בימים האחרונים מתרבות העדויות לביצוע מגוון רחב של פשעי מלחמה על ידי צבא רוסיה באוקראינה, ובהם הוצאות להורג של אזרחים כפותים, עינויים, אונס נשים, ביזה והרס נרחב. המראות הקשים שהגיעו מהעיירה בוצ׳ה הסמוכה לקייב גררו גינויים מקיר לקיר, כולל מצד ישראל, וקביעה כי מדובר בפשעי מלחמה אשר יש חובה לחקור אותם. עצם הגינוי העולמי הרחב הוא חשוב, הן לגופו של עניין בשל הבאת הכוונה להעמיד לדין את מבצעי הפשעים, והן בשל המסר העולה ממנו בדבר קריאה להטלת אחריות על מי שמפר עקרונות יסוד של המשפט הבינלאומי, תוך חיזוק ושמירה על הסדר העולמי שנוסד אחרי מלחמת העולם השנייה.
לצד זאת, יש לזכור כי המראות הקשים כשלעצמם לא מספיקים כדי לעמוד ברף הגבוה הנדרש להרשעה בהליך הפלילי, של מעבר לכל ספק סביר. ככל שרוצים להעמיד לדין את ההנהגה הפוליטית והצבאית אף יהיה אתגר להוכיח את אחריותה למעשים שבוצעו על ידי החיילים בשטח. בנוסף, לאור ההתגייסות הרחבה של אזרחי אוקראינה לבלימת הצבא הרוסי, ועל אף אי חוקיות הפלישה, חשוב לציין כי אזרח יכול לאבד את ההגנה העומדת לו ולהפוך למטרה לגיטימית לתקיפה, כאשר הוא נוטל חלק בלחימה.
סוגיה נוספת מתעוררת בנוגע לערכאה שבה יתקיימו ההליכים ונראה כי יש מספר אפשרויות מרכזיות: בבתי משפט באוקראינה; בבית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) במסגרת החקירה שנפתחה ב-2 במארס; ובבתי משפט במדינות שונות אשר אימצו בחקיקה הפנימית שלהן אפשרות להעמיד לדין בגין ביצוע פשעי מלחמה, מכוח סמכות שיפוט אוניברסלית. בכלל הערכאות קיים קושי מרכזי של הגעה לחשודים ומעצרם בפועל. בחלק מהערכאות, כגון בבית הדין הפלילי הבינלאומי, ככל שהחשוד לא נמצא בחזקת בית הדין ההליך כנגדו מוקפא. אף אם יתקיים הליך בהעדר החשוד והוא יורשע, היתכנות הוצאת פסק הדין לפועל מציבה אתגר משמעותי.
בימים האחרונים מתרבות העדויות לביצוע מגוון רחב של פשעי מלחמה על ידי צבא רוסיה באוקראינה, ובהם הוצאות להורג של אזרחים כפותים, עינויים, אונס נשים, ביזה והרס נרחב. המראות הקשים שהגיעו מהעיירה בוצ׳ה הסמוכה לקייב גררו גינויים מקיר לקיר, כולל מצד ישראל, וקביעה כי מדובר בפשעי מלחמה אשר יש חובה לחקור אותם. עצם הגינוי העולמי הרחב הוא חשוב, הן לגופו של עניין בשל הבאת הכוונה להעמיד לדין את מבצעי הפשעים, והן בשל המסר העולה ממנו בדבר קריאה להטלת אחריות על מי שמפר עקרונות יסוד של המשפט הבינלאומי, תוך חיזוק ושמירה על הסדר העולמי שנוסד אחרי מלחמת העולם השנייה.
לצד זאת, יש לזכור כי המראות הקשים כשלעצמם לא מספיקים כדי לעמוד ברף הגבוה הנדרש להרשעה בהליך הפלילי, של מעבר לכל ספק סביר. ככל שרוצים להעמיד לדין את ההנהגה הפוליטית והצבאית אף יהיה אתגר להוכיח את אחריותה למעשים שבוצעו על ידי החיילים בשטח. בנוסף, לאור ההתגייסות הרחבה של אזרחי אוקראינה לבלימת הצבא הרוסי, ועל אף אי חוקיות הפלישה, חשוב לציין כי אזרח יכול לאבד את ההגנה העומדת לו ולהפוך למטרה לגיטימית לתקיפה, כאשר הוא נוטל חלק בלחימה.
סוגיה נוספת מתעוררת בנוגע לערכאה שבה יתקיימו ההליכים ונראה כי יש מספר אפשרויות מרכזיות: בבתי משפט באוקראינה; בבית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) במסגרת החקירה שנפתחה ב-2 במארס; ובבתי משפט במדינות שונות אשר אימצו בחקיקה הפנימית שלהן אפשרות להעמיד לדין בגין ביצוע פשעי מלחמה, מכוח סמכות שיפוט אוניברסלית. בכלל הערכאות קיים קושי מרכזי של הגעה לחשודים ומעצרם בפועל. בחלק מהערכאות, כגון בבית הדין הפלילי הבינלאומי, ככל שהחשוד לא נמצא בחזקת בית הדין ההליך כנגדו מוקפא. אף אם יתקיים הליך בהעדר החשוד והוא יורשע, היתכנות הוצאת פסק הדין לפועל מציבה אתגר משמעותי.