לראשונה מאז העימותים האלימים בין הדרוזים לכוחות הביטחון הסוריים בסוף אפריל, חודשה הלחימה בעצימות גבוהה בין הצדדים. מקור הסבב הנוכחי נעוץ בתקרית מקומית בין דרוזים לבדואים בפאתי מחוז סווידא, כאשר תושב דרוזי נחטף בידי כנופייה בדואית. בתגובה, חטפו מיליציות דרוזיות, בהובלת "המועצה הצבאית של סווידא", מספר תושבים בדואים.
על אף ניסיונות ההרגעה מצד נכבדי דת באזור, האלימות התלקחה במהרה. כוחות הביטחון הסוריים שנשלחו לשטח כדי להרגיע את הרוחות נפלו למארב מתוכנן של "המועצה הצבאית" – בו נהרגו לפחות 12 אנשי ביטחון. במהרה הסלימו האירועים לכדי עימות רחב היקף, שכבר גבה את חייהם של כ־200 בני אדם – רובם לוחמים מקרב הדרוזים, הבדואים וכוחות המשטר.
אירועים אלה מבשרים על קריסת ההבנות שהושגו בין המשטר לבין הדרוזים בחודש מאי, ומזכירים במאפייניהם את סבבי האלימות הקודמים. גם הפעם, לחץ פנימי מתוך העדה הדרוזית בישראל הביא למעורבות צבאית מצד ישראל, שביצעה תקיפות ישירות נגד כוחות הביטחון הסוריים באזור סווידא, והשמידה טנקים של הצבא הסורי החדש. בהמשך תקפה ישראל סמוך לכניסה למשרד ההגנה הסורי בדמשק – איתות תקיף שנועד להבהיר את דרישתה להפסיק את הלחימה בדרום.
האירועים גם חשפו שוב את הפיצול הפנים־דרוזי: את הקו הניצי והלוחמני מוביל השיח' חכמת אל־הג'רי ולוחמיו במסגרת "המועצה הצבאית", התומכים במעורבות הישראלית ואף בעימות ישיר עם א־שרע וכוחותיו. מנגד, קולות מתונים יותר קוראים לריסון, לשיח עם המשטר ולבלימת ההתערבות הישראלית – בין השאר מצד השיח'ים יוסף ג'רבוע, חמוד חינאווי ומנהיג תנועת "אנשי הכבוד", לית' בלעוס.
בדומה לאירועים קודמים, תועדו מקרי התעללות ואלימות מצד כוחות המשטר וחמושים מקומיים, כולל גילוח זקנים של דרוזים – מעשה שנתפס כהשפלה חמורה וגרר גינויים גם מקרב גורמים מתונים בעדה. לא ברור האם נשיא סוריה, אחמד א־שרע, אישר מעשים אלה או התעלם מהם, אך שוב עולה השאלה בנוגע ליכולת השליטה שלו בכוחות הפועלים בשמו, ובעיקר נפגעים מאמציו לשדר תדמית מתונה ואחראית.
בשונה מעימותים קודמים, סבב האלימות הנוכחי מתרחש על רקע מגעים מדיניים אינטנסיביים בין גורמים ישראלים לסורים, שבמהלכם אף הועלו הצהרות – בעיקר מצד ישראל וארה"ב – על אפשרות להסכם נורמליזציה עתידי. כעת נראה שהריכוך שאפיין את הגישה הישראלית כלפי א־שרע מתפוגג, עם חוסר האמון והעוינות הגואה בין הצדדים, הסיכוי להסכם – אפילו להסדרה ביטחונית מוגבלת בגבול – מוטל בספק.
לראשונה מאז העימותים האלימים בין הדרוזים לכוחות הביטחון הסוריים בסוף אפריל, חודשה הלחימה בעצימות גבוהה בין הצדדים. מקור הסבב הנוכחי נעוץ בתקרית מקומית בין דרוזים לבדואים בפאתי מחוז סווידא, כאשר תושב דרוזי נחטף בידי כנופייה בדואית. בתגובה, חטפו מיליציות דרוזיות, בהובלת "המועצה הצבאית של סווידא", מספר תושבים בדואים.
על אף ניסיונות ההרגעה מצד נכבדי דת באזור, האלימות התלקחה במהרה. כוחות הביטחון הסוריים שנשלחו לשטח כדי להרגיע את הרוחות נפלו למארב מתוכנן של "המועצה הצבאית" – בו נהרגו לפחות 12 אנשי ביטחון. במהרה הסלימו האירועים לכדי עימות רחב היקף, שכבר גבה את חייהם של כ־200 בני אדם – רובם לוחמים מקרב הדרוזים, הבדואים וכוחות המשטר.
אירועים אלה מבשרים על קריסת ההבנות שהושגו בין המשטר לבין הדרוזים בחודש מאי, ומזכירים במאפייניהם את סבבי האלימות הקודמים. גם הפעם, לחץ פנימי מתוך העדה הדרוזית בישראל הביא למעורבות צבאית מצד ישראל, שביצעה תקיפות ישירות נגד כוחות הביטחון הסוריים באזור סווידא, והשמידה טנקים של הצבא הסורי החדש. בהמשך תקפה ישראל סמוך לכניסה למשרד ההגנה הסורי בדמשק – איתות תקיף שנועד להבהיר את דרישתה להפסיק את הלחימה בדרום.
האירועים גם חשפו שוב את הפיצול הפנים־דרוזי: את הקו הניצי והלוחמני מוביל השיח' חכמת אל־הג'רי ולוחמיו במסגרת "המועצה הצבאית", התומכים במעורבות הישראלית ואף בעימות ישיר עם א־שרע וכוחותיו. מנגד, קולות מתונים יותר קוראים לריסון, לשיח עם המשטר ולבלימת ההתערבות הישראלית – בין השאר מצד השיח'ים יוסף ג'רבוע, חמוד חינאווי ומנהיג תנועת "אנשי הכבוד", לית' בלעוס.
בדומה לאירועים קודמים, תועדו מקרי התעללות ואלימות מצד כוחות המשטר וחמושים מקומיים, כולל גילוח זקנים של דרוזים – מעשה שנתפס כהשפלה חמורה וגרר גינויים גם מקרב גורמים מתונים בעדה. לא ברור האם נשיא סוריה, אחמד א־שרע, אישר מעשים אלה או התעלם מהם, אך שוב עולה השאלה בנוגע ליכולת השליטה שלו בכוחות הפועלים בשמו, ובעיקר נפגעים מאמציו לשדר תדמית מתונה ואחראית.
בשונה מעימותים קודמים, סבב האלימות הנוכחי מתרחש על רקע מגעים מדיניים אינטנסיביים בין גורמים ישראלים לסורים, שבמהלכם אף הועלו הצהרות – בעיקר מצד ישראל וארה"ב – על אפשרות להסכם נורמליזציה עתידי. כעת נראה שהריכוך שאפיין את הגישה הישראלית כלפי א־שרע מתפוגג, עם חוסר האמון והעוינות הגואה בין הצדדים, הסיכוי להסכם – אפילו להסדרה ביטחונית מוגבלת בגבול – מוטל בספק.