רועי בן צור

לאחר טבח 7 באוקטובר התייצבה סין בפועל לצד חמאס, בעוד יריבתה טאיוואן התייצבה במובהק לצד ישראל. האם על ירושלים לשנות עתה את מדיניותה כלפי בייג'ינג מחד וכלפי טאיפיי מנגד?

סקר "חרבות ברזל" אשר נערך בחודש אפריל, בהובלת מרכז הנתונים של המכון למחקרי ביטחון לאומי, בחן את עמדת הציבור הישראלי כלפי יחסי ישראל-סין. על פי הממצאים, רוב הציבור הישראלי (54 אחוזים) העריך את סין כמדינה לא ידידותית או עוינת לישראל, מיעוט קטן בלבד (כ-15 אחוזים) העריך כי מדובר במדינה ידידותית או בעלת ברית של ישראל, ואילו היתר (כ-31 אחוזים) השיבו "לא יודע". ניכר כי תפיסות שליליות נגד סין שכיחות יותר בקרב הציבור היהודי (בהשוואה לציבור הערבי). נתון נוסף מראה כי כרבע מהציבור הישראלי (26 אחוזים) וכשליש מהציבור היהודי (כ-30 אחוזים) דיווח על שינוי לרעה בתפיסתם כלפי סין מאז פרוץ המלחמה.

דעת הקהל הישראלית כלפי סין מציגה תמונה דינמית ומורכבת של היחסים בין המדינות, אשר משתנה בהתאם להקשרים מדיניים וכלכליים – מקומיים וגלובליים. במהלך השנים השתנתה התמיכה של הציבור הישראלי בסין באופן דרמטי. שנות ההתחממות ביחסי ישראל-סין משנת 2013 ואילך הביאו עימן זיקה חיובית כלפי סין בקרב רוב הישראלים. משנת 2020, ולאחר מכן ביתר שאת מאז 7 באוקטובר 2023, חלה ירידה ניכרת בתמיכה בסין. התדמית של סין בעיני הישראלים מושפעת מגורמים כמו מדיניות ממשלות ישראל, הקשר בין העמים, המידה ואופן הסיקור של סין באמצעי התקשורת וכן יחסי ישראל עם ארצות והברית ועם סין. עם זאת, דעת הקהל הישראלית התפלגה לאורך השנים באופן שונה מבשאר המדינות המפותחות והדמוקרטיות, והירידה בתמיכה בסין חלה בעיכוב יחסי של מספר שנים. מאמר זה סוקר את נתוני דעת הקהל בישראל כלפי סין, בוחן את השינויים שחלו בו ואת הגורמים שהובילו לשינויים הללו, וכיצד הם צפויים להשפיע על המשך ההידרדרות ביחסיה של ישראל עם סין בעתיד.