באחרונה הצהירה ישראל, כי היא ממשיכה במדיניותה ההתקפית על אדמת סוריה וכי תעצים את ההתקפות במידת הצורך, במטרה למנוע התבססות איראנית עוינת בסוריה ולסכל העברת נשק אסטרטגי מאיראן לחיזבאללה. הצהרה זו נועדה להבהיר, כי נוכחות ופעילות איראן בסוריה הם קו אדום שאין בכוונת ישראל לסגת ממנו, חרף המגבלות שמטילה רוסיה על ישראל ותהליך עזיבת צבא ארצות הברית את סוריה. ההצהרות הן היפוכה של מדיניות העמימות, שנשחקה בשנתיים האחרונות. הקושי הטמון במדיניות כזו הוא, שהיא עלולה לתרום להורדת סף התגובה מצד האויב ולחייב את ישראל להמשיך בתקיפות בתדירות גבוהה, ולו...
הסייבר הוא התחום שהתקדם בצורה המשמעותית ביותר בצה"ל בעשור האחרון. בתקופה זו הפך הסייבר לנושא מרכזי ולתחום עיסוק נרחב בצה"ל בכל מה שנוגע לפיתוח הידע וליישומו. מרחב הסייבר והרגולציה הקשורה בו הם בעלי חשיבות רבה גם בצה"ל, וזאת בשל מספר סיבות: ראשית, הם נוגעים לשיח הציבורי העוסק בפיתוח הידע ובהסדרת היחסים בין המדינה ובין המערכת הכלכלית בנושא הסייבר הלאומי וחוסנו, ובחיזוק יכולתה של המדינה לקיים המשכיות תפקודית בכל מצבי החירום וגם תחת מתקפות של אויבים ויריבים; שנית, למרחב הסייבר יש חשיבות רבה גם בהקשר הבין־לאומי. מדינת ישראל...
מאז תחילתה של "המערכה בין המלחמות" – מב"מ – שמנהלת ישראל בשטח סוריה מאז 2013, השתנו התנאים בזירה זו וכן עלתה רמת הסיכון הכרוך באסטרטגיה זו. גם תכלית המב"מ השתנתה וכיום היא מיועדת למנוע הקמת מערך נשק מדויק של איראן וחזבאללה במעגל הראשון של ישראל. לנוכח תכלית חדשה זו, נכון ליטול את סיכונים חדשים ולהמשיך במערכה, אמנם תוך התאמתה לתכלית ולנסיבות החדשות. תהליכי ייצוב סוריה שלאחר מלחמת האזרחים והתקדמות בניין הכוח של חזבאללה יוצרים דחיפות חדשה, ואי-עשייה כמוה כהסכמה עם מצבי הסיום ההולכים ומתגבשים. לכן, יש מקום...
פרק זה כולל ארבעה חלקים. הראשון — הערכת מאזן הביטחון הלאומי בשלהי שנת 2018, כפי שגובשה במכון למחקרי ביטחון לאומי. השני מתמקד בסוגיות העיקריות שעל הפרק בפתח שנת 2019 , אשר מן הראוי שראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל יעלו לדיון במטה הכללי של צה"ל ובקבינט המדיני־ביטחוני. בחלק השלישי נבחנות תפניות אסטרטגיות שסבירות התרחשותן אומנם נמוכה ביותר, אך אם וכאשר יתרחשו, משמעותן תהיה רבה ביותר למצבה המדיני־ביטחוני של ישראל. מומלץ שממשלת ישראל תבחן תפניות אלו ואת השלכותיהן האפשריות על ישראל, ותיערך לקראתן. חלקו הרביעי של הפרק מפרט עשר...
בספר הערכה אסטרטגית לישראל 2019-2018 — קובץ נוסף בסדרת הערכה אסטרטגית לישראל, שנתון המכון למחקרי ביטחון לאומי — מסוכמת תקופה שהתאפיינה בתמורות בסביבתה הקרובה של מדינת ישראל ובהתרחשויות שנרשמו בסביבה הרחוקה יותר, אשר גם להן נודעה השפעה ישירה על האתגרים וההזדמנויות שבפניה. בדינמיקה ובמגמות הנמשכות הנגזרות משינויים אלה גלומים איומים ביטחוניים, שמשמעותם הסלמה או קיפאון רוויי סיכונים. בה בעת, בתמונת מצב זו אפשר גם לאתר הזדמנויות לנקיטת מהלכים ומדיניות שיסייעו לישראל להתמודד עם אתגרים ביטחוניים המונחים לפתחה, ולשפר את עמדתה נוכח איומים על...
ביום שלישי, ה-15 בינואר 2019, ייכנס לתפקידו הרמטכ"ל ה-22 של צה"ל, רב אלוף אביב כוכבי. מבחינה ביטחונית, מדובר בתקופה סוערת ולא יציבה, כאשר הסביבה האסטרטגית והאופרטיבית שבה פועל צה"ל ממשיכה להתאפיין באי-וודאות רבה מאוד. ניתוח שנערך במכון למחקרי ביטחון (INSS) מצביע על עשרה אתגרים מרכזיים, שאיתם יתמודד הרמטכ"ל הנכנס כבר בסמוך לכניסתו לתפקיד. אתגרים אלו משקפים את ייחודיותה של התקופה וכן את מורכבותו של תפקיד הרמטכ"ל.
