ביום שישי, 8.1.2016, שבוע לאחר הפיגוע בתל אביב, הושלם המצוד אחר המחבל נשאת מלחם. הוא אותר וחוסל בתום מאמץ משותף של משטרת ישראל ושב"כ. סיומו של המצוד אחר מלחם מאפשר לדון כעת בסוגיות מהותיות שנוגעות לתפקוד ההנהגה ומערכת הביטחון באירוע ובפרט בזו של המשטרה. נקודה מרכזית העומדת לבחינה היא אופן עדכון הציבור בפרשה ובהתפתחותה. אי־הוודאות ששררה מיד לאחר הפיגוע, וגם במהלך השבוע שאחריו, הפרה במידה לא מבוטלת את שגרת החיים האזרחית. זאת במיוחד בקרב תושבי תל אביב לנוכח הידיעה כי "מסתובב מחבל חופשי וחמוש ברחובות". חשש זה אמנם שכך, כפי שניתן לצפות מציבור החי את חייו ב"שגרת פיגועים", אך לא פג לגמרי עד לחיסולו של המחבל. תושבים אלה, ובהם הורים רבים, המתינו "לשמוע מישהו מוסמך שיודע". זאת, כפי שהתבטא אחד האבות בצפון תל אביב כשנשאל בתכנית הבוקר של ניב רסקין בגלי צה"ל מה בכוונתו לעשות בימים שלאחר הפיגוע לנוכח הצורך לשלוח את ילדיו אל מוסדות החינוך.
גורם המשטרה היחיד שיצא אל הציבור מספר שעות לאחר הירי כדי להעביר מסר משמעותי ביחס למהלך האירוע היה דוברת מחוז תל אביב. זו הסתפקה בהודעה קצרה לעיתונות על כך ש"מתחילת האירוע מבוצעות פעולות חקירה מגוונות כדי לחשוף את מלוא מימדי האירוע, לרבות האפשרות לקורבן בזירה נוספת". אך לא די בכך. במקרה זה טוב היה עושה מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך או מי ממפקדיו לו היו יוצאים בעצמם בהודעה מסודרת אל הציבור מיד לאחר הפיגוע. בהודעה שכזו היו מסייעים לציבור להבין מה התרחש, מה נעשה בפועל לאור הבנת המשטרה את המצב ומה צופן העתיד. נקיטת פעולה מארגנת שכזו, פעולה פשוטה לכאורה, הייתה מסייעת להוריד את מפלס החרדה והחשש שהתעורר בקרב הציבור.
במהלך החיפוש אחר המחבל, שלוש סוגיות מרכזיות באירוע לא היו מובנות לציבור במלואן: מה משמעותו המלאה של האירוע, מהו ההיגיון העומד בבסיס הפעולות המבוצעות כדי ללכוד את המחבל ומה התכלית של פעולות אלה. מכיוון שכך, מפלס החרדה בקרב התושבים המשיך להיות גבוה. על אף נוכחות גדולה של כוחות משטרה ברחובות, ביומיים הראשונים לפיגוע וגם לאחריהם, הציבור נשאר מתוסכל וחסר אונים. בעשרים וארבע השעות הראשונות התחושה בציבור הייתה שלכידת הרוצח היא רק "עניין של זמן". אולם, דיווחים באמצעי התקשורת על מחלוקות בין המשטרה לבין שב"כ בנוגע לאופן ניהול האירוע, לצד כוחות משטרה שפעלו בעיר בהיקף נרחב וללא תוחלת, תרמו יחד לתחושה של חוסר סדר ולהעמקת תחושה של משבר בקרב הציבור.
על אף ההקשר המתבקש חשוב להדגיש כי לא מדובר במענה לצרכים של אמצעי התקשורת להמשיך ולדווח כל פיסת מידע שוב ושוב או לתעד בשידור חי את מפכ"ל המשטרה או את קציניו מספקים כותרת. בבסיסה המשטרה היא גוף המשרת את הציבור והאחראי על הסדר הציבורי. חלק מתפקיד זה כרוך גם במתן הסבר והענקת משמעות למציאות המתהווה ברחובות, שכן בכוחם של אלה להרגיע את האזרחים ולייצר סדר במרחב הציבורי. כיוון שכך, המשטרה אינה יכולה לנהוג כארגון ביון השומר על כלל של "שתיקה ועשייה".
ניתן לפרש את האופן שבו התנהלה המשטרה כטביעת אצבע של המפכ"ל החדש המעוניין להנחיל בה תרבות ארגונית חדשה. נראה כי חלק ממהלך זה עניינו גם במניעת "דברת מיותרת" של קציני משטרה באמצעי התקשורת. בין אם מדיניות זו נכונה ובין אם לאו היא אינה סותרת כלל ועיקר את הצורך האמיתי של הציבור "לשמוע מישהו מוסמך שיודע", קרי לקבל את תמונת המצב באירועים מסוג זה מהדמויות הסמכותיות המנהלות אותם. הסדר הפנים ארגוני אותו מעוניין המפכ"ל החדש לבצע הוא ככל הנראה מבורך אך בד בבד אל לו לשכוח את הסדר החיצוני – הוא הסדר הציבורי שהארגון בראשו הוא עומד אמון עליו.
0 תגובות
הוסף תגובה