גם עבור מדינות המפרץ קריסתו המהירה של משטר אסד בסוריה הייתה הפתעה אסטרטגית. מלבד קטר, המדינות היו בשיאו של תהליך נורמליזציה מול משטר אסד. התהליך החל כבר ב-2019 על-ידי איחוד האמירויות ונמשך עד לאחרונה עם פתיחתה מחדש של שגרירות סעודית בדמשק. הניסיון של המפרציות לקרב אליהן את אסד כדי לתקוע טריז בציר השיעי הסתמך על ההערכה שמשטרו איתן ויציב.
אף שקריסת המשטר מוטטה באחת את האסטרטגיה המפרצית הזו, היא גם השיגה יעד נחשק - ציר ההתנגדות בהובלת איראן מאבד את סוריה וסופג מכה קשה. גם זרימת סם הקפטגון למפרץ מעתה תיחלש.
בטווח הקרוב, למחנה הסוני באזור אפשרות להתחזק על חשבון הציר האיראני הפגוע, אך הפילוג בין המדינות בתוכו יקשה עליו לעשות זאת.
ניתן לומר, שהמנצחת הגדולה מבין מדינות המפרץ היא קטר, שתמכה עם טורקיה במורדים הסורים לאורך כל הדרך והצהירה על התנגדותה למשטר אסד. כעת, קטר ממנפת את היותה צינור תקשורת לעולם עם ארגון המורדים המוביל "היאת תחריר א-שאם" וכנראה תפעל בדרך זו כדי לבסס את השפעתה בסוריה שלאחר אסד.
מדינות המפרץ האחרות מצדן, מיהרו לשלוח את שגריריהן בסוריה להיפגש עם הארגון יומיים לאחר נפילת המשטר, בתקווה לבסס גם הן קשרים עם השלטון הסורי החדש. בהקשר זה, סעודיה והאמירויות יכולות לנצל את הפיוס שלהן שהושג בשנים האחרונות עם טורקיה וקטר כדי שאלו ישמשו מתווך לשלטון החדש בסוריה. חיבור זה יועיל גם לישראל, שתוכל להיעזר בקשריה במפרץ כדי להתמודד עם השלטון החדש מעבר לגבולה הצפוני.
שאלה נוספת היא "אפקט הדומינו": הגם שלא הייתה זו מהפכה עממית בנוסח "האביב הערבי", הצלחתם של כוחות אסלאמיסטים להביס את משטר הברזל של אסד – המתווספת להצלחה הסנסציונית אך הזמנית של חמאס נגד ישראל במתקפת ה-7 באוקטובר – מעלה בקרב משטרי המפרץ חשש מגל אסלאמיסטי שישטוף את האזור, דבר שהן רואות בו האיום הפוליטי המרכזי עליהן. בפרט, המפרציות לא ישמחו לראות מדינה אסלאמיסטית נוסח טליבאן או דאע"ש קמה בסוריה.
גם עבור מדינות המפרץ קריסתו המהירה של משטר אסד בסוריה הייתה הפתעה אסטרטגית. מלבד קטר, המדינות היו בשיאו של תהליך נורמליזציה מול משטר אסד. התהליך החל כבר ב-2019 על-ידי איחוד האמירויות ונמשך עד לאחרונה עם פתיחתה מחדש של שגרירות סעודית בדמשק. הניסיון של המפרציות לקרב אליהן את אסד כדי לתקוע טריז בציר השיעי הסתמך על ההערכה שמשטרו איתן ויציב.
אף שקריסת המשטר מוטטה באחת את האסטרטגיה המפרצית הזו, היא גם השיגה יעד נחשק - ציר ההתנגדות בהובלת איראן מאבד את סוריה וסופג מכה קשה. גם זרימת סם הקפטגון למפרץ מעתה תיחלש.
בטווח הקרוב, למחנה הסוני באזור אפשרות להתחזק על חשבון הציר האיראני הפגוע, אך הפילוג בין המדינות בתוכו יקשה עליו לעשות זאת.
ניתן לומר, שהמנצחת הגדולה מבין מדינות המפרץ היא קטר, שתמכה עם טורקיה במורדים הסורים לאורך כל הדרך והצהירה על התנגדותה למשטר אסד. כעת, קטר ממנפת את היותה צינור תקשורת לעולם עם ארגון המורדים המוביל "היאת תחריר א-שאם" וכנראה תפעל בדרך זו כדי לבסס את השפעתה בסוריה שלאחר אסד.
מדינות המפרץ האחרות מצדן, מיהרו לשלוח את שגריריהן בסוריה להיפגש עם הארגון יומיים לאחר נפילת המשטר, בתקווה לבסס גם הן קשרים עם השלטון הסורי החדש. בהקשר זה, סעודיה והאמירויות יכולות לנצל את הפיוס שלהן שהושג בשנים האחרונות עם טורקיה וקטר כדי שאלו ישמשו מתווך לשלטון החדש בסוריה. חיבור זה יועיל גם לישראל, שתוכל להיעזר בקשריה במפרץ כדי להתמודד עם השלטון החדש מעבר לגבולה הצפוני.
שאלה נוספת היא "אפקט הדומינו": הגם שלא הייתה זו מהפכה עממית בנוסח "האביב הערבי", הצלחתם של כוחות אסלאמיסטים להביס את משטר הברזל של אסד – המתווספת להצלחה הסנסציונית אך הזמנית של חמאס נגד ישראל במתקפת ה-7 באוקטובר – מעלה בקרב משטרי המפרץ חשש מגל אסלאמיסטי שישטוף את האזור, דבר שהן רואות בו האיום הפוליטי המרכזי עליהן. בפרט, המפרציות לא ישמחו לראות מדינה אסלאמיסטית נוסח טליבאן או דאע"ש קמה בסוריה.