תחזיות מסחריות בארצות הברית צופות כי מל"טים (מטוסים ללא טייס) יהיו אחת המתנות המבוקשות ביותר בעונת החגים הקרבה, וכי עד חודש ינואר 2016 עתידות להימכר כמיליון יחידות של מל"טים מסוגים שונים. מדובר בכלים אזרחיים, המשמשים לרוב חובבים ללא כישורי הפעלה והטסה מיוחדים. יתרה מכך, מל"טים אלו אינם דורשים רישיון הפעלה ועד כה אף לא התקיים פיקוח על מכירתם. בשנה החולפת התבררו שוב ושוב האתגרים שתפוצת כלים אלו מביאה עמה והסיכונים הטמונים בהפעלה בלתי מבוקרת שלהם. זו אולי אחת הסיבות לכך שהממשל האמריקני, וכן חברות שונות בתחום החלו להציג פתרונות שונים לסוגיה. הנה כמה מהבולטים שבהם - על יתרונותיהם וחסרונותיהם.

רישום
אירועי התקופה האחרונה והצפי לגידול במכירות הובילו את משרד התחבורה האמריקני להכריז לראשונה ב-19 באוקטובר 2015 כי מעתה משתמשים במל"טים יידרשו לרישום מנהלתי (דבר שנדרש בעבר רק ממפעילים מקצועיים לאחר קבלת רישיון). הרישום יאפשר איסוף מידע על משתמשים, קיום חקירה במקרה של אירוע וכן יידוע של משתמשים בתקנות השימוש. כל זאת במטרה להקטין את פוטנציאל האירועים המסוכנים, המתרחשים חדשות לבקרים עקב שימוש גובר (חלקו בלתי-אחראי) במל"טים אזרחיים. דרישת הרישום ככל הנראה תהיה רטרואקטיבית.

מעניין לבחון כיצד תפעל המערכת האמריקנית והאם הדבר יסיע בהפחתת מספר התאונות והאירועים המסוכנים, שעלה מאוד בשנה האחרונה. בעוד שהיתרונות במדיניות הרישום ברורים יחסית (אם כי לא צפוי שהם יעברו ללא התנגדות בקרב החברה האמריקנית, שאינה אוהבת להיות מוגבלת ומבקשת לרוב לשמור על חירותה תוך מעורבות מינימאלית של הממשל בענייניהם הפרטיים), יש לעמוד גם על החסרונות הגלומים בה. ראשית, הרישום אינו יכול למנוע בפועל טעויות מסוכנות בהפעלה (דוגמת הפעלה בקרבת שדות תעופה או מתקנים רגישים), או לחילופין פעילות פלילית או טרוריסטית שניתן לבצע באמצעות כלים אלו. שנית, חרף קידום האכיפה, חשוב להדגיש שלא מדובר בחלופה לצורך של הסוכנות האמריקנית לתעופה אזרחית לפרסם תקנות מטעמה בכל הנוגע לשימוש המסחרי במל"טים - צעד לו מחכות חברות מסחריות רבות.

פתרון נוסף הוא שימוש במערכת נוגדת מל"טים בעלת יכולת "להקפיא" מל"טים באוויר. מדובר במערכת חדשה שפותחה בשיתוף פעולה בין חברות בריטיות שונות. היא כוללת רדאר לזיהוי, יכולות מעקב וכן רכיב בעל יכולת לשדר גלי רדיו שנועדו לגבור על אלו המשודרים על ידי מפעיל המל"ט, ועל ידי כך להקפיא אותו במקומו ולא לאפשר לו להתקדם. ניתן לעשות זאת ממרחק של עד שמונה קילומטרים, ולמעשה להחזיק במל"ט עד שהסוללה שלו תיגמר והוא פשוט יצנח לקרקע.

היתרון של המערכת הינו היעדר הצורך ביירוט באמצעות ירי או המסה (כפי שעושה לייזר) של הכלי באוויר - דבר שעשוי לסכן כלים אחרים או את מי ומה שנמצא על הקרקע. אולם, יש לבדוק האם גלי הרדיו הללו לא משבשים פעילויות חיוניות אחרות שמתרחשות בסביבה, דבר שעשוי להפוך את המערכת הזו לבעייתית לשימוש במסגרת הגנה על בסיסים צבאיים, שדות תעופה או מתקנים רגישים אחרים.

Drone Defender
זהו אמצעי נוסף בעל יכולת "להפיל" מל"ט מבלי להסתמך על ירי קינטי, דבר האסור כיום בארצות הברית על פי חוק. כלי זה עשוי להיות שימושי עבור ארגונים או אנשים פרטיים שרוצים להגן על רכושם מפני חדירת מל"טים. האמצעי, שפותח על ידי גוף ללא מטרות רווח מארה"ב, עושה שימוש גם הוא בגלי רדיו; אולם, במקרה הזה לצורך הנחתת המל"ט ולא לצורך החזקתו באוויר. בשונה מה-AUDS הכלי הזה פועל ממרחק של כ-400 מטרים, כשהזיהוי והירי מבוצעים באמצעות אדם המשתמש בכלי באופן דומה לזה בו משתמשים ברובה.

נראה כי מדובר בכלי בעל פוטנציאל בשוק הפרטי או בקרב חברות אבטחה, אולם גם כאן, יש לבדוק היתכנות על רקע המכשולים הכרוכים בשימוש בגלי רדיו.

לייזר
מדובר בפתרון המלהיב אך הבעייתי מכולם. מספר פתרונות מסוג זה הוצגו על ידי גורמים שונים, מרביתם צבאיים, ברחבי העולם אך בבסיסם רעיון זהה: שימוש באנרגיה ממוקדת לצורך שריפה או המסה של המל"ט באוויר. החיסרון המרכזי הוא ששריפה או המסה מותירה "שאריות" שנופלות מטה ועשויות לפגוע במה שנמצא מתחתן. לכן, הפתרון הזה עשוי להתאים יותר לשימוש בים - וגם שם לא בביטחון מלא. סכנה אחרת בכלי זה היא הסיכוי שהלייזר יפגע במשהו שאינו המטרה, ויגרום נזק שלא ניתן לתיקון.

לסיכום נראה שמל"טים ימשיכו להימכר לכל דורש, ומנגד ימשיכו לצוץ פתרונות שונים להתמודדות עם האיום של כלים אלו על הביטחון ועל הפרטיות. יחד עם זאת, עד כה מרבית הפתרונות מגיעים באמצעות פעולתם של כוחות השוק ולא עקב התערבותו של הממשל עצמו בנושא. לפיכך, אם אזרחים במדינות מתקדמות אינם רוצים למצוא את עצמם בליבו של "מערב פרוע" מודרני, רצוי שמדינות יגבירו את מעורבותן בנושא, לפני שיהיה מאוחר. דרישת הרישום האמריקנית היא רק טיפה בים.