החודש הראשון לכהונת דונלד טראמפ כנשיא ארצות הברית הסתיים זה מכבר. הוא התאפיין בעשייה מדינית למימוש האג'נדה שהציג, שלוותה ב-"גלים" תקשורתיים רועשים המוכרים מהקמפיין לנשיאות, ולצדה תהליכי למידה אופייניים לממשל חדש.

בכל הקשור למדיניות פנים, הנשיא הקדיש זמן רב לפגישות עם מנכ"לי התעשיות האמריקאיות הגדולות ולהקלת הרגולציה על מגזרי התעשייה והתשתיות, במטרה להגדיל את כמות המשרות בארצות הברית. הנושא זכה להדגשה במסיבות העיתונאים של דובר הבית הלבן ובנאומי הנשיא. רכיב נוסף שהתבלט הוא מחיקת מורשת אובמה. לאור הנכסיות הפוליטית שהוא מייחס לניגוח קודמו, וכחלק מהבטחות הבחירות, טראמפ פעל לפגוע במימון רפורמת הבריאות ובארגונים התומכים בהפלות. בנוסף, ובכדי לקדם החזרת משרות לארצות הברית, התיר טראמפ הנחת צינורות נפט במדינה ונסוג מה-TPP ומהסכמי צמצום כריית פחם.

בסוגיות חוץ וביטחון, טראמפ מימש את הבטחות הבחירות שלו באשר לאיומים על המולדת. הוא חזר על הבטחתו לבנות חומה בגבול הדרומי (במימון מקסיקו) והתעמת על כך עם נשיא מקסיקו. מעבר לכך הנחה את משרד ההגנה לנסח תכנית פעולה להבסת המדינה האסלאמית (הכוללת הזמנה מרומזת לכינון שיתוף פעולה עם רוסיה בסוגיה) והוציא צו האוסר על כניסת מהגרים משבע מדינות מוסלמיות המשקפות איום גבוה בראייתו. העובדה שהמנהיג הראשון ממדינות המזרח התיכון עמו נפגש טראמפ היה מלך ירדן, וכי נאומו הראשון בפני חיילים היה בפיקוד המרכז האמריקני, מחזקת את ההערכה כי המאבק במדינה האסלאמית הוא בליבת מדיניות החוץ של ממשלו. ברמה האזורית במזרח התיכון מסתמן כי טראמפ נמנע מקידום מהלכים "משני משחק" בזירות שאינן נתפסות כזירות ליבה מבחינתו. יוצאת הדופן מבחינה זו היא איראן, שהממשל הרחיב הסנקציות  עליה בעקבות ניסוי בטיל בליסטי שערכה.

בזירה הבין-מעצמתית ניסה טראמפ לשמר יציבות. שיחתו עם פוטין תוארה כחיובית ביותר, וצוין כי השניים הסכימו לפעול יחד למאבק בטרור ולהשגת "יציבות בעולם". למול סין טראמפ שמר על "שקט תעשייתי", ולאחר שיחה שתוארה כחיוביתעם הנשיא שי, הבהיר כי לא יערער על מדיניות "סין האחת". במהלך פגישתו עם ראש ממשלת בריטניה, מיי (המנהיגה הזרה הראשונה עמה נפגש), ובשיחותיו עם מנהיגי גרמניה וצרפת, הדגיש את חשיבות שיתוף הפעולה הטרנס-אטלנטי ואת הצורך שחברות נאט"ו תשלמנה את חלקן.

למול ישראל, חזר טראמפ על הבטחתו (במהלך פגישתו עם ראש הממשלה נתניהו) למנוע מאיראן נשק גרעיני והבהיר כי יקבל כל פתרון מדיני שיוסכם על ידי ישראל והפלסטינים, אך שמר על הקו הזהיר שנקט עד כה בסוגיית השגרירות בירושלים מאז נבחר ונמנע ממתן התחייבויות בנושא. לכשנשאל, טראמפ התנער מהאשמות כלפיו לאחריות לעליה במקרי אנטישמיות בארצות הברית, אך נמנע מלגנותם.

החודש הראשון לנשיאות טראמפ התאפיין בתגובתיות רבה לאירועים "מתפרצים" בתחומי הפנים, ובפרט בכל הנוגע בעימותים למול "הממסד": נמשכה ההתכתשות הפומבית עם התקשורת (המנותקת, על פי הממשל, מהמציאות שבה טראמפ "ניצח" את הבחירות); הממסד המשפטי הואשם בפגיעה בביטחון ארצות הברית בעקבות ההקפאה שהושתה על צו ההגירה; הנשיא גינה בחריפות את סוכנויות המודיעין ש"הדליפו" מידע מסווג וש"ניפחו" את המעורבות הרוסית בבחירות; וכן נמשך ניגוח יריביו הפוליטיים של טראמפ, משתי המפלגות. מבחינה רטורית, טראמפ המשיך להשתמש בסגנון דיבורו הייחודי הכולל שימוש רב ב"מילות מכירה" (Best, "Believe Me", "Many People", Great...), במטרה לנסות ולשפר את תדמיתו הציבורית ולקרוץ לקהלים ולציבורים שתומכים בו.

לסיכום, ימיו הראשונים של טראמפ כנשיא מעידים על תגובתיות, לעתים אימפולסיבית, לסוגיות "מתפרצות" שאינן בליבת מדיניותו, ומתן חשיבות גבוהה לתדמיתו. אלו מועצמות על ידי הסיקור התקשורתי הנרחב, מתוקף תפקידו והן מטבעו כאדם "צבעוני" המזין את התקשורת צמאת-הרייטינג. בזירה הבין-מעצמתית, מסתמן כי טראמפ נזהר בצעדיו, הן כחלק מתהליכי למידה והן מרצון להימנע מהסלמה למול בעלות ברית אסטרטגיות (אירופה), פוטנציאליות (רוסיה) או יריבות (סין). במזרח התיכון, מהלכיו של טראמפ ממחישים ביתר שאת את המתח של מדיניותו, בין הרצון להתמקד בפנים ("America First") לבין רצון להפגין עשייה ומחויבות לבעלות ברית כאנטיתזה לממשל הקודם שהיה, לשיטתו, "חלש".

מתח זה, בצירוף תהליכי למידה, עשויים להוביל את טראמפ למהלכים מפתיעים בזירה הבינלאומית, אם יאותגר על ידי שחקן יריב,  או - בתרחיש קיצוני יותר - על ידי שחקן ידידותי ש"יבחן גבולות".

*** רותם אורג הוא עוזר מחקר בתכנית ארה"ב בעידן טראמפ ובתכנית הדה-לגיטימציה וה-BDS במכון למחקרי ביטחון לאומי