בנאומו בסוף השבוע בפני ועידת הביטחון במינכן, קרא מזכיר המדינה האמריקאי, מרקו רוביו, לאירופה להצטרף לארה"ב בעיצובו של סדר עולמי חדש, בעודו מבהיר בניסוח מרוכך כי ההזמנה לשיתוף פעולה כרוכה בהסתגלות אירופית לעקרונות המדיניות של הממשל הנוכחי.
רוביו עמד בנאומו על ההיסטוריה והתרבות המשותפות לארה"ב והדגיש שארה"ב אינה מעוניינת לצאת נגד אירופה אלא לפעול איתה לתיקון החולאים של המערכת הבינלאומית. רוביו עשה זאת על רקע חשש גובר מפני השבר בין אירופה לבין ארה"ב שהתבטא בין היתר במתיחות סביב ניסיונות ארה"ב לכפות על דנמרק למכור לה את גרינלנד. לנאום נודעה חשיבות מיוחדת לאחר שעל אותה הבמה בשנה שעברה נציג הממשל, סגן הנשיא ואנס ביקר בחריפות את אירופה והחצין את הקרע בין הממשל בוושינגטון לממשלות מערב אירופה שנסוב במידה רבה על ההתנהלות הפנימית של אותן ממשלות כלפי הגירה וכלפי הימין הלאומני שם. רוביו לעומתו הדגיש את המשותף ולא את המפריד בין המדינות באופן שנראה מכוון להנמיך את המתיחות בין הצדדים.
עם זאת, ועל אף הטון השונה בתכלית מזה של ואנס, רבות מהטענות שהשמיע סגן הנשיא שבו גם בנאום של רוביו. רוביו קרא לאירופה להתגייס מחדש להגן על הציוויליזציה המערבית, ניסוח מועדף על הממשל המופיע גם באסטרטגיית הביטחון הלאומי שלו, מפני מגמות פוליטיות המבכרות פתיחות להגירה, רב תרבותיות, חשש מפני משבר האקלים, חילון, וצמצום ההשקעה בביטחון. הוא קרא לערוך רפורמה במוסדות האו"ם שנכשלו היכן שהצליח הממשל בשחרור החטופים וסיום המלחמה בעזה, פתיחת שיח בין אוקראינה לרוסיה, מענה לגרעין האיראני (אותו הציג כהישג אמריקאי לחלוטין), והתמודדות עם המשטר בונצואלה. כמו כן הדגיש שהממשל אמנם ישמח לפעול עם אירופה אם זו תגביר את השקעתה בביטחון, תבלום הגירה, תגביר את חסמי הסחר (במשתמע מול סין), ותחתור לתיעוש מחדש של כלכלתה, ותלה זאת בין היתר בחשיבותה של התרבות הנוצרית המשותפת ליבשת ולארה"ב. לצד זאת, הבהיר כי אם אירופה לא תעמוד בציפיות אלה, ארה"ב נכונה להתקדם בלעדיה.
בשורה התחתונה, הטון בו נקט רוביו בנאומו היה הפוך לגמרי לזה שאימצו דוברי הממשל בשנה החולפת ביחס לאירופה, אולם תוכנם המדיני של הדברים היה רחוק הרבה פחות.
בנאומו בסוף השבוע בפני ועידת הביטחון במינכן, קרא מזכיר המדינה האמריקאי, מרקו רוביו, לאירופה להצטרף לארה"ב בעיצובו של סדר עולמי חדש, בעודו מבהיר בניסוח מרוכך כי ההזמנה לשיתוף פעולה כרוכה בהסתגלות אירופית לעקרונות המדיניות של הממשל הנוכחי.
רוביו עמד בנאומו על ההיסטוריה והתרבות המשותפות לארה"ב והדגיש שארה"ב אינה מעוניינת לצאת נגד אירופה אלא לפעול איתה לתיקון החולאים של המערכת הבינלאומית. רוביו עשה זאת על רקע חשש גובר מפני השבר בין אירופה לבין ארה"ב שהתבטא בין היתר במתיחות סביב ניסיונות ארה"ב לכפות על דנמרק למכור לה את גרינלנד. לנאום נודעה חשיבות מיוחדת לאחר שעל אותה הבמה בשנה שעברה נציג הממשל, סגן הנשיא ואנס ביקר בחריפות את אירופה והחצין את הקרע בין הממשל בוושינגטון לממשלות מערב אירופה שנסוב במידה רבה על ההתנהלות הפנימית של אותן ממשלות כלפי הגירה וכלפי הימין הלאומני שם. רוביו לעומתו הדגיש את המשותף ולא את המפריד בין המדינות באופן שנראה מכוון להנמיך את המתיחות בין הצדדים.
עם זאת, ועל אף הטון השונה בתכלית מזה של ואנס, רבות מהטענות שהשמיע סגן הנשיא שבו גם בנאום של רוביו. רוביו קרא לאירופה להתגייס מחדש להגן על הציוויליזציה המערבית, ניסוח מועדף על הממשל המופיע גם באסטרטגיית הביטחון הלאומי שלו, מפני מגמות פוליטיות המבכרות פתיחות להגירה, רב תרבותיות, חשש מפני משבר האקלים, חילון, וצמצום ההשקעה בביטחון. הוא קרא לערוך רפורמה במוסדות האו"ם שנכשלו היכן שהצליח הממשל בשחרור החטופים וסיום המלחמה בעזה, פתיחת שיח בין אוקראינה לרוסיה, מענה לגרעין האיראני (אותו הציג כהישג אמריקאי לחלוטין), והתמודדות עם המשטר בונצואלה. כמו כן הדגיש שהממשל אמנם ישמח לפעול עם אירופה אם זו תגביר את השקעתה בביטחון, תבלום הגירה, תגביר את חסמי הסחר (במשתמע מול סין), ותחתור לתיעוש מחדש של כלכלתה, ותלה זאת בין היתר בחשיבותה של התרבות הנוצרית המשותפת ליבשת ולארה"ב. לצד זאת, הבהיר כי אם אירופה לא תעמוד בציפיות אלה, ארה"ב נכונה להתקדם בלעדיה.
בשורה התחתונה, הטון בו נקט רוביו בנאומו היה הפוך לגמרי לזה שאימצו דוברי הממשל בשנה החולפת ביחס לאירופה, אולם תוכנם המדיני של הדברים היה רחוק הרבה פחות.