הגיליון הרביעי של "מעבר לרשת" מתמקד הפעם בשתי זירות שונות (אם כי לא בלתי-קשורות) שעמדו במוקד השיח בעולם הערבי ברבעון זה. החלק הראשון עוסק בהסכם הפיוס הפנים-פלסטיני בין חמאס לפת"ח שנחתם באוקטובר 2017, לאחר שהבשיל בתום תהליך מתוכנן ומחושב של הנהגת חמאס החדשה בהובלת יחיא סנוואר. לא רבים נותנים לפיוס סיכוי לשרוד, אך בינתיים כל הצדדים מרוויחים ממנו – ובעיקר חמאס שרצתה בו יותר מכולם. בהקשר זה, השיח ברשתות חושף תמונה שונה ממה שהצטייר בעיניים ישראליות. החלק השני, שמחולק לשניים, עוסק בדינמיקה האזורית המשתנה בעקבות הרוח החדשה...
בצאתו למלחמה בתימן הבטיח מוחמד בן סלמאן ניצחון מוחץ ומהיר על החות'ים והאיראנים. אך כמו שהוכח שוב בהריגתו של עלי-עבדאללה סאלח, כוחה של ערב הסעודית מוגבל והיא נתקלת בקשיים להכריע אויב נחוש על סף דלתה. מבחינת המשטר האיראני, נראה כי ברור לו שלאופן שבו תתפתח המערכה בתימן תהייה השפעה על הנרטיב אשר ליכולתה של איראן להתמודד עם שיתוף הפעולה הסעודי–אמריקאי להצרת השפעתה גם בזירות אחרות במזרח התיכון, בדגש על סוריה ולבנון.
ערב הסעודית מאותגרת כיום כמעט בכל ממד – בזירה הפנימית והחיצונית כאחת. הטלטלה הפנימית העוברת באחרונה על הממלכה, המתבטאת במעצר חסר תקדים בהיקפו של מאות בכירים, ביניהם אנשי מפתח בכלכלה, בתקשורת ובפוליטיקה, לכאורה בשם מאבק בשחיתות, עשויה להתברר כהתפתחות בקנה מידה היסטורי. במיוחד, יש לעקוב אחר השפעותיהם האפשריות של המהלכים האחרונים, כאשר ברקע השאלה האם הממלכה נמצאת בפתחו של עידן אי-יציבות ממושך. גופי הערכה ומדיניות במדינות המושפעות ממעמד ערב הסעודית, ובכללן ישראל, נכון שיהדקו את המעקב אחר ההתרחשויות ויכינו תכניות חירום למקרה של משבר.
ראש ממשלת לבנון, סעד אל-חרירי, הודיע במפתיע במהלך ביקור בערב הסעודית על התפטרותו מתפקידו. בנמקו את ההתפטרות תקף חרירי בחריפות את חזבאללה ואיראן והאשימם בתכנון התנקשות בחייו. נראה כי המהלך הנו תוצאה של החלטה של ערב הסעודית, שננקטה במסגרת מאבק הכוחות בינה לבין איראן, המתעצם בעקבות הישגיה של איראן בסוריה ובעיראק, שהמחישו כי ידה כעת על העליונה במספר זירות במזרח התיכון. לא ברור עד כמה המהלך הנו חלק מאסטרטגיה סדורה שגובשה על ידי ההנהגה הסעודית, הכוללת גם הבנה של הצעדים הנוספים שיידרשו כדי לבלום את התרחבות ההשפעה האיראנית באזור. גם אם מהלך...
ביקורו ההיסטורי של המלך סלמאן במוסקבה נשא חשיבות רבה עבור שתי המדינות. לערב הסעודית ורוסיה שורת אינטרסים משותפים ובראשם חתירה לייצוב מחירי הנפט וכן רכש אמצעי לחימה וטכנולוגיה גרעינית ועניין בהשקעות משותפות. יתרה מכך, מוסקבה מבינה כי לא זו בלבד שיקשה עליה להגביר את השפעתה במזרח התיכון בלי שיפור ביחסיה עם ריאד, אלא שלריאד עדיין השפעה לא מובטלת על כוחות האופוזיציה לאסד ולכן על הסיכוי להסדרה בסוריה, ואף השפעה על כוחות אסלאמיים ברוסיה עצמה.