תקיפת חיל האוויר בסוריה ב- 25 בדצמבר העידה שישראל מנסה לדבוק באסטרטגיית הפעולה ההתקפית – המב"מ – המערכה שבין המלחמות, שמומשה בהצלחה בזירה הצפונית מאז ראשית שנת 2013. התקיפה אכן ממחישה שיכולת התקיפה המבצעית של ישראל נשמרת וכי ניתן לבצע תקיפה נקודתית כזאת גם בעת הנוכחית, תוך התמודדות עם סיכוני ההסלמה המידיים. עם זאת, בחלוף שש שנים, ראוי לבחון גם את האפשרות ששילוב של גורמים מוביל לכך שמתכונת פעולה זו בזירה הצפונית הגיעה לנקודת השיא, מתמודדת עם "עומס יתר" של סיכונים וקרובה למיצוי היכולת להשיג הישגים ללא מחירים...
אלוף אייל זמיר ימונה לתפקיד סגן הרמטכ"ל, כך אישר ראש הממשלה ושר הביטחון, בנימין נתניהו, בהמשך להמלצת האלוף אביב כוכבי, המיועד לתפקיד הרמטכ"ל. תפקיד סגן הרמטכ"ל עומד בצל תפקיד הרמטכ"ל. עם זאת, מדובר בתפקיד חשוב במטה הכללי של צה"ל, כאשר הממונה לתפקיד סגן הרמטכ"ל הוא לרוב אחד המועמדים המובילים לתפקיד הרמטכ"ל בסבב הבא. מאמר זה עוסק בתפקיד סגן הרמטכ"ל וממליץ להגדירו – רצוי גם בחוק – כממלא מקום הרמטכ"ל בהיעדרו.
בשנים האחרונות עובר מערך המילואים טלטלות עזות העשויות לחולל בו בעתיד הנראה לעין שינויים מרחיקי לכת, שאת כיוונם עדיין לא ניתן לצפות. במאמר הזה 1 מתוארות מגמות מרכזיות בעמדות של משרתי המילואים הלוחמים כלפי השינויים — בעיקר על סמך סקרים ומחקרים שנערכו במרכז למדעי ההתנהגות של צה"ל )ממד"ה( בשנים 2015-2000 ומתוך למידת השיח הארגוני בנושא במגוון פורומים ודיונים ארגוניים הנוגעים לעולם המילואים בצה"ל.
ב־15 באוגוסט 2013 התפרסמה ב"ידיעות אחרונות" כתבה שעסקה בהכשרת הצוות שיפעיל את הסוללה השישית של כיפת ברזל. הכותרת הגדולה והבולטת שניתנה לכתבה הזאת הייתה "מילואימניקים מברזל". לפי הכתבה, חיילי המילואים הם כוח האדם האיכותי ביותר והטוב ביותר למשימה בשל כשירותם הרבה ובשל המוטיבציה והמורל הגבוהים שלהם. התמונה שעלתה מהכתבה הייתה שמדובר במתנדבים חדורי תחושת שליחות.
צה"ל מתבסס על מערך מילואים זמין וגדול (ביחס לאוכלוסייה) לצד מערך סדיר המורכב מחיילי חובה וקבע. המבנה הזה אינו נובע מבחירה אלא מהפער הגדול בין האיומים הביטחוניים לבין כמות המשאבים. אולם מאז שנות ה־ 90 של המאה הקודמת חלו שינויים מרחיקי לכת במערך המילואים ובשימוש בימי המילואים. אחת הסיבות העיקרית לכך היא העברת תקציב ימי המילואים מהביטוח הלאומי למשרד הביטחון — מהלך שגרם למשרד הביטחון "לחשב מסלול מחדש". סיבות נוספת לכך הן הגידול במערך הסדיר, השינוי במאפייני העימותים, פירוקן של יחידות מילואים והנטל הכבד של הקריאה למילואים על...
עבודת המיפוי שנעשתה חושפת את מגוון המודלים התפיסתיים שקיים בנוגע להפעלת כוחות המילואים בחירום, ובה בעת מדגישה כי הנרטיב הקלאסי של "כוחות הכרעה" אינו רלוונטי לכלל המודלים, בעיקר בהתייחס להיבטים כמו ייעוד היחידות, תחושת הנחיצות, המוטיבציה ותפיסות הכשירות והמסוגלות ללחימה בקרב המשרתים. המיפוי הזה חושף את הצורך להתאים את המענה שנותנת המערכת הצבאית לפי דפוסי ההפעלה השונים במילואים ולערוך תיאום ציפיות מתמיד בין המערכת הצבאית לבין המשרתים במילואים בהתאם לדפוסי הפעולה האלה.
