כפיית הפסקת האש בלבנון, מכוח מזכר ההבנות בין ארצות הברית לאיראן, נתפסת בצדק כאירוע בעל השלכות שליליות מובהקות עבור ישראל:
- בזירה הלבנונית ישראל נאלצת להתחשב בעמדתה של ארה"ב שהתחייבה להפסקת אש מיידית וקבועה בכל זירות הלחימה כולל בלבנון, כאשר צה"ל עדיין לא השלים את משימותיו ונמצא עמוק בלבנון וכוחותיו נתונים לאיומים מצד חזבאללה. במזכר גם התחייבות להבטחת שלמותה הטריטוריאלית וריבונותה של לבנון, אשר מתורגמת על ידי איראן וחזבאללה לדרישה ליציאת כוחות צה"ל מלבנון ועלולה לעודד לחץ בינ"ל לנסיגה מכל דרום לבנון עד לקו הכחול.
- מול איראן - כריכת החזית הלבנונית בהבנות בין ארה"ב לאיראן מבצרת את הנארטיב האיראני של "אחדות הזירות", בעוד ישראל ניסתה לנתק בין הזירות. כמו כן, מוצג תפקידם החיובי לכאורה של האיראנים בלבנון, ככאלה הדואגים לאינטרסים שלה ולביטחון כלל תושביה, כאשר בפועל כל מעיניהם נתונים בעצם להבטחת המשך שרידותו של חזבאללה.
יחד עם זאת, אין לראות במהלך זה אירוע שלילי בלבד. שכן הוא מייצר מסגור חדש של האירועים: עצירה וריסון של הפעילות הצבאית ומתן הזדמנות למהלכים מדיניים. במציאות זו ישראל שכבר הבינה את הקושי לעצב מציאות ביטחונית חדשה בצפון באמצעות המעשה הצבאי בלבד, נדרשת לגבש אסטרטגיה חדשה ומעודכנת מול הזירה הלבנונית, המשתמשת באופן מושכל במנופים שבידיה, ובתוך כך:
- להעביר את המיקוד לשדה המדיני ולהאיץ את השיחות הישירות עם ההנהגה הלבנונית בוושינגטון העומדות להתחדש בשבוע הבא, בצד דרישה להעלאת דרג השיחות על מנת לייצר להן יתר תוקף, תוך ניצול המחוייבות של ההנהגה הלבנונית להמשך קיומן של שיחות אלה והתמיכה הרחבה בכך בציבור הלבנוני.
- למסגר את הצעדים לצמצום הפעילות של צה"ל דרום לבנון כחלק מההסכמות במסגרת שיחות אלה. חשוב שכל "ויתור" ישראלי יוענק לממשלת לבנון כדי שזו תוכל לנכס זאת כהישגים שלה בעקבות השיחות הישירות (ולא של חזבאללה). במסגרת זאת אפשר לבחון גם היענות לחלק מדרישות הלבנונים בשיחות שטרם נענו (שחרור אסירים; צעדים ראשונים לטובת האוכלוסייה שנעקרה מבתיה, כמו גם הרחבת הפיילוט להעברת שטחים שנוקו מנוכחות חזבאללה לידי צל"ב).
- לבסס מחדש את השיח החיובי עם ארה"ב ולדרוש התחשבות מחדש באינטרסים הביטחוניים של ישראל בלבנון. זאת ביחס לפעילות צה"ל בלבנון, נוכח הצפי להפסקת אש שברירית בשל הצורך של צה"ל להתמודד עם האיומים המיידיים על כוחותיו בלבנון, כמו גם בשיח המדיני עם הלבנונים בוושינגטון, שבו לארה"ב תפקיד מרכזי ומשמעותי.
- לטעון, כי ההתחייבות במזכר ההבנות להבטיח את שמירת ריבונותה של לבנון מבטאת גם דרישה מאיראן להפסיק את התערבותה בענייניה הפנימיים של לבנון ובבניית המליציה העצמאית של חזבאללה.
כפיית הפסקת האש בלבנון, מכוח מזכר ההבנות בין ארצות הברית לאיראן, נתפסת בצדק כאירוע בעל השלכות שליליות מובהקות עבור ישראל:
יחד עם זאת, אין לראות במהלך זה אירוע שלילי בלבד. שכן הוא מייצר מסגור חדש של האירועים: עצירה וריסון של הפעילות הצבאית ומתן הזדמנות למהלכים מדיניים. במציאות זו ישראל שכבר הבינה את הקושי לעצב מציאות ביטחונית חדשה בצפון באמצעות המעשה הצבאי בלבד, נדרשת לגבש אסטרטגיה חדשה ומעודכנת מול הזירה הלבנונית, המשתמשת באופן מושכל במנופים שבידיה, ובתוך כך: