יורם שוייצר

בחמש השנים האחרונות גברה עד מאוד פעילותה של איראן בזירת הטרור הבינלאומי, תוך שהיא מתפרסת על פני זירות גיאוגרפיות נרחבות ומשלבת ארגוני פשיעה בהוצאה לפועל של פעולות טרור. אף שמרבית ניסיונות הפיגוע האיראניים סוכלו, לא לעולם חוסן ולא ניתן להבטיח כי כך יהיה גם בהמשך. לפיכך יש לבחון את מאפייני השימוש האיראני בטרור על מנת להגביר את הסיכויים לבלימתו. מזכר זה בוחן את מדיניות הפעלת הטרור האיראנית בזירה הבינלאומית בחמש השנים האחרונות, את המגמות שאפיינו אותה ואת דרכי הפעולה שלה, תוך מיקומן בהקשר ההיסטורי הרחב של השימוש האיראני בטרור לאורך השנים. בחינת מדיניות הטרור האיראנית מצביעה על מגמה מדאיגה, המראה כי איראן דבקה בהפעלת טרור בינלאומי ואף מעצימה את מאמציה בהקשר זה, תוך נכונות להסתכן בחיכוך עם מדינות רבות על מנת לממש את מדיניותה. מגמה זו מחייבת תשומת לב, הן בפני עצמה והן משום שהיא סימן לתעוזת יתר ולהפגנת ביטחון מצד איראן בעצם הפרת הנורמות הבינלאומיות והריבונות של מדינות, שעשויות לבוא לידי ביטוי גם בהקשרים אחרים.

נוכח השהיית התגובה האיראנית להתנקשות בהנייה, עולה האפשרות כי בטהראן מתכננים לגבות מחיר מישראל בזירה הבינלאומית. כיצד יש להיערך לאתגר?

היום הנורא שנצרב בזיכרון האנושי ובדפי ההיסטוריה – ה-11 בספטמבר 2001 – היווה צומת דרכים מרכזי בהתמודדות הבינלאומית עם הטרור של ארגוני הסלפייה-ג'האדייה. הפיגועים המחרידים וחסרי התקדים בניו יורק ובוושינגטון הפכו את "הג'האד העולמי" מתופעה שולית בזירה הבינלאומית לאיום הטרור העיקרי מאז ועד היום. מתקפת הטרור ההיא שינתה את ההתייחסות של ארצות הברית ושל מדינות המערב כלפי האיום הגלובלי המתפתח, והן הפעילו נגדו מגוון אמצעים צבאיים, פוליטיים, משפטיים, דיפלומטיים וכלכליים ואף יצאו לשלוש מלחמות באפגניסטן, בעיראק ובסוריה בשם "המלחמה בטרור העולמי". מדינת ישראל, שצברה ניסיון רב בלחימה בטרור הפלסטיני והשיעי, נדרשה לבצע התאמות במדיניות הביטחון שלה למול הטרור הג'האדיסטי הסוני, שכוון נגד יעדים ישראליים ויהודיים בתוך ישראל, לאורך גבולותיה ומחוצה לה. ספר זה הוא הראשון שנכתב בעברית ובוחן במבט לאחור את פיגוע הטרור החמור ביותר בהיסטוריה ואת תוצאותיו בחלוף יותר משני עשורים. הוא כולל ניתוח נרחב של התפתחות ציר הטרור הסלפי-ג'האדי מהקמת אל-קאעדה ועד ארגון דאע"ש, שבשיאו קמה "המדינה האסלאמית" כישות מדינתית קצרת ימים, ששלטה על שטחים נרחבים בעיראק ובסוריה וגייסה אלפי מתנדבים מרחבי העולם למאבק אל מול ציר בינלאומי שלחם נגדה. הספר מתאר כיצד למרות אובדן הטריטוריה הגיאוגרפית של "המדינה האסלאמית" ועל אף ההצלחות בחיסול מנהיגי אל-קאעדה ודאע"ש, הגחלים של תופעת "הג'האד העולמי" עודן לוחשות במזרח התיכון, בערבות אפריקה ובכרכים הגדולים של אסיה, והעשן העולה מהן מרחף גם מעל מדינות המערב. פעילי הג'האד מצפים להתאוששות ולבואו של דור חדש שיפיח את להבות הטרור הסלפי-ג'האדי בצומת הבא.

האם "מלחמת ההתשה" הנמשכת כבר חצי שנה בגבול הצפוני עלולה בקרוב להפוך למלחמה רחבה?

הרוגים, עשרות אלפי מפונים, ונזק משמעותי לרכוש – מאז ה-8 באוקטובר, במקביל למלחמה בעזה, מתקיימת לחימה בגבול הצפון בעצימות גבוהה, עדיין מתחת לסף המלחמה הכוללת. חרף המחיר הכבד שנגבה עד כה מחזבאללה, סיום התוקפנות מצד ארגון הטרור לא נראה באופק. כיצד על ישראל לפעול?

בשנה שעברה מלאו 40 שנים לארגון חזבאללה ו-30 שנים להנהגתו בידי נסראללה. לאורך השנים חזבאללה התפתח מארגון טרור קלאסי לארגון רב-פנים וזהויות, המהווה גורם צבאי בעל יכולות קונוונציונליות וראש חץ של "ציר ההתנגדות" השיעי. לאורך השנים, וביתר שאת מאז מלחמת לבנון השנייה (2006), הארגון התעצם מבחינה צבאית אך נמנע ממימוש יכולותיו ההתקפיות כלפי ישראל, כשהקו המנחה של פעילותו הוא שימור וביסוס מאזן ההרתעה בינו לבין ישראל, מתוך אינטרס להימנע מהידרדרות נוספת למלחמה כוללת עימה. מאמר זה בוחן את הגורמים שהשפיעו על עיצוב "משוואת ההרתעה" בין חזבאללה לישראל, את התפתחותה ההדרגתית לאורך 40 שנות העימות בין ישראל לארגון, המבוססת על שילוב של פעילות צבאית קינטית ולוחמת תודעה, ואת מאפייניו של מאזן ההרתעה הנוכחי בין חזבאללה וישראל, במטרה ללמוד ולהבין כיצד ראוי להתמודד עם האתגר שמציב הארגון בפני ישראל. התזה המרכזית של המאמר היא שלמאזן ההרתעה הנוכחי שורשים עמוקים מראשית צמיחת חזבאללה והוא מהווה מרכיב מרכזי באסטרטגיה הנוכחית של הארגון, אך נוכח נטייתו של נסראללה לסיכונים והמציאות המשתנה, אין בכך כדי להבטיח מניעת עימות נרחב בין הארגון לצה"ל בעתיד, אשר עלול אף להתפתח לכדי מלחמה רב-זירתית.