מדיניות החוץ של ערב הסעודית בעת הנוכחית אסרטיבית משהייתה לאורך שנים, ויש יאמרו – הרפתקנית. מוחמד בן-סלמאן, יורש העצר בהווה ובקרוב ככל הנראה המלך, הוביל במספר מקרים, ובראשם המלחמה בתימן והמצור המדיני-כלכלי על קטאר, קו שנוי במחלוקת, תוך לקיחת סיכונים שלא אפיינו את אופן ניהול יחסי החוץ של הממלכה בעבר. יתרה מכך, נראה שהמחיר של אימוץ מדיניות זו עולה לא פעם על הישגיה. ברקע ניכרים פגיעה במעמד האזורי של ערב הסעודית בשל הישגיה של איראן (חלקם בחסות הסכם הגרעין), קושי שהיא נתקלת בו להשפיע על יחסי הכוחות במאבקים המתחוללים בסוריה ובעיראק,...
החרם שהטילו על קטאר שכנותיה במפרץ צפוי לפגוע בקצב הצמיחה שלה, אך אם תצליח למתן את קצב בריחת ההון הוא לא יוביל כנראה למיתון חריף וארוך טווח. מכיוון שמרבית העלויות שטמונות בנסיגה באינטגרציה בין המדינות החברות במועצה לשיתוף פעולה במפרץ נוגעות לטווח היותר רחוק והן אינן יוצרות לחץ מידי על המדינות המחרימות, סביר שהן גם לא יהוו גורם מרכזי בעיצוב מדיניותן במשבר. הנחות אלו אינן מתנגשת עם הקביעה כי התמשכות המשבר יכולה לגרום להשפעות מבניות על כלכלת האזור.
השבועות האחרונים מזמנים אירועים בזירות הקרובה והרחוקה יותר, הטורפים את הקלפים המוכרים בהקשר של רצועת עזה ומייצרים תנאים אפשריים לתפנית, בתנאי שישראל תשכיל לנצלם ולמנפם בשיתוף פעולה עם מצרים ומדינות המפרץ.
יורש העצר הסעודי, מחמד בן-סלמאן, נהנה מדימוי של רפורמטור ובשל גילו הצעיר הוא יוכל לשלוט בממלכה זמן רב. אמנם, מינויו הרשמי ליורש עצר מפזר את הערפל סביב שאלת הירושה ויש בו כדי לתרום לדימוי אנרגטי ואקטיבי יותר של הממלכה, הגם שהוא מוסיף ממד של אי-וודאות אשר למדיניותה וליכולתה לעמוד באתגרים הניצבים בפניה.
הגיליון השני של "מעבר לרשת" עוסק בשלושה אירועים שתפסו את מרכז השיח בעולם הערבי בחודשים מרץ-מאי 2017. הראשון הוא ביקורו של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, בערב הסעודית. הביקור זכה להתייחסות נרחבת בעקבות התהודה המרשימה שעורר בקרב הציבור במצרים, במדינות המפרץ ובאיראן. המלך הסעודי ונשיא ארצות הברית ביקשו לשדר מסר של אחדות נגד הטרור ונגד איראן, אך השיח ברשתות מעיד על תוצאה הפוכה של פיצול וחולשה: מצרים כועסת על קטאר וערב הסעודית, קטאר מתקרבת לאיראן, ערב הסעודית כועסת על קטאר והאיראנים לועגים לכולם. הנושא השני הוא שביתת האסירים...
הסכסוך הנוכחי בין קטאר לבין כמה משכנותיה – ערב הסעודית, מצרים, איחוד האמירויות הערביות ובחריין – הוא המחלוקת הקשה ביותר ביניהן זה שנים, ויש לו פוטנציאל לערער עוד את אזור המפרץ, הסוער ממילא. אולם המשבר גם טומן בחובו הזדמנות. אם חזית מאוחדת, שכוללת את ארצות הברית והמדינות המובילות בעולם הערבי, תוכל להביא את קטאר לריסון תמיכתה בארגונים שמעודדים קיצוניות ומאיימים על הסדר האזורי – זו תוכל לסייע לייצב את האזור ולבודד את איראן. על ארצות הברית, לה קשרים קרובים עם שני הצדדים, למלא תפקיד פעיל בניסיון ליישב את הסכסוך בין הצדדים.
לניתוק היחסים בין מדינות מפרץ מרכזיות ומדינות סוניות נוספות לקטאר והטלת מצור על ידי מדינות אלו על קטאר יש השלכות גם בזירה הישראלית פלסטינית, המעורבות הקטארית ברצועת עזה המסייעת לייצובה עלולה להיפגע, והחמאס עלול להידחף לזרועות איראן, תרחיש שיגביר את הסיכויים להתלקחות מחודשת מול הרצועה. האינטרס הישראלי הוא לתמוך בתיווך אמריקאי שיסיים את הפרשה בפגיעה במעמדן של איראן והחמאס, אך ללא פגיעה חמורה בפעולות החיוביות של קטאר מול רצועת עזה ובתיווך עם החמאס.
