חילופי התקיפות הלילה בין ארה״ב לאיראן ממחישים את הקושי של ממשל טראמפ להעביר את מרכז הכובד מהמערכה הצבאית ללחץ כלכלי, מבלי לאבד את יכולתו לאכוף בכוח את כללי המשחק שהוא מבקש לקבוע במצר הורמוז. התקיפה האמריקנית נגד משגרים איראניים באזור המצר, והתגובה האיראנית בשיגור טילים לעבר בסיסים שבהם מוצבים כוחות אמריקנים בירדן, אינם מעידים בשלב זה על החלטה אמריקנית לחזור למערכה רחבה.
מנקודת המבט של וושינגטון, התקיפה משתלבת בקו שניכר בשבועות האחרונים: ניסיון לצמצם את היקף הפעילות הצבאית, אך להמשיך להפעיל כוח באופן נקודתי כאשר איראן מאיימת על חופש השיט או על המאמץ האמריקני להשיב יציבות למצר. נראה כי העובדה שהתגובה האיראנית לא גרמה, לפי שעה, לנזק משמעותי תאפשר לממשל להימנע בשלב זה מהכרעה מיידית בדבר הרחבת המערכה.
במקביל, מרכז הכובד האמריקני הולך ועובר למישור הכלכלי. משרד האוצר הרחיב לאחרונה את המהלכים שנועדו לפגוע ביכולת האיראנית לסחור, להעביר כספים ולהשתמש במערכת הפיננסית הבינלאומית. הממשל מאותת כי סנקציות נוספות, לרבות נגד בנקים וגופים המסייעים לטהראן לעקוף את המגבלות, צפויות להתפרסם באופן שוטף. הכוונה היא להעמיק בהדרגה את המחיר הכלכלי המוטל על איראן, תוך הימנעות ככל האפשר מהצורך להרחיב מחדש את המערכה הצבאית.
עבור טראמפ מדובר בניסיון להתמודד עם דילמה בסיסית: מצד אחד, הוא אינו מעוניין להיגרר שוב למלחמה ממושכת; מצד שני, הוא אינו יכול להרשות מצב שבו צמצום הפעילות הצבאית יפגע ביכולת האמריקאית להבטיח את חופש השיט או באמינות האיומים שלה. לכן הממשל מנסה לשלב בין כוח צבאי מוגבל וממוקד לבין לחץ כלכלי גובר, תוך שמירת מרחב תמרון שיאפשר חזרה למשא ומתן.
המבחן המרכזי יהיה ביישום. אפקטיביות הלחץ הכלכלי תהיה תלויה לא רק בהכרזה על סנקציות חדשות, אלא גם בנכונות לאכוף סנקציות שניוניות מול בנקים, חברות ומדינות הממשיכים לקיים קשרים עם איראן - ובראשן סין, אך גם שחקנים נוספים באירופה, בטורקיה ובמפרץ. חילופי האש הלילה ממחישים כי גם כאשר וושינגטון מבקשת להעביר את המערכה למסלול כלכלי, היא עדיין נדרשת לגבות אותו ביכולת צבאית ובנכונות להשתמש בה.
חילופי התקיפות הלילה בין ארה״ב לאיראן ממחישים את הקושי של ממשל טראמפ להעביר את מרכז הכובד מהמערכה הצבאית ללחץ כלכלי, מבלי לאבד את יכולתו לאכוף בכוח את כללי המשחק שהוא מבקש לקבוע במצר הורמוז. התקיפה האמריקנית נגד משגרים איראניים באזור המצר, והתגובה האיראנית בשיגור טילים לעבר בסיסים שבהם מוצבים כוחות אמריקנים בירדן, אינם מעידים בשלב זה על החלטה אמריקנית לחזור למערכה רחבה.
מנקודת המבט של וושינגטון, התקיפה משתלבת בקו שניכר בשבועות האחרונים: ניסיון לצמצם את היקף הפעילות הצבאית, אך להמשיך להפעיל כוח באופן נקודתי כאשר איראן מאיימת על חופש השיט או על המאמץ האמריקני להשיב יציבות למצר. נראה כי העובדה שהתגובה האיראנית לא גרמה, לפי שעה, לנזק משמעותי תאפשר לממשל להימנע בשלב זה מהכרעה מיידית בדבר הרחבת המערכה.
במקביל, מרכז הכובד האמריקני הולך ועובר למישור הכלכלי. משרד האוצר הרחיב לאחרונה את המהלכים שנועדו לפגוע ביכולת האיראנית לסחור, להעביר כספים ולהשתמש במערכת הפיננסית הבינלאומית. הממשל מאותת כי סנקציות נוספות, לרבות נגד בנקים וגופים המסייעים לטהראן לעקוף את המגבלות, צפויות להתפרסם באופן שוטף. הכוונה היא להעמיק בהדרגה את המחיר הכלכלי המוטל על איראן, תוך הימנעות ככל האפשר מהצורך להרחיב מחדש את המערכה הצבאית.
עבור טראמפ מדובר בניסיון להתמודד עם דילמה בסיסית: מצד אחד, הוא אינו מעוניין להיגרר שוב למלחמה ממושכת; מצד שני, הוא אינו יכול להרשות מצב שבו צמצום הפעילות הצבאית יפגע ביכולת האמריקאית להבטיח את חופש השיט או באמינות האיומים שלה. לכן הממשל מנסה לשלב בין כוח צבאי מוגבל וממוקד לבין לחץ כלכלי גובר, תוך שמירת מרחב תמרון שיאפשר חזרה למשא ומתן.
המבחן המרכזי יהיה ביישום. אפקטיביות הלחץ הכלכלי תהיה תלויה לא רק בהכרזה על סנקציות חדשות, אלא גם בנכונות לאכוף סנקציות שניוניות מול בנקים, חברות ומדינות הממשיכים לקיים קשרים עם איראן - ובראשן סין, אך גם שחקנים נוספים באירופה, בטורקיה ובמפרץ. חילופי האש הלילה ממחישים כי גם כאשר וושינגטון מבקשת להעביר את המערכה למסלול כלכלי, היא עדיין נדרשת לגבות אותו ביכולת צבאית ובנכונות להשתמש בה.