כניסתה ההיסטורית של מפלגה ימנית-קיצונית לפרלמנט הגרמני לא צריכה להפתיע אף אחד. תוצאות הבחירות הראו יותר מכל מה קורה כאשר מפלגת שלטון בוחרת, בין אם במודע ובין אם לאו, להתעלם מרגשות החשש והפחד של בסיס בוחריה. החלטתה של מרקל שלא להתייחס לכלל הגורמים המניעים את המערכת הפוליטית-תרבותית במדינה הביאו לתפנית המשמעותית שאנו עדים לה כעת בפוליטיקה הגרמנית.

בשבוע שעבר היו עדים אזרחי גרמניה להתרחשות היסטורית כבדת משמעות. לראשונה מאז שנות החמישים של המאה הקודמת נכנסה לפרלמנט הגרמני מפלגה ימנית-קיצונית, בעלת סממנים מובהקים של לאומנות, גזענות ואנטישמיות. תוצאות האמת מצביעות על כך שמפלגת "האלטרנטיבה לגרמניה" בראשותם של אליס ויידל ואלכסנדר גאולנד, היא כיום המפלגה השלישית בגודלה בבית הנבחרים הגרמני, לאחר שזכתה ב 12.6% מקולות הבוחרים. נדמה, אפוא, כי בגרמניה של שנת 2017 "שנאת זרים" כבר איננה מילה גסה. התכנית מבית ה"אלטרנטיבה לגרמניה" להוצאתם והוקעתם של מוסלמים מגרמניה ובעתיד גם מאירופה, כבר איננה רק נחלתם של "הקצוות" הקיצוניים מחוץ לפרלמנט. מהיום, היא תקודם מתוך בית הנבחרים הגרמני.

כניסתה לפרלמנט של מפלגת "האלטרנטיבה לגרמניה" בבחירות אלו הייתה ברורה וצפויה לחלוטין. הייתה זו רק שאלה של זמן. אך יש לדייק פה: מפלגה זו הינה הסימפטום לבעיה קשה וממארת אשר לא טופלה כראוי ובזמן. רחשי החשש והפחד בקרב חלק מן הציבור הגרמני באשר לקשיי שילובם של כמיליון פליטים אשר הגיעו בקיץ 2015 לגרמניה היו אמיתיים, ואין זה כרגע חשוב אם היו מוצדקים או לא, אולם אף אחד לא נדרש אליהם באופן רציני. סיסמתה של הקנצלרית בדבר שילוב הפליטים - "אנחנו נצליח זאת" -  אולי נשמעה יפה, אך היא הייתה חלולה משום שכשלה לתת מענה מעשי לשאלה כיצד בכוונתה לעשות זאת, כיצד ישולבו המהגרים מבחינת שפה, עבודה, חינוך, בריאות ורווחה.

הממצא המדאיג הוא לא רק חברי המפלגה הימנית-קיצונית ומצע מפלגתם, אלא בראש ובראשונה, מי שאפשר להם לעלות ו"להכות גלים" בפוליטיקה ובתקשורת הגרמנית בשנים האחרונות. מפלגת השלטון בגרמניה, בראשותה של אנגלה מרקל, כשלה מלשמוע את רחשי ליבם של בוחריה, ואלה נטשו אותה כתוצאה מכך. מדובר היה, אפוא, בפעולה של אי-התייחסות למציאות. שכן אם רק הייתה הקנצלרית מאזינה להם, מתייחסת אליהם ולמציאות החדשה והמטרידה המתדפקת על דלתה ובונה תכנית ופתרונות ברי קיימא עבור אתגרי ההגירה - אולי לא היו נאלצים בוחריה לעזוב אותה ו"לפזול ימינה" עוד יותר. אותם נוצרים-דמוקרטים לשעבר, אשר היו נאמנים למפלגתם כל השנים, הרגישו נבגדים, שקולם לא נשמע, ולא נותר להם אלא לסטות ימינה עוד יותר מתוך מחאה ובעיקר מתוך פחד מפני העתיד לבוא. היה זה מתפקידה של מפלגת השלטון להכין תכנית הגירה סדורה, אחראית וברורה, אשר תיתן מענה לפחדים אלה, ולא תלבה אותם עוד יותר על ידי "חוסר מענה". מכאן, שנוצר "חלל" אדיר בקרב מצביעים רבים אשר חשו "אבודים", מצב מסוכן לכשעצמו. אל תוך חלל זה בדיוק נכנסה מפלגת "האלטרנטיבה לגרמניה".

טוב תעשה ישראל אם תתייחס ברצינות לתוצאות בחירות אלה ותדע לבחור בקפידה ובשיקול דעת את ידידיה האמיתיים בפרלמנט הגרמני. יש לזכור כי המפלגה הנוצרית-דמוקרטית בראשותה של מרקל היא ידידה אמיתית, כזו שטובתה של ישראל ניצבת אל מול עיניה ואינה ניתנת לערעור. נכון יהיה לשמר ולפתח את היחסים עמה ולא "לפזול" אל עבר מפלגות אשר טוענות כי הן "ידידות אמת של ישראל", אך באותה נשימה מקבלות לשורותיהן מועמדים בעלי נטיות אנטישמיות וגזעניות ברורות, כמו מפלגת "האלטרנטיבה לגרמניה".