ירון שניידר

יותר ממאה שיגורים לעבר מטרות ישראליות: איך השתנתה פעילות המיליציות השיעיות העיראקיות מאז אוקטובר 2023 – וכיצד על ישראל לפעול?

ראש ממשלת עיראק מהלך בין הטיפות: מצד אחד מנסה לשמור על נוכחות צבא ארה״ב במדינתו ועל הגיבוי האמריקאי לממשלתו, ומהצד השני הוא מעוניין בחיזוק קשרי השלטון עם המיליציות הפרו-איראניות ועם איראן. מהם האתגרים והמכשולים העומדים בפניו – ולמה ישראל צריכה לשים לב?

השיתוק הפוליטי בעיראק אמנם הסתיים לעת עתה, אחרי שנה של מאבקי כוח ועימות פנימי, כאשר קמה ממשלה בהובלת המחנה הפרו-איראני – לשמחתה של טהראן. עם זאת, הכאוס במדינה השיעית המשוסעת רחוק מלהסתיים. מה עומד במוקד העימות שמפלג את השיעים בעיראק והאם ההישג של איראן ותומכיה בהרכבת הממשלה מבשר על הכרעתו?

ברקע המשבר הפוליטי בעיראק, הנמצאת בצומת דרכים גורלי לעתיד המדינה, הולכות ומתקרבות המדינות הסוניות – ובראשן ערב הסעודית, לבגדד. מהן הסיבות להתקרבות, וכיצד היא עשויה להשפיע על המזה"ת, על ההתפשטות האיראנית במרחב – ועל ישראל?

המגמה העיקרית בזירה המזרח־תיכונית היא של 'דטנט אזורי'. לאחר שבשנים האחרונות התאפיינה המערכת האזורית במאבקים בין המחנות השונים (השיעי, הסוני־פרגמטי, האחים המוסלמים והג'האדיסטים) על ההגמוניה, במהלך 2021 ניכר שינוי בדפוסי הפעולה במזרח התיכון. בעיקר בלטה דינמיקה שתכליתה קידום של שיתוף פעולה, שלא נראתה כמוה באזור כבר שנים רבות, והיא אינה תואמת את קווי החלוקה בין המחנות. ערב הסעודית ואיראן מנהלות שיח, בין היתר בתיווך עיראק; איחוד האמירויות הערביות סיימה את מעורבותה במלחמות בתימן ובלוב וכן שופרו יחסיה עם איראן, סוריה וטורקיה; לאחר שלוש שנים של חרם הסתיים הסכסוך בין קטר לבין איחוד האמירויות, ערב הסעודית, בחריין ומצרים; ירדן מקיימת דיאלוג עם איראן ועם בשאר אל־אסד נשיא סוריה, ואילו טורקיה מגלה עניין בשיפור יחסיה עם איחוד האמירויות, מצרים, ערב הסעודית וישראל. זאת ועוד, איחוד האמירויות ובחריין פעלו לפיתוח קשריהן הפומביים עם ישראל במסגרת 'הסכמי אברהם', ומצרים הניעה ביוזמתה תהליך להידוק היחסים הכלכליים עם ישראל, וכן פועלת עם ירדן לפתרון משבר האנרגיה בלבנון. על ישראל לעמוד על המשמעויות של הדיאלוגים האזוריים, לנצל את הפתיחות האזורית המסתמנת כדי להרחיב את הקשרים שהתפתחו במסגרת הסכמי אברהם ולפעול ליצירת קשרים נוספים.

מאמר זה מציג חלופה למשא ומתן מדיני על הסדר קבע בין ישראל לפלסטינים, הצפויה לשפר את שיתוף הפעולה בין הצדדים ולשמור על היתכנות פתרון שתי המדינות. באמצעות ניתוח של תהליכים אזוריים, רעיונות ועמדות הן בצד הישראלי והן בצד הפלסטיני, המאמר משרטט קווי יסוד לתוכנית מדינית המבוססת על מהלכים חד־צדדיים להעברת סמכויות אזרחיות לרשות הפלסטינית בשטחי C, וכן הסכמים נקודתיים שנועדו לחזק את יכולת המשילות של הרשות. מהלכים הדרגתיים ומתונים אלה, מלבד תועלתם לשיפור היחסים בין ישראל לרשות הפלסטינית, עשויים גם לשפר את מצבה של ישראל בזירה הבינלאומית, בלי להיקלע לוויכוח על סוגיות המפלגות את הציבור הישראלי. מעבר לכך, בטווח הארוך יסייע המתווה במניעת הידרדרות למציאות של מדינה אחת לשני עמים, ללא החלטה או תכנון מראש.