי לפתח יכולת גרעינית. הזעזועים שפקדו את המזרח התיכון בשנה האחרונה מוערכים כהתפתחויות שרק יחזקו את עניינה של איראן בהשגת יכולת גרעינית, ואילו שינוי פנימי, שיביאה לידי שינוי מדיניות גם בתחום הגרעין, אינו נראה באופק.
מאמרם של עודד ערן, שמעון שטיין וצבי מגן עוסק במצוקה שאליה נקלעו חברות הקוורטט עקב הצורך להתמודד עם דילמות כלכליות-פוליטיות פנימיות יחד עם אתגרים שהציבו לפניהם האירועים במזרח התיכון. ארצות-הברית תיאלץ להתמודד עם הצורך להשאיר כוחות צבא באפגניסטן ובעיראק על אף ההחלטה לצמצם בהן נוכחות, וכן עם התערערות אמונם של משטרים ערביים בממשל בעקבות תמיכתו בחילופי השלטון במצרים, וכל זאת לצד הצורך ליישב בין ערכים לבין אינטרסים במציאות מורכבת. אתגר אחר שארצות-הברית תידרש לגבש לו מענה הוא התהליך המדיני הישראלי-פלסטיני, לנוכח חילוקי דעות עם ממשלת ישראל...
