כרמית ולנסי

כיצד נראית סוריה חמישה חודשים לאחר נפילתו של בשאר אסד — הן מהעבר הסורי והן מהעבר הישראלי של הגבול — ומהם הסיכונים וההזדמנויות העומדים בפני מקבלי ההחלטות בירושלים?

ב-8 בדצמבר, עם נפילת משטרו של בשאר אל-אסד, הכריזה ישראל על מבצע חץ הבשן בסוריה. במהלך המבצע, צה"ל פעל באזור החיץ והשתלט על שיא החרמון בצד הסורי. במקביל, התבצעו לפחות 136 תקיפות ישראליות במדינה, 65 אחוזים מהן התבצעו בחלקים המערביים של המדינה (דמשק, דרעא ולטקיה). על פי דובר צה"ל, תקיפות אלו הובילו, תוך 48 שעות בלבד, להשמדה של בין 70 ל-80 אחוזים מהיכולות הצבאיות של משטר אל-אסד. מפה זו מציגה את התקיפות הישראליות בסוריה במהלך מבצע חץ הבשן. בנוסף, המפה מציגה את אזורי השליטה במדינה ואת השחקנים השונים הפועלים בה, לרבות הכוחות הכורדיים, האמריקאיים והטורקיים. המפה מתעדכנת באופן שוטף ומדויק במידת האפשר בהתבסס על הערכות מודיעין גלוי ודיווחים תקשורתיים.

ההתפתחויות בסוריה מציבות בפני ישראל אתגרים חדשים אך גם הזדמנויות פוטנציאליות. מצד אחד, חוסר הוודאות לגבי מדיניות המשטר החדש בראשות א-שרע והמצב בשטח דורשים מישראל לשמר מוכנות צבאית גבוהה, להתמודד עם איומים מתהווים וחוסר וודאות אשר לכוונות השחקנים הרלוונטיים ובכללם טורקיה, ולבלום אפשרות של התבססות מחודשת של ציר איראן-חזבאללה בשטח המדינה. מצד שני, ההצהרות המרוסנות של א-שרע ביחס לישראל, וכן קיומם של גורמים מתונים וחולשת "ציר ההתנגדות" ורוסיה בשטח סוריה, עשויים לפתוח דלת ליוזמות דיפלומטיות. על ישראל להיערך לשני התרחישים – ייצובה של סוריה בהובלת משטר מתון ואפקטיבי או הפיכתה של סוריה לזירה שבה פועלים שחקנים קיצוניים, העלולים לאיים על ביטחונה. זאת, באמצעות אימוץ מדיניות המעודדת כיווני התפתחות חיוביים. שילוב של נחישות ביטחונית עם מהלכים מדיניים והומניטריים מדודים יאפשר לישראל להגן על גבולותיה, לקחת חלק במאמצים לייצב את האזור, להדגיש את נכסיותה ולשפר במידה ניכרת את מעמדה בזירה האזורית והבינלאומית.

מהן המשמעויות של מתקפת הפתע של המורדים הסורים נגד שלטון אסד, מיהם השחקנים המעורבים – ומהן ההשלכות על ישראל?

על פי התוכנית האיראנית, החזית הסורית הייתה אמורה לבעור במקרה של מלחמה רב-זירתית. מדוע הדבר לא קרה עד כה במלחמת "חרבות ברזל" ומהן המשמעויות של החלטת הנשיא הסורי להגביל את פעילות הציר השיעי במדינתו?

מלחמת האזרחים בסוריה, המתנהלת מעל עשור, הוגדרה כאסון ההומניטרי הגדול ביותר של המאה ה-21. נשיא המדינה בשאר אל-אסד אומנם נותר על כסאו, אבל סוריה רחוקה מלהיות מדינה מתפקדת או יציבה. מתוך אוכלוסייה של כ-22 מיליון בני אדם, המלחמה גבתה את חייהם של יותר מחצי מיליון תושבים והותירה כ-15 מיליון הזקוקים לסיוע הומניטרי. המלחמה הביאה גם למשבר הפליטים החמור ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. יותר משישה מיליון פליטים סורים שנאלצו לעזוב את בתיהם עברו להתגורר במדינות שכנות – בעיקר טורקיה, לבנון, ירדן ומדינות באירופה. כ-90% מהם אינם זוכים לתנאי מחיה בסיסיים במדינות המארחות ונתפסים כנטל כלכלי ופוליטי. עד כה שבו לסוריה כ-750 אלף פליטים מאז 2016, ועל אף מדיניותו המוצהרת של המשטר שיש להשיבם, חזרתם של מיליוני הפליטים לסוריה אינה נראית באופק. הסיבות לכך קשורות בחשש הפליטים מנקמה מצד המשטר או מגיוס בכפייה, וכן בתפיסה שאין עתיד עבורם נוכח מצבה העגום של סוריה החרבה. עם שוך הקרבות התחלפה תופעת הפליטות בהגירה, וסורים רבים מעוניינים לעזוב את המדינה למען עתיד טוב יותר. מאמר זה עוסק בתופעת הפליטים הסורים מפרספקטיבה של מלחמה הנמשכת יותר מעשור, בהשלכות נוכחותם של הפליטים על המדינות המארחות ובכלל זאת על סביבתם הגיאופוליטית. המחקר בוחן את מידת השתלבותם של הפליטים במדינות המארחות ועוסק גם בשאלת חזרתם למדינה הסורית ובפוטנציאל שיקומה.