בשבוע הראשון של אפריל 2017 ערך נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, ביקור רשמי בארצות הברית, ששיאו מפגש פסגה בבית הלבן עם עמיתו האמריקאי, דונלד טראמפ. תוצאות הביקור טרם התבררו במלואן, אך נראה שכבר עתה ניתן לקבוע כי אחת הסוגיות המרכזיות בהן עסקה התקשורת העולמית לקראתו - האפשרות לקידום הליך משפטי להכללת האחים המוסלמים ברשימת ארגוני הטרור בארצות הברית  - הסתיימה בלא כלום. כישלון המהלך לימד על מגבלות הכוח עמן מתמודד הנשיא האמריקאי הטרי בזירה הפנים-אמריקאית והבינלאומית, ומנגד - חשף את סדרי העדיפויות הנוכחיים המנחים את המשטר במצרים.

מצרים לא הסתירה את שביעות רצונה מבחירתו של טראמפ לנשיא. ערב כניסתו לבית הלבן הכריזה הכותרת הראשית של היומון המצרי הממסדי "אל-אהראם" כי "ארצות הברית נערכת למאבק באחים [המוסלמים]". כותרת זו התבססה על הצהרות שהשמיע מזכיר המדינה המיועד, רקס טילרסון, ועל הצעת חוק ייעודית בנושא שהוגשה ב-10 בינואר 2017 על ידי הסנאטור הרפובליקאי טד קרוז. עבור מצרים, שיקפה הצעת החוק מהפך סמלי בגישתה של ארצות הברית לשלטונו של א-סיסי, וטמנה בחובה פגיעה קונקרטית במעמד הבינלאומי של האחים המוסלמים ובמימון המגיע לתנועה מפרטים ומארגונים אסלאמיים בארצות הברית.

עדות לרצינות הרבה שיוחסה לכוונותיו של הממשל האמריקאי לפעול לקידום החוק ניתנה בקמפיין ההסברה הנרחב שהשיקו האחים המוסלמים לסיכולו, אשר כלל מאמר ב"ניו-יורק טיימס", הפעלת ארגוני חברה אזרחית כנגדו ומאמץ להקמת לובי אמריקאי שילחץ על הממשל לסגת מכוונותיו. במסגרת הקמפיין נטען כי האחים מייצגים תנועה עממית, דמוקרטית ובלתי-אלימה, אשר ראויה לתמיכת המערב הליברלי מכיוון שהיא מהווה חלופה פלורליסטית וסובלנית הן למשטר האוטוריטארי במצרים והן לקבוצות סלפיות-ג'האדיות נוסח 'המדינה האלסאמית'.

הקמפיין אמנם ניסה לטשטש את גישתם האמביוולנטית של האחים המוסלמים כלפי הדמוקרטיה, כמו גם את תמיכתם האסטרטגית בחידוש הח'ליפות ואת האוריינטציה האנטי-מערבית הבסיסית של תנועתם; ואולם, נסיגת ממשל טראמפ מקידום החוק לא נבעה ישירות ממנו, אלא הייתה פועל יוצא של סבך קשיים בהם נתקל הממשל האמריקאי החדש: מבחינה פוליטית, הוא הבין כי אישור חוק מעין זה יזיק לקשרים של וושינגטון עם בעלות ברית התומכות באחים המוסלמים, בראשן טורקיה וקטר, ויציב סייגים לקשריה עם מדינות בהן מכהנים נציגי האחים בממשלה ובפרלמנט, דוגמת תוניסיה וירדן; מבחינה משפטית, התחוור לממשל החדש כי אין זו משימה של מה בכך להשיג ראיות חותכות למעורבות האחים המוסלמים - ותנועות אסלאמיות אמריקאיות שלכאורה קשורות אליהם - במימון, בתכנון ובביצוע פעולות טרור.

מצרים, מצדה, התפקחה גם היא בהדרגה מהתקוות שתלתה בהגדרת האחים המוסלמים כארגון טרור. היא הכירה בבעייתיות הפוליטית והמשפטית הכרוכה בהליך מבחינת הממשל האמריקאי, אך מעבר לכך - גילתה כי בצד התועלת, הוא עלול לשאת נזק ישיר  גם עבורה. נוכח ניסיונותיו של טראמפ לקדם עם כניסתו לתפקיד צו להגבלת כניסת מוסלמים לארצות הברית, צעד שנתפס בקרב קהילות מוסלמיות בעולם כ"אנטי-אסלאמי", נרתעה מצרים - כמדינה מוסלמית - מלשמש שותפה למהלכים העלולים להתפרש כפוגעניים וכמפלים כלפי מוסלמים.

לפיכך, במקום להתבצר מאחורי הצעת חוק שפירותיה סמליים בעיקרם, בחרה מצרים למקד את דרישותיה מהממשל האמריקאי החדש בסוגיות בעלות תוחלת מוחשית: הגדלת הסיוע האמריקאי הביטחוני, הצבאי והמודיעיני, שיחזקה במלחמתה בטרור; והידוק שיתופי הפעולה בתחומי הכלכלה, הסחר וההשקעות. מצרים הציגה את דרישותיה לסיוע בסוגיות אלו כמשרתות את האינטרסים המצריים-אמריקאיים המשותפים, הן במאבק בטרור העולמי והן בהגברת היציבות הביטחונית והכלכלית של מצרים.

ואמנם, במסיבת העיתונאים המשותפת שקיימו טראמפ וא-סיסי בבית הלבן נושא הגדרת האחים המוסלמים כארגון טרור כלל לא הוזכר, וספק אם עלה בשיחותיהם הסגורות. בפגישתו בוושינגטון עם הסנאטור טד קרוז, יוזם הצעת החוק, הסתפק א-סיסי על פי הדיווחים בהבעת הערכה ל"עמדותיו הפרו-מצריות". בפגישותיו בפנטגון הדגיש הנשיא המצרי את הצורך בגיבוש אסטרטגיה לעצירת אספקת הכסף לקבוצות הטרור החמושות, אך גם שם לא הזכיר במפורש ככל הידוע את החוק שנועד לסייע באכיפתה. שגריר מצרים בוושינגטון, יאסר רידא, אף הבהיר כי הגדרת האחים המוסלמים כארגון טרור היא עניין אמריקאי פנימי.

לסיכום, התמורה החדה שחלה בין ינואר לאפריל 2017 בגישותיהן של ארצות הברית ומצרים להגדרת האחים המוסלמים כארגון טרור לא נגעה ליחסן לתנועה עצמה, שנותר שלילי ועוין, אלא לאילוצים פוליטיים ומשפטיים. כפי שמסתמן בדיווחי התקשורת, ארצות הברית מתלבטת עתה בין שתי חלופות: השעיית הצעת החוק עד להודעה חדשה, או לחילופין מיקודה בקבוצות טרור מצריות שאינן משתייכות בהכרח לזרם המרכזי של האחים המוסלמים. מצרים, מצדה, שיגרה משלחת "עממית" מצרית לצד הפמליה הרשמית של הנשיא, אשר הציגה בפני הקונגרס ראיות למעורבות האחים המוסלמים בטרור. ניכר כי קהיר תשמח להגיש כל סיוע משפטי שיידרש בקידום הצעת החוק, אך גם היא כבר אינה רואה בה סוגיה מהותית ביחסי המדינות.