ביקורו של יו"ר המועצה הריבונית של סודאן ומפקד הצבא, גנרל עבד אל־פתאח אל־בורחאן, אצל פטרוניו בריאד השבוע, אינו ניסיון לקדם הפסקת אש במלחמת האזרחים ההרסנית במדינתו – בה נהרגו מעל 150,000 כולל מיליוני פליטים ועקורים – אלא גם ביטוי למאבק השפעה אזורי הולך ומחריף בין ערב הסעודית לאיחוד האמירויות.
ערב הסעודית, המארחת את בורחאן ומקדמת עצמה כמתווכת מרכזית לסיום המלחמה, נוטה להזדהות עמו ועם הצבא הסודאני הרשמי. מבחינת ריאד, יציבות בסודאן היא אינטרס ביטחוני ואסטרטגי מובהק: חשש מהתפשטות קיצוניות, פשיעה חוצת גבולות ואי־יציבות לאורך חופי הים האדום - אזור שערב הסעודית מבקשת לפתח כעוגן תיירותי וכלכלי במסגרת חזון 2030.
מנגד, איחוד האמירויות נתפסת כמי שתומכת, ישירות או בעקיפין, בכוחות ה-RSF היריבים, וממסגרת את מעורבותה בסודאן כחלק ממאבק נגד גורמים איסלאמיסטיים, ובראשם תנועת האחים המוסלמים. אף שערב הסעודית שותפה לעוינות כלפי האחים המוסלמים, היא רואה בדומיננטיות אמירתית אפשרית בסודאן ובחופיה תרחיש מערער יציבות, ואף מאיים על מאזן הכוחות בים האדום.
המחלוקות בין שתי המדינות השכנות מהמפרץ, שכבר נחשף בזירות אחרות ובראשן תימן, מקבל בסודאן ממד חריף במיוחד: מאבק על השפעה במדינה אסטרטגית, עשירה במשאבים ובעלת מיקום גיאוגרפי קריטי. עבור בורחאן, ההתקרבות לערב הסעודית היא גם ניסיון לאזן את התמיכה שמקבלים יריביו מאיחוד האמירויות ולגייס גיבוי פוליטי ויתכן אף צבאי.
גם לישראל ענין רב במתרחש בסודאן. לישראל יש עניין לממש את "הסכם הנורמליזציה" שמימושו נדחה גם בשל מלחמת האזרחים במדינה. כמו בתימן, גם בסכסוך זה ייטב לה לישראל לא לבחור צד בין ריאד, עמה היא רוצה לחתום על הסכם נורמליזציה, לבין אבו-דאבי, עמה כבר יש לישראל נורמליציזה.התמשכות מלחמת האזרחים בסודאן מחלישה עוד את המדינה הסודאנית ומאפשרת לשחקנים שונים כמו איראן ורוסיה לקבל אחיזה במדינה.
כך, המלחמה בסודאן חורגת זה מכבר מגבולות סכסוך פנימי והופכת לזירת התגוששות אזורית שקטה, שבה ערב הסעודית והאמירויות אומנם אינן מתעמתות ישירות, אך פועלות משני צדי הסכסוך ומלבות אותו.
ביקורו של יו"ר המועצה הריבונית של סודאן ומפקד הצבא, גנרל עבד אל־פתאח אל־בורחאן, אצל פטרוניו בריאד השבוע, אינו ניסיון לקדם הפסקת אש במלחמת האזרחים ההרסנית במדינתו – בה נהרגו מעל 150,000 כולל מיליוני פליטים ועקורים – אלא גם ביטוי למאבק השפעה אזורי הולך ומחריף בין ערב הסעודית לאיחוד האמירויות.
ערב הסעודית, המארחת את בורחאן ומקדמת עצמה כמתווכת מרכזית לסיום המלחמה, נוטה להזדהות עמו ועם הצבא הסודאני הרשמי. מבחינת ריאד, יציבות בסודאן היא אינטרס ביטחוני ואסטרטגי מובהק: חשש מהתפשטות קיצוניות, פשיעה חוצת גבולות ואי־יציבות לאורך חופי הים האדום - אזור שערב הסעודית מבקשת לפתח כעוגן תיירותי וכלכלי במסגרת חזון 2030.
מנגד, איחוד האמירויות נתפסת כמי שתומכת, ישירות או בעקיפין, בכוחות ה-RSF היריבים, וממסגרת את מעורבותה בסודאן כחלק ממאבק נגד גורמים איסלאמיסטיים, ובראשם תנועת האחים המוסלמים. אף שערב הסעודית שותפה לעוינות כלפי האחים המוסלמים, היא רואה בדומיננטיות אמירתית אפשרית בסודאן ובחופיה תרחיש מערער יציבות, ואף מאיים על מאזן הכוחות בים האדום.
המחלוקות בין שתי המדינות השכנות מהמפרץ, שכבר נחשף בזירות אחרות ובראשן תימן, מקבל בסודאן ממד חריף במיוחד: מאבק על השפעה במדינה אסטרטגית, עשירה במשאבים ובעלת מיקום גיאוגרפי קריטי. עבור בורחאן, ההתקרבות לערב הסעודית היא גם ניסיון לאזן את התמיכה שמקבלים יריביו מאיחוד האמירויות ולגייס גיבוי פוליטי ויתכן אף צבאי.
גם לישראל ענין רב במתרחש בסודאן. לישראל יש עניין לממש את "הסכם הנורמליזציה" שמימושו נדחה גם בשל מלחמת האזרחים במדינה. כמו בתימן, גם בסכסוך זה ייטב לה לישראל לא לבחור צד בין ריאד, עמה היא רוצה לחתום על הסכם נורמליזציה, לבין אבו-דאבי, עמה כבר יש לישראל נורמליציזה.התמשכות מלחמת האזרחים בסודאן מחלישה עוד את המדינה הסודאנית ומאפשרת לשחקנים שונים כמו איראן ורוסיה לקבל אחיזה במדינה.
כך, המלחמה בסודאן חורגת זה מכבר מגבולות סכסוך פנימי והופכת לזירת התגוששות אזורית שקטה, שבה ערב הסעודית והאמירויות אומנם אינן מתעמתות ישירות, אך פועלות משני צדי הסכסוך ומלבות אותו.