לאחר כ-13 חודשי לחימה עצימים בין ישראל לחזבאללה אישר הקבינט הביטחוני מדיני את הסכם הפסקת האש בין ישראל ללבנון. סעיפי ההסכם לא נחשפו במלואם, אך הם כוללים את הבנות הבאות: הפסקת אש בת 60 יום במהלכה תתרחש, בד בבד ובהדרגה, נסיגת חיזבאללה מהאזור שמדרום לנהר הליטני, יציאת כוחות צה"ל מדרום לבנון, כניסה הדרגתית של צבא לבנון (שיתוגבר בכוחות) וחיזוק כוח יוניפ"יל. עד כה, עקרונות שאינם שונים במהותם מהחלטה 1701 שאושרה ב-2006.
ההבדל טמון בשתי תוספות משמעותיות שעשויות להפוך את ההסכם ליעיל מקודמו: הקמת מנגנון פיקוח בינלאומי בהובלה אמריקאית לדיווח על הפרות, קרי התפרסות מחודשת של חיזבאללה מדרום לליטני והתעצמות מצפונה לו. וחשוב מכך - הסכמה אמריקאית שתעוגן במכתב צד, להסכם לעיקרון של "הגנה עצמית" המאפשר לישראל חופש פעולה לתקוף על אדמת לבנון, במקרה של איום מידי או של הפרות שלא טופלו על ידי המנגנונים.
חזבאללה, לאחר המכה הקשה שספג, הביקורת הפנימית המתרחבת נגדו והצורך לשקם מעמדו הצבאי והפוליטי, לצד התמיכה האיראנית בעצירת המלחמה, הובילו אותו להפר את המחויבות לשמר את הזיקה לעזה ולקבל את ההסכם, על אף הוויתורים המשמעותיים הכרוכים בכך.
חששותיהם של מתנגדי ההסכם, ביניהם חלק מתושבי הצפון, ברורים. ניתן גם להבין את חוסר אמונם ביכולת אכיפה אפקטיבית שלו. ההסכם הנוכחי, כמו כל הסכם, כרוך בוויתורים ולרוב אינו מספק מענה הרמטי לשלל האתגרים. עם זאת נראה כי בנסיבות הנוכחיות ולנוכח ההישגים הצבאיים שישראל הצליחה לייצר מול חזבאללה, היתרונות בקבלתו מתעלים על החסרונות: הניתוק בין הזירות והותרת חמאס ללא תמיכת חזבאללה; הקשב שיתפנה לאיראן, ריענון כוחות הצבא המותשים וחידוש מלאי החימושים שהצטמצם. יתרה מכך, אפשר שעצירת המלחמה בלבנון תייצר מומנטום הסדרי חדש שיחיה את עסקת החטופים בעזה, תוביל להפחתת הנטל הכלכלי ולשיכוך הביקורת על ישראל בזירה הבינלאומית והאזורית.
ועדיין, הדינמיקה שתתפתח בשטח בתקופה הקרובה היא שתיצוק תוכן ממשי להסכם ותקבע עובדות. בתוך כך, חשוב שישראל לא תבליג כבעבר על איומים מיידים והפרות לא מטופלות מצד חזבאללה ולא תירתע מהפעלת כוח מול הארגון לכשידרש. הפגנת נחישות ישראלית לאכיפה צבאית אפקטיבית הינה חיונית לעיצוב כללי משחק חדשים בין ישראל ללבנון – הפעם כאלו שמיטיבים עם ביטחונה של ישראל ומרתיעים את אויביה.
לאחר כ-13 חודשי לחימה עצימים בין ישראל לחזבאללה אישר הקבינט הביטחוני מדיני את הסכם הפסקת האש בין ישראל ללבנון. סעיפי ההסכם לא נחשפו במלואם, אך הם כוללים את הבנות הבאות: הפסקת אש בת 60 יום במהלכה תתרחש, בד בבד ובהדרגה, נסיגת חיזבאללה מהאזור שמדרום לנהר הליטני, יציאת כוחות צה"ל מדרום לבנון, כניסה הדרגתית של צבא לבנון (שיתוגבר בכוחות) וחיזוק כוח יוניפ"יל. עד כה, עקרונות שאינם שונים במהותם מהחלטה 1701 שאושרה ב-2006.
ההבדל טמון בשתי תוספות משמעותיות שעשויות להפוך את ההסכם ליעיל מקודמו: הקמת מנגנון פיקוח בינלאומי בהובלה אמריקאית לדיווח על הפרות, קרי התפרסות מחודשת של חיזבאללה מדרום לליטני והתעצמות מצפונה לו. וחשוב מכך - הסכמה אמריקאית שתעוגן במכתב צד, להסכם לעיקרון של "הגנה עצמית" המאפשר לישראל חופש פעולה לתקוף על אדמת לבנון, במקרה של איום מידי או של הפרות שלא טופלו על ידי המנגנונים.
חזבאללה, לאחר המכה הקשה שספג, הביקורת הפנימית המתרחבת נגדו והצורך לשקם מעמדו הצבאי והפוליטי, לצד התמיכה האיראנית בעצירת המלחמה, הובילו אותו להפר את המחויבות לשמר את הזיקה לעזה ולקבל את ההסכם, על אף הוויתורים המשמעותיים הכרוכים בכך.
חששותיהם של מתנגדי ההסכם, ביניהם חלק מתושבי הצפון, ברורים. ניתן גם להבין את חוסר אמונם ביכולת אכיפה אפקטיבית שלו. ההסכם הנוכחי, כמו כל הסכם, כרוך בוויתורים ולרוב אינו מספק מענה הרמטי לשלל האתגרים. עם זאת נראה כי בנסיבות הנוכחיות ולנוכח ההישגים הצבאיים שישראל הצליחה לייצר מול חזבאללה, היתרונות בקבלתו מתעלים על החסרונות: הניתוק בין הזירות והותרת חמאס ללא תמיכת חזבאללה; הקשב שיתפנה לאיראן, ריענון כוחות הצבא המותשים וחידוש מלאי החימושים שהצטמצם. יתרה מכך, אפשר שעצירת המלחמה בלבנון תייצר מומנטום הסדרי חדש שיחיה את עסקת החטופים בעזה, תוביל להפחתת הנטל הכלכלי ולשיכוך הביקורת על ישראל בזירה הבינלאומית והאזורית.
ועדיין, הדינמיקה שתתפתח בשטח בתקופה הקרובה היא שתיצוק תוכן ממשי להסכם ותקבע עובדות. בתוך כך, חשוב שישראל לא תבליג כבעבר על איומים מיידים והפרות לא מטופלות מצד חזבאללה ולא תירתע מהפעלת כוח מול הארגון לכשידרש. הפגנת נחישות ישראלית לאכיפה צבאית אפקטיבית הינה חיונית לעיצוב כללי משחק חדשים בין ישראל ללבנון – הפעם כאלו שמיטיבים עם ביטחונה של ישראל ומרתיעים את אויביה.