אורנה מזרחי

מבחן הזירה הלבנונית מנקודת המבט של ארה"ב, איראן, מדינת לבנון, חזבאללה וישראל

איך בא לידי ביטוי הכרסום במעמדו של הארגון בקרב העדה השיעית, ומהן ההזדמנויות שהדבר מייצר?

כיצד ניתן לפגוע בחוסנו הפיננסי של חזבאללה, הנשען על מערכת גלובלית מסועפת ומורכבת שמאפשר לו להתגבר על התקיפות התשתיתיות שמבצע צה"ל בלבנון?

בהנחה שמלחמת "שאגת הארי" לא תסתיים בהכרעה מוחלטת של חזבאללה, בסיומה ימשיך לעמוד על הפרק פירוק חזבאללה מנשקו – שהינו אינטרס משותף לישראל ולמדינה הלבנונית כאחת – במאמר זה מוצגת הצעה לאמץ את מודל ה-DDR–Disarmament, Demobilization and Reintegration,  ולקדם  L(ebanon)DDR כתהליך סדור לפירוק חזבאללה מנשקו ושילובו בלבנון. זאת, במקביל לתיקון המדינה הלבנונית, שיקומה וחיזוקה. מתווה זה מציע חלופה לפירוק חזבאללה בכוח צבאי שידרוש מישראל לכבוש את כל שטח לבנון. אמנם ברי כי חזבאללה לא יוותר בקלות, אך יש למצות את מה שנראה בעת הנוכחית כהזדמנות לכפות זאת עליו במאמץ משולב לבנוני-ישראלי, אזורי ובינלאומי, תוך ניצול הנסיבות הנוכחיות: נכונות ישראל ולבנון להיכנס למשא ומתן מדיני ישיר; החולשה הצבאית של חזבאללה (ושל איראן) בעקבות המלחמה; הנוכחות של צה"ל בדרום לבנון; והתגברות התמיכה בלבנון לפירוקו של חזבאללה  מנשקו. ישראל החליטה ב-9 באפריל להיענות להצעת הנשיא עוון לפתוח במשא ומתן ישיר עם לבנון במטרה לקדם הסדר שלום ולפרק את חזבאללה מנשקו. מטרה זו היא האתגר המרכזי בדרך להסדר בין המדינות, אשר יאפשר את ביסוס מעמדה של ממשלת לבנון כבעלת המונופול על הפעלת הכוח הצבאי במדינה. ניסיון תהליכי DDR מלמד כי מודל זה עשוי לסייע, שכן הוא מציע תהליך ארוך, מפוקח ומדורג, המשלב פירוק מנשק עם שיקום אזרחי, חברתי וכלכלי, לצד מעטפת תמיכה בינלאומית ותמורות הדדיות לכלל הצדדים המעורבים.

מדוע החליט הארגון המוחלש לפתוח חזית נגד ישראל לאחר תקיפתה באיראן, כיצד שונה המערכה הזו ממערכות קודמות בצפון – ואיך צריכה ישראל לפעול?