המועצה לביטחון לאומי הטורקית מנסחת מידי כמה שנים מסמך (סודי), המכונה "הספר האדום" הממפה את האיומים הצפויים לטורקיה בשנים הבאות. בטיוטה שדלפה באפריל של המהדורה האחרונה של ה"ספר האדום"  הוגדרו טוויטר, כמו גם הרשתות החברתיות האחרות, בין האיומים המרכזיים על ביטחונה של טורקיה לצד איומים כגון דאע"ש, סייבר, טרור והמחתרת הכורדית (ה-פ.ק.ק).

במקביל, הפצתה של תמונה בה נראה פעיל ארגון טרור שמאל רדיקלי בטורקיה מחזיק אקדח לרקתו של התובע (שלאחר מכן מת מפצעיו בבית החולים) הביאה את ממשלת טורקיה לחסום זמנית את הגישה לרשתות החברתיות יוטיוב, פייסבוק וטוויטר, בטענה שפרסום התמונה פוגע במשפחת המנוח. לאחר שבמשא ומתן אל מול הרשתות הוסרו לפחות חלק מהפוסטים המובילים לתמונה הופסקה החסימה. יש לציין שזו  אינה הפעם הראשונה שבטורקיה מגבילים את הגישה לרשתות החברתיות, ונראה שמדובר במלחמה מתמשכת של הממשלה. מקרה בולט אחר היה בהקשר של חשיפות פרשות שחיתות שנגעו לחברי מפלגתו ומשפחתו של ראש הממשלה ועכשיו הנשיא, רג'פ טאיפ ארדואן, בשלהי 2013. לקראת הבחירות המקומיות בטורקיה במרץ 2014, נשבע ארדואן "להחריב" את טוויטר.

טורקיה רחוקה מלהיות המדינה היחידה שרואה ברשתות החברתיות אויב של השלטון: לאחר פרוץ ההפגנות ההמוניות ב-2011, הורה מובארכ לחסום את הגישה לאינטרנט במצרים, ושלטונות איראן פעלו באופן דומה לאחר המהומות הסוערות שפרצו במדינה בעקבות הבחירות שהתקיימו ב-2009. לאחרונה, בחריין עצרה בלוגר שיעי במדינה בשל ציוץ שלו שחשף את המעורבות של מנגנוני הביטחון במדינה בגיוס לשורות דאע"ש – מה שסותר את עמדתה הרשמית של המדינה כחברה בקואליציה הבינלאומית נגד הארגון הג'יהאדיסטי. דוגמאות אלו ואחרות מעידות על הפוטנציאל של הרשתות החברתיות לאתגר את הממסד הפוליטי ולהוות קול אלטרנטיבי לתקשורת הישנה.

טורקיה מתדרדרת במדדים בינלאומיים של חופש הביטוי והעיתונות, ושלטונו של ארדואן מקבל צביון יותר ויותר אוטוריטרי. אך בכל זאת עולה השאלה: מדוע נראה שטורקיה מגלה יחס נוקשה יותר ממרבית המדינות האחרות כלפי הרשתות החברתיות? עולה למשל כי במחצית השנייה של 2014 הגישה טורקיה פי חמישה יותר תביעות לטוויטר להורדת תוכן מכל מדינה אחרת. בפברואר 2014 גם עבר בטורקיה חוק האינטרנט  אשר מעניק סמכויות נרחבות לסגירת אתרים כמו גם למעקב אחרי הגולשים ברשת.

במדינות בהן יש הגבלות על חופש העיתונות, נתפס הטוויטר ככלי מרכזי להעברת מידע. מכאן, כמובן, נובעת ההתנגדות העיקרית של השלטון לשימוש ברשת זו. אולם להתנגדות עקרונית זו של טורקיה לערוצים אלטרנטיביים להפצת מידע, יש להוסיף את הנתון המעיד על כך שטורקיה היא בעלת האחוז הגבוה ביותר בעולם של משתמשי המדיה החברתית (92%), מבין משתמשי האינטרנט במדינה. ניתן לטעון שדווקא כיוון שטורקיה אינה מדינה אוטוריטרית מובהקת, התדרדרות בתחום חופש הביטוי והעיתונות מעודדת את הגורמים האופוזיציונרים להיות קולניים יותר ומולם את השלטון להיות נחוש יותר ברדיפת המבקרים. הפופולריות של השימוש במדיה חברתית בטורקיה נתפסת על-ידי ארדואן ומפלגת הצדק והפיתוח כאיום ישיר על השלטון. נוסף לכך, גם המאבק העז בין מפלגת השלטון לבין תנועת גולן, הממוסגר כמאבק במנגנון המדינתי "המקביל"  - parallel state)שהוגדר אף הוא ב"ספר האדום" כאיום משמעותי על המדינה,) תורם לפריחתן של תיאוריות הקונספירציה והרצון העז לשלוט במידע המועבר ברשת.